אטיין סאקר
 | |
| אטיין סאקר | |
| לידה |
1937 (בן 87 בערך) עין אבל, לבנון  |
|---|---|
| מדינה |
לבנון |
| מפלגה |
שומרי הארזים |
  | |
אטיין סאקר (בערבית: إتيان صقر, תעתיק מדויק: אִתיאן צַקְר), המכונה גם אבו ארז (בערבית: "אבי הארזים") הוא פוליטיקאי לבנוני ימני-לאומי, ומייסד מפלגת שומרי הארזים, ומיליציה בעלת אותו שם. סאקר והמיליציה שלו השתתפו באופן משמעותי במלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. לאחר המלחמה המשיכו בפעולותיהם הצבאיות עד שסאקר גורש מהמדינה באשמת שיתוף פעולה עם צבא דרום לבנון, המיליציה שסייעה לישראל ברצועת הביטחון עד שנת 2000.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאקר נולד בעין אבל בשנת 1937 למשפחה נוצרית מרונית. אביו, סזאר סאקר, היה מנהל בית ספר. הוא התחנך בבתי ספר צרפתיים בטריפולי ובביירות, אך מותו של האב ב-1944 הותיר את המשפחה נטולת אמצעים ומסאקר נמנע חינוך אקדמי. הוא הצטרף לשירות המודיעין הכללי בשנת 1954 והיה מעורב בלחימה נגד הכוחות הפאן-ערביים במשבר של שנת 1958. בשנת 1969 פרש מהשירות על רקע התנגדותו להסכם קהיר והפך לפעיל פוליטי בקרב חוגים ימניים-לאומיים שהתנגדו לפלסטינים.
בשנות השבעים המוקדמות סייע סאקר לארגן את מפלגת ההתחדשות הלבנונית ובשנים 1974–1975 הקים את מפלגת שומרי הארזים תחת הכינוי "אבו ארז". במלחמת האזרחים הלבנונית, שפרצה ב-1975, הצטרפו שומרי הארזים לחזית הלבנונית, קואליציה ימנית-נוצרית שנועדה לשמש כוח-נגד לתנועה הלאומית הלבנונית של כמאל ג'ונבלאט. סאקר ואנשיו פרשו מהחזית לאחר שראשיה הסכימו להתערבות הסורית במלחמת האזרחים ב-1976. שומרי הארזים המשיכו ללחום לצד החזית בקרבות המפתח, כמו הקרב במזרח ביירות ב-1978 ובזחלה ב-1981. במקביל, התפרסו כוחותיו במובלעות נוצריות, שהבולטת שבהן היא מובלעת ג'זין המרונית וסייעו בהגנה על העיירה ומניעת מצבי טבח שבוצעו על ידי המוסלמים בנוצריי לבנון במלחמת האזרחים.
סאקר קידם בברכה את הפלישה הישראלית ללבנון ב-1982. בעוד מנהיגים לבנונים אחרים כמו בשיר ג'ומאייל וכמיל שמעון שיתפו פעולה עם הישראלים בחשאי, שיתוף הפעולה של סאקר עם ישראל התבסס על סיוע צבאי גלוי, ותמיכה בצבא לבנון החופשית שייסד המייג'ור סעד חדאד. בדצמבר 1982, ביקר בישראל לדון בהסכם שלום עתידי בין ישראל ולבנון, ואף על שיתוף פעולה צבאי בין המדינות[1].
סאקר נמנע מלקחת חלק בסכסוך בין הפלגים הלבנונים שהובילו אלי חובייקה וסמיר ג'עג'ע, ובסוף שנות השמונים צידד בגנרל מישל עאון, גם כשזה הכריז מלחמה על סוריה ב-1989. לאחר תבוסתו של עאון נמלט סאקר לרצועת הביטחון והתגורר זמן מה בג'זין שבדרום לבנון. סאקר המשיך לנסות ולשכנע את עאון לשתף פעולה עם ישראל אך נסיונותיו כשלו וכעבור שנים עאון אף חבר לחזבאללה בברית עם סוריה.
ב-1990, לאחר קבלת הסכם טאיף, הושם סאקר במעצר בית, שם נותר עד לנסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000, אז נמלט לתחומי ישראל. כמה ימים לאחר הנסיגה פנה סאקר לכנסת והוקיע את נסיגת צה"ל מלבנון בטענה כי זו הפכה את חזבאללה לגיבורים. בית משפט בלבנון גזר את דינו שלא בפניו למוות באשמת שיתוף פעולה עם ישראל והוא לא ביקר בלבנון מאז נסיגת ישראל מרצועת הביטחון. מפלגתו, שומרי הארזים כיום היא מפלגה חוקית ופעילה וסאקר ממשיך להנהיגה מהגלות.
סאקר ביקר בישראל מספר פעמים וכיום הוא מתגורר בקפריסין, נשוי לאלכסנדרה, ולהם שלושה ילדים - פסקל, קרול, וארז.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מצפונה של לבנון – ביוגרפיה פוליטית של אטיין סאקר, ד"ר מרדכי ניסן, 2003.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופיל של סאקר מינואר 2003, Middle East Intelligence Bulletin.
- אתר של שומרי הארזים.
- ראיון עם סקר. מתוך "לבנון – תיעוד רחב היקף של האירועים שהובילו למלחמת לבנון | פרק 1 - קליידוסקופ לבנוני", כאן 11, 1.1.21.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאיר הראובני, מנהיגים בלבנון פועלים למען שלום עם ישראל, מעריב, 15 בדצמבר 1982
