בכביש מנירג'האזה וברגשוראני - בכביש הראשי 41, ממאטסלקה במסלול נאג'דובוש, מקישווארדה במסלול אנרץ' - סבולצ'באקה, מכיוון זאהוני על הגבול האוקראיני דרך העיירה מאנדוק. ברכבת באמצעות קווי הרכבת ואשארושנמן-נירג'האזה ומאטסלקה-זאהוני.
על פי העדויות של הממצאים הארכאולוגיים, היישוב וסביבתו היו מיושבים מאז ימי קדם, זהו יישוב קדום מתקופת ארפאד, שהאזכור הראשון שלו בכתב הוא מ־1214 בשם נוּמֶן. ניתן לגזור את השם משם פרטי ממוצא גרמני, עם הטיה הונגרית. האזור היה מיושב זה מכבר, כפי שמעידים ריבוי ממצאים מתקופת הכלקוליתית (תקופת האבן והנחושת) ומתקופת הברונזה.
בעליה הידועים הראשונים של אדמות העיירה (אז כפר) היו בני משפחת לוניאי, שעל פי המסורת היו חמולה הונגרית כובשת. השם לוניאי נלקח מהכפר לוניה הסמוך, שהיה הקן המשפחתי שלהם בנאג'לוניה.[1] כך מופיע לראשונה שמו של העיירה נמני (Namény), ואז בשנת 1389אוגורניה, בשנת 1425 מוזכר יישוב בשם גרגיי ומשנת 1418 יש ליישוב כבר את הזכות לקיים ירידים, ומכאן הקידומת לשם "ואשארוש", כלומר "של יריד" בהונגרית. היישוב כבר מוזכר בשנת 1494 כעיר שוק.
תושבי ברג וטישאשט היו הראשונים שהצטרפו למלחמת העצמאות ראקוצי בשנת 1703. צבאו של ראקוצי חצה כאן את הטיסה ב 17–18 ביולי 1703, והנסיך קרא לאצולת המחוזות להצטרף אליו.
נמני היה נחלתם של משפחת אטווש מתחילת שנות ה-1700, והם נשארו בעליהם של האדמות עד 1945. במהפכה ובמלחמת העצמאות 1848–1849 גם בני משפחת אטווש שהיו ממוצא אצולה גבוהה, והתגוררו בעיירה, קיבלו תפקיד פעיל: טמאש אטווש ראש מחוז ברג, ואחיו מיהאי הפכו לנציגי הממשלה. בשואה נשלחו מאות מיהודי העיירה למחנות השמדה.
טירת טומצ'אניהכנסייה הקלוויניסטית: נבנתה במאה ה -16, נהרסה בשנת 1937.
הכנסייה הרומית-קתולית: נבנתה בסגנון בארוק בין 1795 ל־1815. מגדל יחיד נבנה לפני החזית.
טירת טומצ'אני: השנייה. הנסיך פרנץ ראקוצי השני, שכבש כאן בשנת 1703, הוציא את "כתב נאמני", בו קרא לאצולה של סאבולץ' למלחמה. בשליש הראשון של המאה ה-17 נבנה בית המגורים בן ארבעת המגדלים עם מרפסת ארקדה. הוא הורחב סביב 1728 והפך לצורתו הבארוקית של ימינו.[3]
אחוזת אטווש - נבנתה בשנת 1720 על ידי מיקלוש אטווש. הבניין הורחב במאה ה-19.
יהודים התחילו להתיישב בואשארושנמן בתחילת המאה ה-18 ועסקו בעיקר בדייג ובהובלת סחורות. במאה ה-19 באו לכפר משפחות יהודיות של סוחרים, בעלי מלאכה ובעלי מקצועות חופשיים מגליציה. הם הקימו תחנת חשמל, בית חרושת ללבנים, ובית חרושת לאלכוהול. הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי והיה להם בית כנסת[4]. היו בה תלמידי חכמים רבים וקבוצה קטנה של חסידים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה האשימו תושבי המקום את היהודים בשיתוף פעולה עם האויב, בעקבות האשמות אלה נכלאו כמה יהודים במחנה הריכוז נג'קניז'ה. ושאר אנשי הקהילה סבלו התעללות מצד ה"גדודים החופשיים" (גדודי צבא הונגריים שהוקמו לצורך ביצוע מעשי חבלה בצ'כוסלובקיה בתחילת המלחמה. כמה משפחות יהודיות שלא הייתה להן אזרחות הונגרית הוגלו בשנת 1941 לאוקראינה, ושם נספו.
במרץ 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הובאו כל יהודי הכפר למחנה הריכוז הסמוך בברגסאס, בו רוכזו יהודים נוספים תושבי הסביבה, כ-1,000 איש בסך הכל. ב-22 במאי שולחו כולם למחנה ההשמדה אושוויץ.
אחרי השואה חזרו לכפר כ-170 יהודים שניצלו וארגנו מחדש את חיי הקהילה. בשנות השבעים למאה ה-20 נותרו בואשארושנמן יהודים מעטים בלבד.
ואשארוש-נאמאן', בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 150. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
.jpg)
הונגריה
סבולץ'-סטמאר-ברג
.JPG)
אתר האינטרנט הרשמי של ואשארושנמן (בהונגרית)
