דיולה האי
 | |
| לידה |
5 במאי 1900 אבון, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1975 (בגיל 75) אסקונה, שווייץ |
| מדינה |
הונגריה |
| שפות היצירה |
גרמנית, הונגרית |
| פרסים והוקרה |
פרס קושוט (1951) |
  | |
דיולה האי (שמו הבדוי: סטפן פאבר, בהונגרית: Háy Gyula; אבון, 5 במאי 1900 – אסקונה, שווייץ, 7 במאי 1975) היה סופר, מחזאי, מתרגם, תסריטאי יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט (1951). הוא אחיו הגדול של הצייר קארוי לאסלו האי (1907–1961).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיולה האי נולד במשפחה יהודית כבנם של מור האי (? -1934) ושל גיזלה ויינברגר (1868–1958). בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית עבד דיולה האי ב"קומיסריאט העם לחינוך ציבורי". הוא היגר לגרמניה אחרי נפילת הרפובליקה. תחילה היה צייר ומעצב תפאורות בדרזדן ואחר כך בברלין. הוא חזר להונגריה בשנת 1923, אך שב לגרמניה בשנת 1929. משנת 1932 היה חבר במפלגת הקומוניסטים של הונגריה הבלתי חוקית אז.
הוא זכה להצלחה בימתית בברלין, אך לאחר הצגת הבכורה שם של יצירתו "אלוהים, קיסר, איכר" (1932), הופעות נוספות סוכלו בשל ההפגנות הנאציות. הוא היגר לאוסטריה, משם גורש בשל מעורבותו במרד הסוציאליסטי בשנת 1934. בהזמנתו של אנטולי וסילייביץ' לונאצ'רסקי הוא היגר לברית המועצות בשנת 1935. במוסקבה, בין היתר, כתב תסריטים לסרטים. כתביו פורסמו ברוסית ובשפות אחרות.
הוא חזר להונגריה בתום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945. מחזותיו הוצגו בזה אחר זה. משנת 1948 עד 1950 הוא היה הדרמטורג הראשי של "מפעל הקולנוע מאפילם" (Mafilm) ומשנת 1951 עמד בראש מחלקת המחזאות באוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע בבודפשט. האי בירך את בנייתו של גשר קושוט, שמאז פורק, בדרמה בשם "גשר החיים" (1951). בפברואר 1953 הציג הרדיו ההונגרי את דרמת הרדיו הראשונה שלו,"בחוות הרוצחים", שביים אנדרה מרטון.
בשנת 1955 הצטרף למה שכונה קבוצת אימרה נוג' ולחוג פטפי. הפמפלט שלו, "למה אני לא אוהב", שפורסם ב"עיתון הספרותי", ויצר פרודיה נצחית על כל הביורוקרטים הקומוניסטיים בדמותו הדמיונית של החבר קוצֶ'רה (Kucsera), השפיעה על המשך גורלו עד סוף ימיו. במהלך המרד ההונגרי של שנת 1956, לאחר שהכוחות הסובייטים תקפו את המורדים ב-4 בנובמבר, הוא ואשתו קראו את קריאת העזרה המפורסמת ברדיו קושוט ("הצילו! הצילו! הצילו!”). בשנת 1957 הוא נידון לשש שנות מאסר: "כאחד המנהיגים הרוחניים של המרד ...,,[1] ... הוא השתתף בהתארגנות להפלת הסדר החברתי" נאמר בפסק הדין. הוא שוחרר בשנת 1960 באמצעות חנינה.
בשנת 1964 פורסם כרך מהדרמה שלו: (דרמות המלכים), אך לא ניתן היה להעלות לבמה את יצירותיו. בשנת 1963, בהזמנת מועדון PEN (ארגון הסופרים הבינלאומי) האוסטרי, הוא נסע למערב אירופה ועד מהרה עזב את הונגריה לצמיתות. הוא התיישב באסקונה שבשווייץ).
האי עבד גם כמתרגם. הוא תרגם כמה יצירות מאת אנטון צ'כוב, אלכסנדר ניקולאייביץ' אוסטרובסקי, גרהרט האופטמן, א.ת.א הופמן. הביצועים הגדולים שלו הם טרנספוזיציית הרומן הפיקרסקי "Der abenteuerliche Simplicissimus" של הנס יאקוב כריסטופל פון גרימלסהאוזן. הדרמות שלו הוצגו בעיקר בגרמנית, אך הופיעו גם באנגלית, רוסית, צ'כית, פולנית, יפנית, רומנית, פורטוגזית, איטלקית וסינית.
"אחרי פרנץ מולנר, הוא היה המחזאי ההונגרי המוכר ביותר והמשוחק ביותר בעולם", כתב עליו גזה הגדוש.[2]
עבודותיו לבמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר הבכורות של הצגותיו שנרשמו במאגר התיאטרון: כמחזאי: 28 ; כמתרגם: 67 .[3]
כסופר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טיסהזוג (1945, 1984)
- אלוהים, קיסר, איכר (1946, 1983, 2001)
- חורבות (1947)
- ליל פסק הדין (1948)
- גשר החיים (1951–1952)
- כוח (1952)
- חירות, אהבה (1955)
- הסוס / קליגולה (1986, 1990, 1996)
- לילות אטילה (1986)
- מוהאץ' (1987–1988, 1991-1992, 2012)
- Appassionata (1992, 2006)
כמתרגם ספרותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחמנוב: דמדומים סוערים (1945, 1950, 1955, 1970, 1972, 1975, 1977)
- סימונוב: העם הרוסי (1945)
- Kornyejcsuk: Constellation (1950, 1952)
- צ'כוב: הדוד וניה (1952, 1960, 1962, 1977, 1982, 1991, 1993)
- פושקין: העלמה בתחפושת (1954)
- צ'כוב: שלוש אחיות (1954, 1965, 1972, 1985, 1987, 2001)
- קיפהארדט: מחפשים את שייקספיר (1954–1955)
- ליאונוב: טיהור אש (פלישה) (1956)
- צ'כוב: שחף (1956, 1960, 1965-1966, 1971, 1982, 1989)
- אוסטרובסקי: קריירה (מעידות ארבע רגליים) (1956)
- אוסטרובסקי: האמנית ומעריציה (1960, 1970)
- אוסטרובסקי: הכלה ללא נדוניה (1963)
- אוסטרובסקי: הקורבן האחרון (1964)
- Grimmelshausen: Simplicissimus הרפתקני (1964)
- האופטמן: לפני השקיעה (1982, 1992)
- האופטמן: החולדות (1997)
- ברכט: כדורית ואפית או עשיר הוא חבר של עשירים (1964? )
יצירותיו הנוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלוהים, קיסר, איכר (דרמה, 1935, 1940, 1946)
- טיסהזוג (דרמה, 1936, 1940)
- מראת הפרטיזנים (מחקר, 1943, 1945)
- גרמנים (דרמה, 1944-1945)
- מכירה סופית (דרמה, 1945)
- ליל פסק הדין (דרמה, 1946)
- מילה אנושית על הבמה (מחקר, 1947)
- צייד הגלים בשבצ'נקו (סיפור קצר, 1947)
- חורבות (דרמה, 1947)
- גשר החיים (דרמה, 1951)
- כוח (דרמה, 1952)
- בחוות הרוצחים (דרמה, 1953)
- חמש הצגות (הצגות, 1954)
- גורלות ומאבקים (מחזה, 1955)
- רועה הטווסים (טריקומדיה, 1956)
- דרמות מלכים (דרמות, 1964)
- קוצ'רה (רומן, 1978)
סרטיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המורָה (1945)
- אש (1948)
- אורי מורי (1949)
- נישואים מוזרים (1951)
- גשר החיים (1956)
- טיסהזוג (1991)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אישטוואן רמניי דיינש : האם אנו מכירים אותם? הונגרים מפורסמים ממוצא יהודי (הוצאת אקס ליבריס, בודפשט, 2000) ISBN 963-85530-3-0
- דיולה האי: יליד 1900; אינטרארט, בודפשט, 1990. ISBN 963-01-9976-9
- אווה האי : משני צידי המתרס (בודפשט, אוזיריס, 2000)
- מיהו מי בספרות ההונגרית? בודפשט, 1999 ISBN 9-638157-91-7
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיולה האי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דיולה האי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- סופרים הונגרים עכשוויים
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי
- קוצ'רה
- דיולה האי: "למה אני לא אוהב את קוצ'רה?"
- מאגר התיאטרון: המוזיאון הלאומי והמכון להיסטוריה של התיאטרון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Háy Gyula: Született 1900-ban; Interart Kiadó, 1990.
- ^ A magyar irodalom arcképcsarnoka
- ^ 2013. június 1-ji lekérdezés