יאן פורטלס
 | |
| לידה |
3 באפריל 1818 וילוורדה, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 1895 (בגיל 76) סכארבק, בלגיה |
| מקום קבורה |
Laeken Churchyard |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות היפות בבריסל |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
אוריינטליזם, פוסט-רומנטיקה |
| הושפע על ידי |
פול דלארוש, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה |
פרס רומא (1842) |
  | |
יאן פורטלס (בהולנדית: Jan Portaels; 3 באפריל 1818 – 8 בפברואר 1895)[1] היה צייר בלגי של סצנות ז'אנר, סיפורי תנ"ך, נופים, דיוקנאות ונושאים מזרחיים. הוא גם היה מורה ומנהל באקדמיה לאמנויות יפות של גנט ובאקדמיה המלכותית לאמנות של בריסל.[2] הוא נחשב כמייסד האסכולה האוריינטליסטית הבלגית. לאמנותו, הוראתו והנהגתו באקדמיה רויאל בבריסל הייתה השפעה ניכרת על הדור הבא של אמנים בלגים.[3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורטלס נולד בוילוודה, בנו של ראש העיר ותעשיין. אביו שלח אותו בשנת 1836 ללמוד באקדמיה רויאל לאמנויות יפות בבריסל.[4] פורטלס למד באקדמיה עם סטודנטים מבריקים אחרים.
בסביבות 1841 נסע פורטל לפריז כדי להמשיך את לימודיו. הוא נרשם לאקדמיה לאמנויות יפות. בזמנו הפנוי למד את עבודות המאסטרים הישנים בלובר וביקר בסלונים של פריז כדי לקבל השראה מהמגמות האמנותיות החדשות בצרפת. האוריינטליזם נכנסה באותה תקופה לאופנה. התערוכות, הגלריות והסלונים של פריז הציגו את הסגנון של האוריינטלי. אלה קבעו את הסגנון האמנותי של פורטלס. בפריז הוא גם הפך לתלמידו של פול דלארוש, צייר צרפתי בולט של סצנות היסטוריות. עם שובו לבלגיה, הוא זכה ב-1842 בפרס הראשון לציור הבלגי.
התגמול הכספי הקשור בפרס אפשר לו לנסוע לאיטליה שם שהה בוונציה, פירנצה ורומא. הוא המשיך להרגיש את כוחו משיכתו של המזרח ונסע בהמשך למרוקו, אלג'יריה, מצרים, לבנון, ארץ ישראל, ספרד, הונגריה ונורווגיה. במהלך מסעותיו הוא הצליח לצייר דיוקנאות של כמה אישים בולטים כמו מוחמד עלי, המשנה למלך מצרים.[5]
בשובו לבלגיה ב-1847 מונה פורטלס למנהל האקדמיה בגנט וירש את אנרי ואן דר הארט. הוא נשאר בתפקיד זה במשך שלוש שנים.
בשנת 1849 הוא התחתן עם מארי הלן נאבז, בתו של מורו הראשון, פרנסואה ג׳וזף נאבז. בני הזוג התיישבו בבריסל בשנת 1850. הבן שנולד להם בשנת 1850 נפטר זמן קצר לאחר לידתו. בשנת 1851 כשנאבז התפטר מהאקדמיה בבריסל, פורטלס התבקש להחליף אותו. אולם הוא סירב משום שראה שהתנאים שהוצעו לו אינם סבירים והעדיף לשמור על עצמאותו. פורטלס התקבל כחבר באקדמיה המלכותית למדע, ספרות ואמנויות של בלגיה בשנת 1855.
לאחר שאשתו נפטרה באותה שנה, הוא עבר לגור עם חותנו נאבז. משנת 1858 השתלט פורטלס על הסטודיו הפרטי של נאבז, בו למד בעצמו. סטודיו זה אשר כונה 'אטלייה ליבר' (סטודיו חופשי) מילא תפקיד חשוב בהכשרת הדור הבא של הציירים הבלגים. בשנת 1863 פורטלס התחבר מחדש עם האקדמיה של בריסל כשהסכים ללמד את קורס הרישום והציור. לאחר שנתיים וויתר על התפקיד והקדיש זמן נוסף לחינוך אמנים צעירים בסטודיו שלו.
פורטלס היה מבוקש כצייר דיוקנאות וקיבל גם הזמנות רבות מהמדינה הבלגית וממוסדות דת. הוא הוזמן ב-1850 לספק את הקישוט החיצוני של כנסיית הקהילה המלכותית של סאן ז'אק-סור-קודנברג. עבודתה זו מראה את ההערכה הגבוהה שבה זכה ממשפחת המלוכה הבלגית. הוא הפך למבקר מוכר בארמון המלכותי מאז תקופתו של המלך של בלגיה לאופולד הראשון.
בשנת 1862 הוא שימש כמנטור לנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה. הוא גם שימש כיועץ אמנות עבורו וסייע לו בבחירת יצירות אמנות לקישוט ארמונו בבריסל. לאחר עלייתו לכס המלכות הבלגי כליאופולד השני ב-1865 הוא שימש גם יועץ אמנותי למלך והתקבל לעיתים קרובות ליד שולחן האוכל של המלך. הוא לימד שיעורי אמנות למלכה מארי-הנרייט. עבודתו הייתה מיוצגת היטב באוספים המלכותיים. במקביל הוא צייר רבים מבני הבורגנות והאצולה הבלגית.[6]
בשנת 1870 הוא החל לנסוע שוב ובילה את זמנו בעיקר באלג'יריה. הוא חזר לבריסל ב-1874. ב-1 בינואר 1878 הוא מונה למנהל האקדמיה המלכותית לאמנות, תפקיד שהיה זמן רב מושא לשאיפתו. בשנת 1881 מונה למפקד במסדר לאופולד.
הוא מת בשארביק.
יצירה והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטלס היה אמן פורה שעסק בנושאים רבים: ציור היסטוריה, דיוקנאות, אמנות מזרחית, אמנות ז'אנרית וציור נוף. בעוד שההתמקדות העיקרית שלו הייתה באמנות אוריינטלית ובדיוקנאות, הוא היה מבוקש כצייר של תמונות תנ"כיות ועדיין ניתן למצוא את יצירותיו בכנסיות רבות בבלגיה כמו בסאן ז'אק-סור-קודנברג בבריסל.
מבחינה סגנונית הוא נשאר מסורתי, הושפע מעט מהזרמים האמנותיים העיקריים באמנות האירופית והבלגית של זמנו - הקלאסיציזם של מורו נאבז והרומנטיקה של המורה השני שלו דלארוש. במקום זאת, הוא יצר סגנון משלו שהתאפיין באלגנטיות משלו, ועמד בבסיס הצלחתו.
הוא חזר פעמים רבות לאסתטיקה של 'האישה המזרחית' שאותה תיאר עם גבות מקושתות טיפוסיות ועיניים בצורת שקדים. עבודות אלו מבוצעות בצורה נוקשה למדי. רק בפורטרטים הנדירים של ילדים הוא השיג יותר ספונטניות כמו בפורטרט של נערה ערבית צעירה.[7] פורטלס נתפס כצייר הראשי שהוביל את האופנה האוריינטלית בבלגיה.[8]
מאמצע שנות ה-50 החלה ממשלת בלגיה לקדם אמנות מונומנטלית בבלגיה. היא סיפקה סיוע כספי לאמנים בפרויקטים שונים. קידום האמנות המונומנטלית העוסקת בפרקים מההיסטוריה הלאומית הבלגית נתפסה על ידי ממשלת המדינה הבלגית הצעירה כאמצעי חשוב ליצירת זהות לאומית.
פורטלס וז'אן בפטיסט ואן אייקן, עזרו להפיץ את תנועת הפטריוטיות הזאת בבלגיה. הם עשו זאת בין השאר, על ידי הכנסת טכניקות פרסקו חדשות - שנועדו לעמוד מול נזקי הלחות והזיהום.[9]
פורטלס השתמש בטכניקה זו גם כדי לצייר בכנסית ז'אק-סור-קודנברג בבריסל בסצנה המראה את הבתולה הקדושה כמנחמת נזקקים. פורטלס גם עיטר את חדר האורחים בביתו של ידידו הרופא נולט בסצנות מתולדות הרפואה.[10]
המקום הבולט של פורטלס בהיסטוריה של האמנות הבלגית המודרנית נובע מהשפעתו כמורה על הדור הבא של אמנים בלגים, הולנדים וצרפתים כמו הציירים לאון פרדריק, יאפ למפול, ז'אן דלוויל,יאקוב סמיטס, פרנץ מירטס, יאן טורופ, פרננד קורמה.[2]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמו נכתב גם בצורות נוספות: Jean-François Portaëls and Jean François Portaels
- ^ 1 2 Ontdek schilder, docent aan academie, directeur van academie Jean François Portaels, rkd.nl (בהולנדית)
- ^ Jean-François Portaels (Belgian, 1818-1895), www.christies.com (באנגלית)
- ^ Pierre Bergé & Associés, Jean-François PORTAELS (1818-1895), Pierre Bergé & Associés (בצרפתית)
- ^ Edmond-Louis de Taeye, Les artistes belges contemporains. Leur vie, leurs œuvres, leur place dans l'art, Castaigne, Brussels, 1894, pp. 9–25 (in French)
- ^ Judith Ogonovszky-Steffens – Jean Portaels, un Académicien au service du comte et de la comtesse de Flandre . La face 'cachée' de l'artiste, koregos.org
- ^ Portaels, Jan Frans - Eccentricities Travel and Archaeology, Jean Moust
- ^ Théo van Rysselberghe, Exhibition Catalogue, Palais des beaux-arts (Brussels, Belgium), Haags Gemeentemuseum Mercatorfonds, 2006, p. 20
- ^ water-glass painting, Oxford Reference (באנגלית)
- ^ Anna Bergmans, Middeleeuwse muurschilderingen in de 19de eeuw: studie en inventaris van middeleeuwse muurschilderingen in Belgische kerken, Leuven University Press, 1998, pp. 20–21 (in Dutch)