אלן אולמן
 | |
| צילום משנות ה-50 | |
| לידה |
15 ביוני 1928 Cruz Quebrada - Dafundo, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1990 (בגיל 61) פריז, צרפת |
| מוקד פעילות |
פורטוגל, צרפת |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לוזאן |
| שפה מועדפת |
פורטוגזית, צרפתית, אנגלית |
| פרסים והוקרה |
עיטור מסדר הנסיך אנריקה בדרגת מפקד |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלן ברטראן רובר אולמן (בצרפתית:Alain Bertrand Robert Oulman, 15 ביוני 1928 – 29 במרץ 1990) היה מלחין, פזמונאי ומוציא לאור יהודי פורטוגזי, בעל שורשים צרפתיים. היה אחראי לרבים משירי הפאדו מהרפרטואר של עמליה רודריגז משנות ה-1960 והלאה, כמו Madrugada de Alfama,Gaivota,Maria Lisboa Meu amor, meu amor Com que.voz שיתוף הפעולה בין השניים הביא אז לשלב השני בתולדות הפאדו הפורטוגזי, שהתאפיין בהמוניות מורכבות יותר ופנייה אל טקסטים מהשירה הפורטוגזית לדורותיה,,[1].[2]האלבום שלהם Assas Fechadas בישר את ה"פאדו החדש" Novo fado.[3]
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלן אולמן נולד ב-1928 בקרוז-קבראדה - דפונדו, במחוז אואיירה בפורטוגל, במשפחה של יהודים צרפתים בעלי שורשים אשכנזים ומרוקאים-פורטוגזים, שהתיישבו בפורטוגל. ב־22 ביוני עבר ברית מילה על ידי ד"ר אליאס ברואל והרב אברהם קסטל, כשסנדקיו היו רובר קלמן-לוי וז'קלין נתן.
אביו היה התעשיין אלברטו בנסאודה אולמן, בעל שורשים במרוקו ובחבל לורנה ואמו - המוציאה לאור ניקול ז'רמן קלמן-לוי, בעלת שורשים בלורנה. הוא למד בבית הספר האנגלי סנט ג'וליאן בקרקוולוש על יד ליסבון ומנעוריו התעניין בתיאטרון, מוזיקה, ציור ומעל הכל, בספרות, בעיקר בשירה הפורטוגזית. אחרי סיום לימודיו הוא עבד בעסק אביו ובמקביל המשיך לקדם את שאיפותיו בתחום המוזיקה. ב-1962 בעת חופשה בפראיה דה ליזנדרו, על יד אנסיירה, לואיש דה מאסדו, בשמו האמיתי שאבש דה אולביירה, ששימש כדיפלומט בפריז, הציג את אולמן בפני עמליה רודריגז. הוא ניגן לה בפסנתר שיר שהלחין על מילות השיר " Vagamundo" (נווד) שכתב דה מאסדו עצמו. מבחינה מוזיקלית היו שינויים לעומת הצורה המסורתית - למשל, "ניגוד אור-צל בין המודוס המינורי של הבתים והמודוס המז'ורי של הפזמון ושימוש במודולציות בלתי צפויות על מנת ליצור תהודות מוארות או סגורות יותר בהתאמה לאקספרסיביות הטקסט"[4] באותה שנה, ב־1962 היא הוציאה לאור את האלבום שלה Asas Fechadas (כפיים נעולות) הידוע כ-Busto (פרוטומה) לפי התמונה בעטיפה, ושסימן את התחלת שיתוף הפעולה ארוך השנים בין אולמן לעמליה רודריגז.. אולמן הלחין בהמשך עבור רודריגז שירים על טקסטים שיוחסו למשורר הלאומי לואיש דה קמואש (Com que voz) וכן על מילות שירים מאת משוררים פורטוגזים מודרניים כמו דוד מוראו-פריירה (Maria Lisboa, Madruga dade Alfama, Abandono, Aves Agoirentas, Espelho Quebrado), לואיש דה מאסדו (Asas fechadas, Cais de outrora, Vagamundo,Vida enganada),[4] אלשנדרה או'ניל ומנואל אלגרה ועל מלים מאת אולמן. דעות המבקרים לגביהם היו בהתחלה מסויגות. עורר תרעומת בין היתר, השימוש בטקסטים מן השירה המשכילה הגבוהה. אולמן הביא לשינוי עמוק ברפרטואר של רודריגז.
הרדיפה הפוליטית והגלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות התגייסותו הפוליטית נרדף אלן אולמן על ידי הבולשת PIDE. הפאדו "O Abandono" ששהלחין על מילותיו של דוד מוראו-פריירה הוקדש לאסיר פוליטי מן השמאל שהושלך לכלא פנישה הידוע לשמצה ונאסר להפצה על ידי צנזורת המשטר.[5] הוא נודע כ"פאדו של פנישה". ב-1966 הוא נעצר ואחרי מאסר בהתערבותה של עמליה רודריגז שוחרר וגורש ב-1968 מהמדינה. הוא יצא תחילה לגלות לונדון והתיישב לבסוף בפריז,בה עבד בהוצאה לאור של משפחת אמו, קלמן-לוי. למשך מספר שנים הוא כיהן כמנהל של ההוצאה לאור. באותה תקופה פרסם ספרים מאת סוזן פרו, עמוס עוז ופטרישה הייסמית',מרי שקס. הוא הוציא לאור גם את "פורטוגל המושתקת" מאתמריו סוארש, לימים ראש ממשלה ונשיא פורטוגל החופשית. בנוסף עודד את ידידתו, הסופרת קתרין קלמאן לכתוב את הרומן על דונה גרסיה נשיא "לה סניורה".
אולמן ועמליה רודריגז שמרו על קשר גם אחרי הגלייתו. בסופו של דבר בהתערבות השלטון הצרפתי פורטוגל הרשתה לו לשוב למולדתו. אולמן כתב את המוזיקה ל-Meu Amor é Marinheiro (אהבתי הוא ימאי), שיר המבוסס על A Trova do Amor Lusíada אותו כתב מנואל אלגרה בעת מאסרו בקשיאש. האלבום שלהם, Com que Voz (באיזה קול) הוקלט ב-1969 אבל הוצא לאור רק ב-1970. השירים בו נכתבו על טקסטים מאת ססיליה מיירלש, אלשנדרה או'ניל (Gaivota), דוד מוראו-פריירה (Madrugada de Alfama) מנואל אלגרה (שהיה גולה באלג'ריה - Trova do vento que passa), ז'וזה קרלוש ארי דוס סנטוש (Meu limão de amargura - Meu amor,meu amor) ופדרו אומיי דה מלו (Povo que lavas no rio). בעצמו כתב את המלים לשיר Estranha forma de vida. ה-Gaivota של אולמן מצאה מבצע כריזמטי חדש בקרלוש דה כרמו.[6]
אחרי מהפכת הצפורנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי נפילת הרודנות הסלזריסטית ב־25 באפריל 1974 חילק אולמן את זמנו בין פריז וליסבון. אולמן נמנה עם המיעוט שסינגר על עמליה רודריגז כשהזמרת הואשמה בקשרים עם המשטר הקודם וכתב מאמרים להגנתה בעיתונים "רפובליקה[7] ו"או סקולו".
אולמן נפטר בפריז במרץ 1990 בגיל 61.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1970-1962 היה אולמן נשוי לפליסיטי סרה, ילידת 1938. הזוג הוליד שני בנים. ניקולאס אולמן (יליד 1967) ואלכסנדר (יליד 1970). בשנים 2023-2019 אחיינו ז'וזה אולמן קרפ (2023-1943) היה יושב ראש הקהילה היהודית בליסבון. דרך משפחת בנסאודה אולמן היה קרוב משפחה רחוק של נשיא פורטוגל, ז'ורז'ה סמפאיו
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שעמליה רודריגז הייתה כבר זמרת נערצת עוד מתום מלחמת העולם השנייה, כפי שהעיר המבקר ז'ורז'ה פירש מ"אקספרסו" אולמן קידם את קולה, השכיל לנצל את איכויותיו תוך הצבת אתגרים נועזים: כשהזמרת מלווה לא רק על ידי גיטרה וכינור אלא גם ליוויים תזמורתיים, בווריאציות שונות עד להרכבי ג'אז. פרט לעמליה רודריגז, לחניו של אולמן בוצעו על ידי זמרי פאדו נוספים כמו קרלוש דו קרמו ואנטוניו מוראו. הזמר קמאנה ביצע שירים לא ידועים של אולמן.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עבור האלבום " Com Que Voz זכו בפרס מבקרי התקליטים האיטלקים (מהדורה התשיעית) (1971), בפרס הגדול של העיר פריז והפרס הגדול של פריז רקורד (1975)
- עיטור מסדר הנסיך אנריקה בדרגת מפקד.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000 - רחוב ביישוב פאסו דב ארקוש נקרא על שמו
- 2002 - במסגרת הפסטיבל של המוזיקה ושל הפורטו וב-2006 ב"פסטה דו אוואנטה" (חגיגות שנתיות של העיתון הקומוניסטי "אוואנטה") זכתה מורשת המלחין בהוקרת מוזיקאים כמו קטיה גריירו וקרלה פירש
- 2002 רובן דה קרווליו וקטיה גריירו ערכו מופע לזכרו של אולמן - "מלח עצוב היה שר" - אלן אולמן והפאדו הפורטוגזי.
- 2006 - הזמרים קרלה פירש, אנטוניו זמבוז'ו וליאנה ביצעו מבחר שירי פאדו מאת אלן אולמן
- ביוני - דצמבר 2009 - במוזיאון הפאדו בליסבון התקיימה תערוכה מיוחדת תחת הכותרת "'Alain Oulman - As Mãos Que Trago'(אלן אולמן - הידיים שאני מביא)
- 2019 - סרט התעודה Com Que Voz על אודות אלן אולמן
מבחר שיריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eu não Tinha - 1970 - לא היה לי - מלים:ססיליה מיירלש (במקור - השיר "Retrato" - דיוקן)
- 1970 - As Facas - הסכינים - מלים:מנואל אלגרה
- Tirai os Olhos de Mim - 1970 - קחי עיניך ממני - מלים: ז'יל ויסנטה "הטורבדור"
- Fui à Fonte Lavar os Cabelos - 1969 - הלכתי לבאר לרחוץ את שערותי - מלים: הטורבדור הפורטוגזי ז'ואו סוארש קואליו (מאה ה-13) גרסה בפורטוגזית מודרנית מאת נטליה קורייה
- Maria Lisboa - 1962 - מריה ליסבון - לחן:אלן אולמן, דוד מוראו-פריירה, ג'למה פריירה, מלים:דוד מוראו-פריירה
- Gaivota 1969 - השחף - מלים מאת אלכסדנר או'ניל
- Fado Português - 1956 - פאדו פורטוגזי - מלים:ז'וזה רז'יו
- Com que voz - 1969 - באיזה קול - על מלים מיוחסות ללואיש דה קמואש
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עמליה רודריגז שרה 22 שירים מאת אלן אולמן ב-8 אלבומים.
- Amália Rodrigues: Busto, LP, 1962
(פרוטומה)
- Amália Rodrigues: Fado Português, LP, 1965
(פאדו פורטוגזי)
- Amália Rodrigues: Com Que Voz, LP, 1970
(באיזה קול)
- Amália Rodrigues: Cantigas Numa Língua Antiga, LP, 1977
(שירים בשפה העתיקה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- באתר המוזיאון של הפאדו
אלן אולמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלן אולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלן אולמן, באתר Discogs (באנגלית) מאמר מאת Alberto Costa- באתר "אני בוכה ללא סיבה" - שירי פאדו מאת אלן אולמן (בצרפתית)
- אלן אולמן שר "לעמליה רודריגז את השירFui à Fonte Lavar os Cabelos בערוץ יוטיוב, 1970
- מסלול הפאדו - באתר visit isboa
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Rui Vieira Nery - Une historie du fado Édition de la Difference, Paris 2015
- Rui Martins Ferreira - Amália A Divina Voz dos Poetas de Portugal Parceria A.M. Pereira, Lisboa 2008
Janet Sturman - (ed) Fado in SAGE International Encyclopedia of Music and Culture, London 2019 p.912
- , Felipe Trotta, Claudia Azevedi, Martha Tupinamba de Ulhoa - Made in Brazil:Studies in Popular Music 2014 עמ'87