ברוס לה ברוס
 | |
| ברוס לה ברוס' 2006 | |
| לידה |
3 בינואר 1964 (בן 60) סאות'המפטון, קנדה  |
|---|---|
| מדינה |
קנדה |
| תקופת הפעילות | מ-1987 |
| עיסוק | במאי, תסריטאי, שחקן, צלם מגזינים, סופר, במאי קליפים[1] |
| http://www.brucelabruce.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ברוס לה ברוס (באנגלית: Bruce LaBruce, נולד בשם ג'סטין סטיוארט ב-3 בינואר 1964) הוא במאי קליפים, סופר, צלם מגזינים, ויוצר קולנוע קנדי. לה ברוס הוא ממובילי סצנת האינדי-קוויר שצמחה בשנות השמונים ומן הבולטים בה.[2] הוא ידוע כמשלב תדיר בסרטיו ביקורת פוליטית וחברתית, ובכך שהם מכילים הומור עצמי ומצטיינים בצילום מסוגנן.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה ברוס נולד בשם ג'סטין סטיוארט[1] וגדל בחווה בסאות'המפטון שבאונטריו קנדה.[3] בשנות העשרה שלו עזב את חיי הכפר לטובת לימודי קולנוע בטורונטו, שם הוא מתגורר כיום, והחל בלימודי קולנוע מעשי. בזמן לימודיו בטורונטו התעוררו הנטיות הפוליטיות של לה ברוס, והוא התפרסם כעורך של פנזין קווירי-פאנקיסטי בשם "J.D.s". לאחר שנתיים עבר לאוניברסיטת ניו יורק והחל בלימודי תאוריה של הקולנוע ומחשבה מדינית וחברתית לתואר שני.[4]
מלבד פעילותו הקולנועית כותב ברוס ומצלם למספר רחב של מגזינים, בהם "Vice", "Nerve", ו-"BlackBook". בעבר היה לו טור קבוע במגזיני המוזיקה הקנדיים "Exclaim!" ו-"Toronto's eye weekly". בנוסף, היה במשך שנים רבות עורך וצלם במגזין "New York's Index". צילומיו התפרסמו במגזינים "Toronto Life", "National Post", ובהגרדיאן הבריטי. בנוסף הוא עסק בצילום סטילס ומביים קליפים מוזיקליים.
כקולנוען
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2010, ביים לה ברוס שישה עשר סרטים, כתב תסריט עבור שלושה עשר, שיחק בשישה והפיק חמישה. לה ברוס מכונה "ג'ון ווטרס הקנדי", שכן עבודתו מתאפיינת בקיבוץ שלל דימויים ורעיונות הלקוחים מהתרבות הפופולרית, מסרטים קלאסיים, מספרי פילוסופיה, תרבות הטראש והקאמפ ומאירועים היסטוריים, ומשלבת לצדם אמירות פוליטיות רדיקליות וסצינות סקס בוטות. אף שסרטיו מסווגים לא פעם כפורנוגרפיה בגלל אקטים מיניים מפורשים המוצגים בהם, הדומיננטיות של המרכיבים האמנותיים והפוליטיים שלהם היא מאפיין בולט, ומרכיבים אלה מבדילים אותם ממרבית תוצריה של תעשיית הפורנו העולמית.[4]
בשנת 2007 התארח לה ברוס בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, שם הוקרנו חמשת סרטיו הראשונים.[5] הסרט "אימפריית הפטל" (The Raspberry Reich) זכה בשני פרסים בפסטיבל קולנוע המחתרת של ברלין. סרטו "Otto; or Up with Dead People" הוקרן בהצגת בכורה בפסטיבל סאנדנס 2008 ולאחר מכן בפסטיבל ברלין, וזכה בהם לשבחים.[2] הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר של פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי הבינלאומי במילאנו בשנת 2008.
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סרט | אורך | שחקן | במאי | מפיק | כותב | אודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1988 | Boy, Girl | 15 דקות | 
|
|
סרט קצר נסיוני שצולם במצלמת 8 מ"מ בכיכובו של לה ברוס המגלם סקינהד | ||
| 1991 | ישבן מגולח | 73 דקות |
|
|
|
סרטו הראשון באורך מלא של לה ברוס, ובו ניתן לזהות את האלמנטים המאפיינים את סרטיו הבאים. סרט דרמה מתאר את עלילותיו של ספר בודד שפוגש סקינהד בפארק ומזמין אותו לדירתו. פנטזיות וחלומות של הספר הבודד מתערבבים עם המשך ההתפתחויות העלילתיות ההזויות. הסרט בכיכובו של לה ברוס, המגלם פאנקיסט. | |
| 1995 | סופר שמונה וחצי | 100 דקות |
|
|
|
|
סרט המתכתב עם סרטו של פליני, ובו לה ברוס מגלם במאי פורנו השרוי במשבר יצירתי. |
| 1997 | The YoYo Gang | 30 דקות |
|
|
סרט ניצול על כנופיית נשים אשר הפך לסרט קאלט. המלחמה בין כנופיית בנות היו-יו וכנופיית בנות הסקייטבורד. | ||
| 1996 | הג'יגולו הלבן | 79 דקות |
|
|
|
|
קומדיה פורנוגרפית צינית אודות סוציולוג שמגיע ללוס אנג'לס כדי לחקור את ההיסטוריה של הזנות הגברית ההומואית ומתאהב בנער ליווי מסנטה מוניקה. הסרט הוא מחווה לסרט ההולוודי "שדרות סאנסט". |
| 1999 | Skin Gang / Skin Flick | 88 דקות |
|
|
|
הסרט עוקב אחר חבורת גלוחי ראש נאו-נאצים שפורצת לביתם של זוג הומואים בורגנים. הסרט מציג אלימות קשה, סאדו מזוכיזם ואונס ובשל כך גרר תגובות נזעמות גם בקרב קהילת הלהט"ב, והוא הופץ בשתי גרסאות: גרסה מלאה וגרסת סופט-קור מצונזרת בשם "Skin Flick". | |
| 2004 | אימפריית הפטל | 90 דקות |
|
|
סיפורם של קבוצת פעילי שמאל רדיקליים גרמנים הקוראת תיגר על יחסי הדיכוי בחברה הקפיטליסטית. הקבוצה מורכבת מגברים סטרייטים ונשלטת על ידי אשה, הדוחקת בפקודיה להצטרף ל"אינתיפאדה הומואית". הסרט זכה בשנת 2004 פרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע המחתרתי במלבורן אוסטרליה.[6] | ||
| 2004 | Sugar | 78 דקות |
|
סרט דרמה רומנטי, אודות נער בן 18 שפוגש סרסור אשר מכיר לו את העולם התחתון ההומוסקסואלי הכולל סמים וזנות. הסרט מבוסס על מגוון סיפורים קצרים מאת לה ברוס, והוא מועמד לשני פרסי האקדמיה הקנדית לקולנוע. | |||
| 2008 | Otto; or Up with Dead People | 95 דקות |
|
|
|
סרט אימה טראשי אודות צעיר זומבי אבוד שנקלע לברלין, שם הוא מצטרף לצילומי סרט דוקומנטרי מחתרתי של במאית לסבית קשוחה שמחליטה לתעד את חייו.[2] פסקול הסרט כולל שירים מאת קוקורוזי ואנתוני והג'ונסונס.[7] | |
| 2010 | L.A. Zombie |
|
|
|
סיפורו של חסר בית סכיזופרן שמאמין כי הוא חוצן זומבי, ותר ברחבי לוס אנג'לס בחיפוש אחר גופות. הסרט הוא בכיכובו של הראפר האמריקאי דדלי. |
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Reluctant Pornographer, Gutter Press, 1997, ISBN 978-1896356129
- Ride Queer, Ride, 1997, Plug in Inc, ISBN 978-0921381129
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
ברוס לה ברוס, ברשת החברתית אינסטגרם
ברוס לה ברוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ברוס לה ברוס, באתר AllMovie (באנגלית)
ברוס לה ברוס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ברוס לה ברוס, באתר Discogs (באנגלית)
- ברוס לה ברוס - באתר glbtq.com
- ברוס לה ברוס - צילומים, באתר Christian Vagt
- ביקורת על הסרט No Skin Off My Ass" באתר הניו-יורק טיימס
- לירון סיני, ליל המתים הגאים, באתר ynet, 26 באוגוסט 2010
סהר שלו, על ג'רונטופיליה, פטיש מיני לקשישים, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 נירית אנדרמן, הבמאי ברוס לה-ברוס יתארח בפסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי, באתר הארץ, 2 במאי 2007
- ^ 1 2 3 אלון הרשקוביץ, "זומבים נהנים יותר: אימה ופורנו על מסך אחד", NSN, 12/06/2010
- ^ Ana Finel Honigman, "Saatchi Online: Bruce LaBruce in Conversation", 15/06/2009
- ^ 1 2 נירית אנדרמן, אבנר שפירא, מה שיותר כחול יותר אדום, באתר הארץ, 19 ביוני 2007
- ^ "הטרוסקסואליות כאופיום להמונים", gogay, 9/5/2007
- ^ "הבמאי הקווירי ברוס לה-ברוס בסינמטק", 2 במאי 2007
- ^ Otto; or, Up with the Dead People - Box Office Mojo