איוואן צ'רפנין

איוואן צ'רפנין
Ivan Alexandrovitch Tcherepnine
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 בפברואר 1943
איסי לה מולינו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באפריל 1998 (בגיל 55)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גרומאייר (1996)
  • פרס גרומאייר להלחנה (1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איוואן אלכסנדרוביץ' צֶ'רֶפְּנין (ברוסית: Иван Александрович Черепнин;‏ 5 בפברואר 1943 באיסי-לה-מולינה, צרפת – 11 באפריל 1998 בבוסטון), היה מלחין נסיוני ובהמשך פוסט-מודרניסט ומחדש ידוע-שם בתחום האלקטרוניקה וסינתיסייזרים מודולריים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן נולד למשפחה מוזיקלית מאוד, אביו וסבו, אלכסנדר וניקולאי, היו מוזיקאים רוסים ידועי-שם, ואמו, מינג צ'רפנין (לשעבר לי הסיין מינג) הייתה פסנתרנית נודעת. גם אחיו, סרגיי הוא מלחין. איוואן למד אצל לאון קירשנר, קרלהיינץ שטוקהאוזן, אנרי פוסר ופייר בולז. לאחר תקופה קצרה של הוראה בקונסרבטוריון למוזיקה של סן פרנסיסקו ובאוניברסיטת סטנפורד, התמנה למנהל אולפן המוזיקה האלקטרונית של אוניברסיטת הרווארד משנת 1972, ושם נשאר עד מותו בשנת 1998. מורשת צ'רפנין נמשכת בשני בניו של איוואן, סטפאן וסרגיי.[1]

איוואן צ'רפנין היה הזוכה לשנת 1996 בפרס גרומאייר להלחנה על הקונצ'רטו הכפול לכינור, צ'לו ותזמורת.[2] עוד אותות כבוד שזכה בהם כוללים פרסים מאגודת המלחינים, הסופרים והמו"לים האמריקאית (1963–1995) ו"המענק הלאומי לאמנויות" (1977). הצגת "סאנטור אופרה" שלו זיכתה אותו בפרס הגדול של פסטיבל ארט אלקטרוניקה בלינץ, אוסטריה לשנת 1882.

בין תלמידיו הראויים לציון של צ'רפנין היה קורט קאצ'ופו.

יצירות נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Fêtes (וריאציות על "הפי ברת'דיי") (1975)
  • Le va et le vient (1978)
  • סאנטור אופרה (1977)
  • "פרחים מוזיקליים" (1980)
  • קונצ'רטו כפול לכינור, צ'לו ותזמורת (1995) – זוכה פרס גראוומאייר להלחנה מטעם אוניברסיטת לואיוויל. צ'רפנין תיאר את היצירה כמזכירה, ובכמה מקומות משתמשת במפורש, ביצירות של צ'ייקובסקי, סקריאבין, שנברג, דביסי, סטרווינסקי ואחרים. היצירה מעלה נושא "שמיימי", כשהכינור יורד והצ'לו עולה אל התמזגות כבירה ושהות קצרה של הרהור. אז חוזר כל אחד מכלי הנגינה אל הקצה הנגדי, ואל סיום רך ושוקט.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ניו יורק טיימס, ביוגרפיה של איוואן צ'רפנין 16 באפריל 1998
  2. ^ ארגון גרומאייר, פרס 1996 לאיוואן צ'פנין
  3. ^ ארגון גרומאייר, פרס 1996 לאיווטן צ'פנין