מצודת טגארט שנבנתה בתרביח'א, כיום בסיס צה"ל פעיל במרכז המושב שומרה | |
טריטוריה |
![]() |
---|---|
מחוז | מחוז הגליל |
נפה | נפת עכו |
שפה רשמית | ערבית |
תאריך ייסוד | לפני המאה ה-16 |
שטח | 18,563[1] דונם עות'מאני (1945) |
גובה | 550 מטרים |
סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
תאריך נטישה | נובמבר 1948 |
יישובים יורשים | שומרה |
דת | שיעים |
אוכלוסייה | |
‑ ביישוב לשעבר | 1,000[1] (1945) |
קואורדינטות | 33°04′57″N 35°17′03″E / 33.0826°N 35.2843°E |
תרביח'א (בערבית: تربيخا) היה כפר ערבי שיעי, בגליל המערבי לפני קום מדינת ישראל.
היישוב נבנה על בסיס היישוב הצלבני, שנקרא (במסמכים כתובים בלטינית): Tarrebresca.[2]
בצד הדרומי של הכפר נמצאו שלושה סרקופגים, ברכת מים "חצי עגולה", בורות מים וקברים עתיקים - חצובים בסלע.[3]
הכפר, כמו כל האזור, עבר לשליטת האימפריה העות'מאנית בשנת 1517. הכפר בנהיה (הנפה) של תבנין תחת המחוז (ליווא) של צפת, וגרו בו 88 תושבים.
בסוף המאה התשע-עשרה תואר הכפר כבנוי מאבן ושוכן על רכס. האוכלוסייה הוערכה כ-100 תושבים שחיו מגידול זיתים.[4] בתקופה זו הייתה תרביח'א חלק ממחוז ביירות.
הכפר היה אחד משבעה כפרים מתואליים בגליל שאי הבהירות לגבי מעמדם ומעמד תושביהם לאחר סיום המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, משום המחלוקת על תיחום שטחי המנדט הבריטי והמנדט הצרפתי בצפונה של ארץ ישראל, הוסרה, עם אשרורו של הסכם ניוקומב-פולה האנגלו-צרפתי ב-1924 על ידי חבר הלאומים בו נקבע שהכפרים בשטח ארץ ישראל המנדטורית. הכפר נכלל בשטח ההמחוז הצפוני - עכו.
בכפר היו שני מסגדים ובמפקד האוכלוסין המנדטורי מ-1931 נמנו בו כ-150 בתים. בשנת 1938 נפתח בכפר בית ספר יסודי לבנים.
בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר 1,000 נפש ושטח היה 18,563 דונם[1], שמתוכם: הכפר עצמו היה בנוי על 112 דונם, שטח מעובד היה 3,823 דונם והיתר, רוב השטח - 14,628 דונם, היו אדמות בּוּר.[5]
האוכלוסייה ושטחי האדמה כוללים את השטחים והאוכלוסייה של הכפרים "נבי רובין" ו"סורוח" שהיו צמודים לתרביח'א[6]. במקום הוקמה מצודת טגארט, מדגם מצדית, במסגרת סלילת כביש הצפון והקמת גדר הצפון בעת המרד הערבי הגדול.
במלחמת העצמאות, ב-30 באוקטובר 1948, הכפר נכבש, במסגרת מבצע חירם, על ידי גדוד 91 מחטיבה 9 ויושביו עזבו ללבנון.
בשנת 1949 רוב בתי הכפר נהרסו והוקם מושב שומרה. נשארו רק כ-20 בתים מקוריים והם משמשים כיום את תושבי המושב.
בשנת 1994 העניקה לבנון לפליטי הכפר ולצאצאיהם אזרחות לבנונית.[7]
במרץ 2005 אישרה ממשלת לבנון לתושבי הכפר להקימו מחדש על אדמותיהם בשטח לבנון, אותם עיבדו ללא הפרעה מ־1948.[8]