אנה לנגפוס

אנה לנגפוס
Anna Langfus

אנה לנגפוס, אפריל 1966
לידה	2 בינואר 1920 לובלין, רפובליקת פולין
פטירה	12 במאי 1966 (בגיל 46) פריז, צרפת
מדינה	פולין
מקום קבורה	בית הקברות באנייה
שפות היצירה	צרפתית, פולנית
יצירות בולטות	Les Bagages de sable
פרסים והוקרה	פרס גונקור (1962) Charles Veillon prize in the French language (1960)

אנה לַנְגְפוּס (בפולנית: Anna Langfus; שם נעוריה: אנה-רֶגינה שטֶרנפִינקֶל (Anna-Regina Szternfinkiel);‏ 2 בינואר 1920 – 12 במאי 1966) הייתה סופרת ומחזאית יהודייה ממוצא פולני שהתגוררה וכתבה בצרפת. ביצירתה עסקה בשואה ובניצוליה. זכתה בפרס גונקור, הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת.

קורות חיים

נולדה וגדלה בעיר לובלין שבפולין במשפחה יהודית מבוססת. התחתנה בגיל שמונה-עשרה ונסעה עם בעלה (יקוּבּ רייס) ללמוד הנדסה בבית הספר לטקסטיל בוֶורוְויֶה (בלגיה). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהתה עם בעלה בביקור בפולין ונאלצה להישאר שם. הייתה בגטו לובלין ואחר כך בגטו ורשה. לבסוף מצאה מחבוא יחד עם בעלה בחלק הארי של ורשה, ואילו הוריה, שנותרו בגטו ורשה, נעלמו ב-1943. במשך זמן מה פעלה במחתרת הפולנית, עד שנעצרה על ידי הגסטאפו. נחקרה ועונתה בכלא נובי דבור (Nowy Dwor), ואף חזתה בהוצאתו להורג של בעלה. הועברה לכלא בפלונסק, ממנו שוחררה על ידי הצבא האדום. חזרה ברגל ללובלין ושהתה בה עד אמצע 1946.

הגיעה לצרפת כפליטה בשנת 1947. עבדה תחילה בבית יתומים ובהוראת מתמטיקה וחייתה בחוסר כול. בינואר 1948 נישאה לאהרון לנגפוס (1911–1995), יהודי מלובלין, ניצול השואה שהיה בגטאות ובמחנות. באותה שנה נולדה בתם מריה.

לנגפוס התגוררה תחילה בפנטין (עיר קטנה בסמוך לפריז) בתנאים קשים. בסוף שנות ה-50 עברה לסארסֶל, עיר בפרבריה הצפוניים של פריז, שם הייתה מעורבת בחיי התרבות של העיר ובפעילויות השונות של המוסדות היהודיים במקום. בין השאר הייתה חברה בקבוצה בשם Judaïsme français ("יהדות צרפתית"), שביקרה בארץ ובכלל זה ביד ושם.

לנגפוס נפטרה בשנת 1966 ליד פריז מהתקף לב, בגיל ארבעים ושש.

יצירתה

לנגפוס החלה לכתוב בגיל צעיר וכבר בהיותה בת חמש-עשרה הופיעו סיפורים מפרי עטה בכתבי-עת פולניים.

לאחר הגעתה לצרפת מצאה את מקומה בקרב אנשי התיאטרון בפריז, ובשנת 1953 כתבה את המחזה הראשון שלה Les Lépreux ("המצורעים"), שהשחקן והבמאי הצרפתי סשה פיטואף (Sacha Pitoëff) העלה על הבמה ב-1956. המחזה, שעסק במעצר ובהוצאות להורג של יהודי פולין ב-1941, היה קשה לצפייה עד כדי כך שצופים רבים עזבו את האולם במהלך ההצגה.

לנגפוס כתבה עוד מחזות, אך נראה כי דווקא בסיפורת מצאה דרך להעיד על הזוועות שעברו על היהודים בשואה. היא כתבה שלושה רומנים:

• הרומן הראשון שלה, Le Sel et le soufre ("גפרית ומלח"), רומן אוטוביוגרפי שהציג את תלאותיה במהלך מלחמת העולם השנייה, ראה אור בשנת 1960, ואיכויותיו הספרותיות משכו מיד את תשומת הלב של המבקרים ושל ציבור הקוראים. באותה תקופה זו הייתה היצירה היחידה על אירועי השואה שכתבה אישה.
• הרומן השני, Les Bagages de sable (בתרגום חופשי: "משא החול"), הופיע בשנת 1962. ברומן זה משתמשת לנגפוס בהרפתקת אהבים שהוחמצה כדי לתאר את מצוקתו של ניצול השואה שאינו מצליח לחזור לשגרת החיים.
• הרומן השלישי, Saute Barbara ("קפצי, ברברה"), הופיע בשנת 1965, ועוסק אף הוא בנושא זה.^[1]

בשנת 1963, בעת הופעה בפני ועידת ויצו, אמרה:

כדי לבטא במילים את הזוועות שעברו היהודים במהלך המלחמה, הייתי חייבת ליצור יצירה ספרותית. המשימה הייתה קשה מנשוא.

לנגפוס כתבה גם מחזות, תסכיתים ונובלות, העוסקים כולם באימי השואה ובקשיים של הניצולים. לא פעם נהגה להביע את צערה על כך שאינה מסוגלת לכתוב אלא על השואה. בהופעותיה הפומביות, בכנסים, בתוכניות רדיו ובראיונות בעיתונות, היא נשאלה לא פעם על הצורך בעדות הכתובה ועל הצורה שיש לתת לה. ובאחת מתשובותיה אמרה:

כיצד אפשר לתאר באמצעות מילים של בני אנוש מציאות שהאדם אינו יכול לתפוש? צריך שקט. הרבה שקט בין המילים כדי שנוכל לשמוע את קולם של הקורבנות.

יצירותיה תורגמו לשפות רבות ובהן: אנגלית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, פולנית ורוסית.

פרסים

• פרס שרל וִויוֹן (1961) על ספרה "גפרית ומלח".
• פרס גונקור (1962) על ספרה "משא החול".^[2]

ספריה בתרגום לעברית

• גפרית ומלח; מצרפתית: אלה אמיתן; ערוך בידי יו"ט לוינסקי, תל אביב: מור, תשכ"ג 1963. (2 כרכים)
• אחרון העדים, תסכית, תרגם גיל סדן (תורגם בשנות השישים. לא מצוין מוציא לאור)

דמותה במדיה האמנותית

• ספרו של ז'או-איב פוטל - Les Disparitions d Anne Langfus (העלמויותיה של אנה לנגפוס) - מסה ביוגרפית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנה לנגפוס בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של אנה לנגפוס, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ישראל נוימן, הסופרת היהודיה שזכתה בפרס־גונקור – תבקר בישראל, דבר, 21 בנובמבר 1962
• אליה וקוץ בפרס גונקור, דבר, 30 בנובמבר 1962
• חוה רזילי, סופרת השואה מצרפת, דבר, 11 בנובמבר 1963
• יצחק ארצי, הפצעים טרם הגלידו: מברלין החרבה לפאריס – ובחזרה, מעריב, 31 בדצמבר 1965
• ד. ל., לזכרם: אנה לאנגפוס, מעריב, 20 במאי 1966
• אנה לאנגפוס: כלת הצללים, דבר, 3 ביוני 1966
• ש. ל. שניידרמן, פגישות עם אנה לאנגפוס, דבר, 24 ביוני 1966
• אנה לנגפוס (1920-1966), דף שער בספרייה הלאומית
• אנה לנגפוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

1. ראו: "קפצי, ברברה": רומאן חדש של אנה לאנגפוס, בעלת פרס גונקור, מעריב, 16 ביולי 1965.
2. ד. גלעדי, הפרס – לאנה לאנגפוס: סופרת יהודיה זכתה בפרס גונקור, מעריב, 20 בנובמבר 1962.