ארקולה ברנבאי
 | |
| תמונת האמן מאת היינריך אדוארד פון וינטר, משנת 1816 | |
| לידה |
1622 קפרארולה, חבל לאציו  |
|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 1687 (בגיל 65 בערך) מינכן, נסיכות הבוחר מבוואריה |
| מוקד פעילות | רומא, מינכן |
| תקופת הפעילות | מ-1642 |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה | מדריגלים, אופרה, מוזיקה כנסייתית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| שיתופי פעולה בולטים | תלמיד: אגוסטינו סטפאני |
  | |
ארקוׂלה בֶּרְנָבֵּאִי (איטלקית: Ercole Bernabei; 1622 – 5 בדצמבר 1687) היה מלחין ונגן עוגב איטלקי שפעל בעיקר ברומא ובמינכן.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברנבאי נולד ביישוב קפרארולה במחוז ויטרבו שבחבל לציו. הוא למד ברומא אצל אורציו בנוולי. ב-25 באוגוסט 1642 מתועד היותו נגן עוגב משנה למוזיקה ה"יוצאת מן הכלל" שנועדה לתפילות ערב ולמיסה בחג של לואי הקדוש בכנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי ברומא, שבה שימש בנוולי כקפלמייסטר (maestro di capella).
פעילותו ברומא ובמינכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1653 התקבל במקומו של המלחין לואיג'י רוסי בתפקיד של נגן עוגב באותה כנסייה[1] ונשאר בתפקיד זה עד 1658 כשהוחלף זמנית על ידי ארקולה פסטורלי. בשנה הבאה התקבל מחדש באותו התפקיד ופעל בו עד יולי 1665 כשהתמנה לקפלמייסטר של הקפלה המוזיקלית פיה לטראננסה (Pia Lateranense) בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו (1667-1665).[1] בשנים 1667–1672 כיהן גם כמנהל הקפלה של סן לואיג'י דיי פראנצ'זי, תפקיד שירש מאנטוניו מריה אבאטיני. ביוני 1672 הודות לתמיכת מלכת שוודיה, כריסטינה התמנה לקפלמייסטר של קפלה ג'וליה של בזיליקת סן פייטרו בוותיקן במקום המורה שלו, אורציו בנבולי, (Benevoli) שנפטר.[1] אולם כעבור שנתיים (1674) עזב את התפקיד כדי להתמנות במקום יוהאן קספר קרל כקפלמייסטר במינכן בחצר הנסיך הבוחר של בוואריה, פרדיננד מריה. הוא נשאר במינכן עד סוף חייו. בחצר הבווארית העלה על הבמה כמה אופרות שכתב. אגוסטינו סטפאני, לימים מלחין ידוע, ליווה אותו למינכן והיה תלמידו ועוזרו.[1] למרות הכל ברנבאי חלם לשוב לרומא אך לא הצליח ונפטר במינכן בדצמבר 1687.
המוזיקה של ברנבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנותיו ברומא הלחין בנרבאי בעיקר מוזיקה כנסייתית ב"סגנון עתיק" (stile antico) אבל ידע גם להסתגל לסגנונות מודרניים יותר מתקופתו (stile moderno).[1] כתב יצירות רבות בסגנון קונצרטי למספר קולות ובאסו קונטינואו אבל גם בסגנון פוליכוראלי, בהן ניכרת השפעת מורו בנוולי. בגלל פעילותו האינטנסיבית כקפלמייסטר, פעל פחות בתחום המוזיקה החילונית. נודע במיוחד הודות ל"קונצ'רטו מדריגלסקו" שלו (1669), קובץ של 15 מדריגלים קונצרטיים ב"סגנון מודרני"[1] לשלושה קולות ובאסו קונטינואו, אותו הקדיש לנסיך פלביו אורסיני, דוכס מברצ'אנו וששימש כדוגמה לתלמידו סטפאני בכמה מיצירותיו. האופרות של ברנבאי אבדו כולן. נותרו מהן רק שתי לבריות.[1]
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לברנבאי נולדו שני בנים, שניהם מוזיקאים:ג'וזפה אנטוניו ברנבאי ווינצ'נצו ברנבאי.
יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1674 - La conquista del vello d'oro in Colco חטיפת גיזת הזהב בקולכיס - לברית מאת ד. גיסברטי, מינכן
- 1675 - I portenti dell'indole generosa, ovvero Enrico terzo imperatore, duca di Baviera - בעלי רוח הנדיבות או הקיסר היינריך השלישי, דוכס בוואריה, לברית מאת ד.ג'יסברטי, מינכן
- 1680 - Il litigio del cielo e della terra ריב השמיים והאדמה, לברית מאת ו. טרצאגו, מינכן
- 1686 - Erote ed Anderote - ארוס ואנטארוס, לברית מאת ו. טרצאגו, מינכן
אורטוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Santa Cristina - 1666 - כריסטינה הקדושה, לברית מאת לליו אורסיני - הוצגה בבית המרקיז פלאוטי בבולוניה
מוזיקה קולית לא כנסייתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1669 - Concerto madrigalesco a tre voci - הקונצ'רטו מדריגלסקו לשלושה קולות ובאסו קונטינואו - מלית מאת א. בלמונטה - נמצא כתב יד
מוזיקה כנסייתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1665 - Ecce sacerdos magnus - הנה הכהן הגדול - מוטט בשני קולות וקונטינואו ב"קובץ של ג'ובאני בטיסטה קאיפברי וד. פרנצסקו קוולוטי, חלק א"
Raccolta di Gio. Battista Caifabri e D. Francesco Cavallotti... Parte prima, רומא, ג. פאי G.Fei
- 1667 - Exaudiat Dominus - ישמע ה' - מוטט לשלושה קולות וקונטנואו, בקובץ של ג'ובני בטיסטה קאיפברי חלק ב
Raccolta di Gio. Battista Caifabri ...Parte seconda' - ברומא, א. בלמונטה
- 1691 - Sacrae modulationes (מודולציות קדושות) לשניים ולחמישה קולות, שני כינורות ובאסו קונטינואו, מינכן
- שתי מיסות ל-16 קולות
- 23 קטעים קדושים (מוטטים, המנונים, אנטיפונים ל-4–8 קולות
- 23 brani sacri (mottetti, inni, antifone) per 4-8 voci
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- R. Casimiri: Ercole Bernabei, maestro della Cappella musicale lateranese,Roma, 1920)
- A. Morelli: Il Theatro spirituale ed altre raccolte di testi per oratorio romani del Seicento, in «Rivista italiana di musicologia», XXI 1986, pp. 61-143
- Julie Anne Sadie (dir) La Musique baroque - Fayard, Paris 1995 p.347
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארקולה ברנבאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארקולה ברנבאי, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
