יהודה עמיטל

הרב יהודה עמיטל
	הרב יהודה עמיטל, 2007
לידה	31 באוקטובר 1924; ג' בחשוון ה'תרפ"ה; אוראדיה, ממלכת רומניה
פטירה	9 ביולי 2010 (בגיל 85); כ"ז בתמוז ה'תש"ע; ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת חברון כנסת ישראל
תקופת הפעילות	? – 9 ביולי 2010
השתייכות	דתיים לאומיים
תחומי עיסוק	אמונה, תלמוד, גאולה, עם ישראל, אגדה, הלכה, חברה
תפקידים נוספים	שר בלי תיק, ראש ישיבה
רבותיו	הרבנים יעקב משה חרל"פ, איסר זלמן מלצר, חיים יהודה הלוי, דב (בער) ברקוביץ
תלמידיו	הרבנים יעקב מדן, אליהו בלומנצוייג, יובל שרלו, רא"ם הכהן
	בממשלה ה-26
	22 בנובמבר 1995 – 18 ביוני 1996; (210 ימים)
תחת ראש הממשלה	שמעון פרס

הרב יהודה עמיטל (ג' בחשוון ה'תרפ"ה, 31 באוקטובר 1924 – כ"ז בתמוז ה'תש"ע, 9 ביולי 2010) היה ראש הישיבה המייסד של ישיבת הר עציון, הוגה דעות, מייסד מפלגת מימד ושר בממשלת ישראל העשרים ושש.

תולדות חייו

נולד בשם יהודה קליין ביום ג' בחשוון תרפ"ה (31 באוקטובר 1924) בעיר גרוסוורדיין שברומניה^[1], ליקותיאל זאב ודבורה קליין. אביו היה מנהל החשבונות של הקהילה היהודית בעיר, ואמו ניהלה בית תמחוי שפעל בעיקר בימות החורף. סבו מצד אמו היה נכד הרב יהודה מודרן ועל שמו הוא נקרא. בנערותו למד בישיבה בעיר הולדתו שהוקמה על ידי הרב חיים יהודה לוי, נכד הרב משה שמואל גלזנר, שחזר ללמד בהונגריה לאחר שלמד בישיבת מיר שבליטא ורבי חיים עוזר גרודזנסקי המליץ לו לחזור ולהנחיל את שיטת הלימוד הליטאית בארץ מולדתו. אחד ממוריו של הרב עמיטל בישיבה היה הרב בער ברקוביץ (אביו של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ).

בשנת 1940 סופחה טרנסילבניה הצפונית בחזרה להונגריה. לאחר השתלטות הנאצים על המדינה נלקחו יהודים רבים למחנה עבודה בכפייה^[2]. הוא שהה במחנה כשמונה חודשים. המחנה שוחרר ביום שמחת תורה בשנת תש"ה (4 באוקטובר 1944), על ידי הצבא הסובייטי. הוא נסע לבוקרשט ומשם העפיל לארץ ישראל, שאליה הגיע בנר שני של חנוכה תש"ה (12 בנובמבר 1944). לאחר שהות קצרה במחנה המעצר בעתלית בא לירושלים.

בירושלים החל ללמוד בישיבת חברון. שמע שיחות אצל הרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו של הראי"ה קוק. תקופה קצרה שירת בהגנה אחר כך עבר ללמוד בישיבת קלצק ששהתה אז בפרדס חנה, ושם גם התחתן עם מרים, בתו של ראש הישיבה רבי צבי יהודה מלצר. בהמשך הוסמך לרבנות על ידי סב אשתו הרב איסר זלמן מלצר. כאשר עברה ישיבת קלצק לרחובות, עקב מינויו של הרב צבי יהודה מלצר, לרב העיר, עבר גם הוא לרחובות. בשנות ה-60, עבר לירושלים, והשתקע בשכונת גבעת מרדכי.

יום אחרי הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח 1948 התגייס לצה"ל והשתתף במלחמת העצמאות במסגרת חטיבה 7 בקרבות בלטרון והגליל המערבי. את חוויותיו כחייל במלחמה סיכם במאמר בשם "לדרכו של החייל הדתי במלחמת הקוממיות"^[3]. לאחר המלחמה התמנה לספרא דדיינא (מעין רשם) בבית הדין הרבני ברחובות, ובהמשך מונה לר"מ בישיבת הדרום שם לימד בין היתר את הרב צבי ישראל טאו (נשיא ישיבת הר המור) והיה שותף פעיל בהתפתחות מוסד זה. בזמן כהונתו בישיבת הדרום הגה את רעיון "ישיבות ההסדר", והשתתף בהקמתן.

ישיבת הר עציון

לאחר מלחמת ששת הימים ביקשו ממנו הוגי רעיון ישיבת הר עציון שבגוש עציון, ובהם משה מושקוביץ, יואל בן נון וחנן פורת, לעמוד בראש הישיבה. לאחר שהסכים קמה הישיבה בכפר עציון, ולאחר שנתיים עברה לאלון שבות. לאחר הקמת הישיבה הזמין את הרב אהרן ליכטנשטיין להצטרף אליו בראשות הישיבה, והשניים שימשו יחד בראשות הישיבה עד לפרישתו מהתפקיד. בהנהגתם התאפיינה הישיבה בפתיחות חינוכית, שאיפשרה למגוון תפיסות הגותיות ופוליטיות לדור בכפיפה אחת. בין השאר תמך הרב עמיטל בהקמת מכללת יעקב הרצוג ליד הישיבה, ואיפשר לימוד תנ"ך בראייה ביקורתית – "תנ"ך בגובה העיניים" – הנחשב כבלתי ראוי בעיני חלק מהציבור הדתי ובעיני הציבור החרדי.

פעילות פוליטית

סמוך למלחמת לבנון הראשונה בתשמ"ב 1982, הוא טען שיש לעיתים עימות בין ערך קדושת חיי האדם לבין ערך קדושת הארץ, ובעימות זה יש להעדיף את קדושת חיי האדם. מאז נהג הרב עמיטל להביע עמדות בעד מסירת שטחים תמורת שלום; דעות שהציבו אותו בעמדת מיעוט בציבור הדתי. בשנת 1988 היה ממייסדי תנועת מימד^[4], שאת רשימתה לכנסת הוביל, אך היא לא עברה את אחוז החסימה. בנובמבר 1995, לאחר רצח רבין, התמנה עמיטל לשר בלי תיק בממשלתו של שמעון פרס, מתוך מטרה לגשר על המתיחות שנוצרה בין דתיים לחילוניים. בדצמבר 1995, מונה לחבר בוועדת שרים לבחינת ההשלכות המשפטיות והאחרות של פסיקת בג"ץ בנושא הגיור; בינואר 1996 מונה על ידי הממשלה ליושב ראש ועדת היגוי עליונה ליחסי ישראל והתפוצות.

ב-1999 הצטרפה מימד לישראל אחת בראשות אהוד ברק; הרב עמיטל היה שותף למהלך, אך בסופו של דבר פעילותו בתנועה פחתה עד שפסקה כליל. חתנו, הרב יהודה גלעד, היה חבר הכנסת מטעם מימד, עד שפרש בגלל המשך ההליכה עם מפלגת העבודה. בעיתונות התפרסם שגם הרב עמיטל התנגד להליכה משותפת זו^[5]. לקראת בחירות 2006, השתתף בכינוס בחירות של תנועת העבודה-מימ"ד לאחר הפסקה של כמה שנים בהן נמנע מעיסוק בנושאים פוליטיים ובמימד הודיעו כי הרב עמיטל עדיין חבר במפלגה.

שנותיו האחרונות

כשהגיע לגיל 80 ביקש מהנהלת הישיבה להחליט, בטרם יעזוב את תפקיד ראש הישיבה, מי יהיו ראשי הישיבה הבאים. הוקמה ועדה שבחרה את הרב יעקב מדן והרב ברוך גיגי. הללו שימשו עמו יחדיו בשנתיים האחרונות לכהונתו. בסוף שנת תשס"ח פרש הרב עמיטל מראשות הישיבה, לאחר הידרדרות במצבו הבריאותי. לאחר פרישתו צורף הרב משה ליכטנשטיין, בנו של הרב אהרן ליכטנשטיין, כראש ישיבה רביעי^[6].

הרב עמיטל נפטר בכ"ז בתמוז ה'תש"ע (9 ביולי 2010) ונטמן בהר המנוחות^[7]. עם מספידיו נמנו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. בפברואר 2011 קראה עיריית ירושלים על שמו של הרב עמיטל בית ספר בשכונת חומת שמואל^[8]. בית הספר היסודי הממלכתי־דתי "כרמי יהודה" בגוש עציון נקרא גם כן על שמו. במלאת שנה לפטירתו הוציאה ישיבת הר עציון ספר לזכרו בשם "לעבדך באמת", שבו קובצו כ-60 מאמרים על דמותו ומשנתו של הרב עמיטל^[9].

הגותו

השואה

הרב עמיטל סבר שהשואה הייתה אירוע שיש לראות את רישומו בכל היבט דתי לאחר השואה. הוא התבטא ואמר שהשואה הייתה אירוע שחמור יותר מחורבן בית המקדש^[10].

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משל התינוק הבוכה

יסוד בסיסי בהגותו הוא סיפור "התינוק הבוכה". לדבריו של הרב עמיטל סיפור זה הוא העיקרון המכונן של הישיבה:^[11]

פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, וקרן זווית בחדרו הייתה עריסה ובה תינוק, נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר. אולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו הייתה בקומה העליונה וגם הוא הי' שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה. ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בענייני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.

העיקרון המובע בסיפור, על פי הרב עמיטל, הוא כי גם תלמידי ישיבות אשר מקדישים את כל עיתותיהם ללימוד תורה אינם רשאים להתעלם מצרכיו האנושיים של הזולת. לימוד תורה תוך כדי התעלמות מצרכי הזולת מצביע על פגם יסודי בלימוד עצמו.

אחריות אישית

יסוד חשוב נוסף מתבטא בשם ספרו "והארץ נתן לבני אדם". הוא מדגיש את המוסר הטבעי של האדם שצריך להדריך אותו בחייו. צריך להתנהג לפי המוסר הטבעי של האדם, כאשר התורה לא באה להחליף אותו, אלא להוסיף עליו רמה התנהגותית גבוהה יותר.

במקרים של התנגשות, סבר הרב עמיטל שיש להדגיש שני דברים: א. התורה שבעל פה מעדנת את הבנתנו הראשונית ומסייגת את הדינים המופיעים בתורה. ב. יש הבדל בין יכולתו של אלוהים לשלנו: ”הקב"ה ממית ומחיה, והוא יכול לדרוש מאדם לקחת חייו של מישהו. ולכן, גם כאשר התורה מצווה אותנו לפעול בניגוד למוסר הטבעי שלנו, אין הכוונה שעלינו לתקן את הגישה המוסרית שלנו ולהתאים אותה לציווי של התורה...”^[12] מתוך החשיבות שהוא מייחס למוסר הטבעי, הוא קובע כי ישנם איסורים בסיסיים, שדווקא כיוון שהם יסודיים, לא נכתבו בתורה אלא הם קודמים לה – כגון אכילת בשר אדם שאף שאינם איסורים מן התורה שבכתב, אולי אף יגברו על איסורים כאלו במצבים מסוימים.

הרב עמיטל ראה חשיבות גדולה בעמידה טבעית מול הקב"ה ועשיית המצוות מזווית אישית, אם כי תוך מחויבות למסגרת ההלכתית המקובלת על כל פרטיה. מתוך עמדה זו, הרב עמיטל מדגיש את הצורך ביכולת החלטה עצמאית של האדם, כדי שיגיע למסקנותיו בעצמו ולא מתוך כניעה לדעת אחרים. הוא הביע את גאוותו על כך שבבית המדרש שגידל יכולים התלמידים לחלוק גם על ראש הישיבה.

ארץ ישראל

לאחר מלחמת יום הכיפורים פרסם ספר בשם "המעלות ממעמקים", ובו שיחות שהעביר בזמן המלחמה ולאחריה, אשר עסקו בהתמודדות עם משבר האמונה שהביאה עמה המלחמה. בספר זה ביטא הרב עמיטל עמדות שהיוו את יסוד התפיסה של גוש אמונים. בהמשך שינה את דעותיו, והתנגד לתפיסה המשיחית-גאולית של הרב צבי יהודה הכהן קוק ושל גוש אמונים, בטענה כי אין בכוחו של אדם לדעת מהן תוכניותיו של האל, אלא רק לקוות. שינוי זה הפתיע את ראשי גוש אמונים, אשר פנו אליו עם הקמת גוש אמונים בבקשה להיות הדמות הרבנית שמובילה את התנועה ונענו בשלילה חריפה^[^{דרוש מקור]}.

הרב הדגיש כי פעמים רבות ישנה נטייה עיקשת להיצמד למדיניות והתנהגות פוגענית כלפי הזולת, כאשר הגיבוי למעשים נובע מן העובדה שהכל נעשה לשם שמיים. בכך שידר מסר כלפי עמדות קיצוניות בציבור הדתי לאומי.

הרב עמיטל סבר כי בסולם הערכים עם ישראל קודם לארץ ישראל, והתנגד למי שכינה אנשי "מחנה ארץ ישראל השלמה". לדעתו, גישתם עלולה לגרום מלחמות וכן גורמת חילול השם בכך שהיא מציגה את דרכם של הראי"ה ורבי יעקב משה חרל"פ כקיצונית^[13].

חומרות הלכתיות

הרב עמיטל התנגד לכך שאדם יחמיר על עצמו חומרות שהן מעל לדרגתו האמיתית. הרב אמר שהמחמיר בדברים המותרים קיים חשש שיש בכך "כמו אפיקורסות"^[14], וכן קיים חשש של "מיחזי כיוהרא"^[15].

הרב סיפר שפעם שאל אותו תלמיד מדוע הוא אינו נוהג בחומרה מסוימת שעליה אמר המשנה ברורה שראוי לירא שמיים להחמיר. הרב השיב לו: "כשאתה קורא במשנה ברורה פנייה לירא שמיים אתה משוכנע שהכוונה אליך. לי אין יומרות כאלו". הרב גם סבר שאמנם ישנם מקרים בהם נאמר שירא שמיים ראוי שיחמיר, אך לא נאמר שהחומרה מביאה לידי יראת שמיים^[16].

מתלמידיו הבולטים

פרופ' בנימין איש שלום – רקטור בית מורשה
הרב אמנון בזק – ר"מ בישיבת הר עציון
הרב אליהו בלום – ראש ישיבת ההסדר נהר-דעה
הרב אליהו בלומנצוויג – ראש ישיבת ההסדר ירוחם
הרב יואל בן נון – ממחוללי מהפכת התנ"ך
הרב יהודה גלעד – חתנו של הרב עמיטל, ראש ישיבת מעלה גלבוע
הרב שמואל דוד – רב העיר עפולה
פרופ' אביעד הכהן – דיקן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
הרב רא"ם הכהן – ראש ישיבת עתניאל
הרב זאב וייטמן – רב חברת תנובה וראש ועדת השמיטה הממלכתית של ישראל
הרב בנימין לאו – מראשי בית המדרש בבית מורשה
הרב שלמה לוי – ראש כולל הלכה בישיבת הר עציון ונשיא ישיבת ההסדר בקרית גת
עו"ד בנצי ליברמן – מנהל מינהל מקרקעי ישראל, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע
הרב מאיר ליכטנשטיין – ר"מ בישיבת אורות שאול
הרב יעקב מדן – ראש ישיבת הר עציון
הרב ד"ר שלמה רוזנפלד – ראש ישיבת ההסדר שדמות נריה
הרב יוסף צבי רימון – רב המועצה האזורית גוש עציון
הרב יובל שרלו – ראש ישיבת ההסדר ישיבת אורות שאול בתל אביב
בנו הרב יואל עמיטל – ר"מ בישיבת שעלבים, ערך כמה מספריו
הרב תמיר גרנות – ראש ישיבת ההסדר ישיבת אורות שאול בתל אביב

ספריו

המעלות ממעמקים, ירושלים-אלון שבות, תשל"ד.
והארץ נתן לבני אדם – ספר מחשבתי על פי שיחות שהעביר בישיבה, הוצאת תבונות, תשס"ד.
רסיסי טל – חידושים ובירורים בהלכה, חלק א, ישיבת הר עציון, תשס"ה; חלק ב, ישיבת הר עציון, תשע"ו.
Commitment and Complexity, Jewish Wisdom in an Age of Upheaval (Aviad Hacohen (ed.), Ktav, 2008
עת רצון – שיחות לימים הנוראים, ה'תשע"ג.
קול יהודה – שיחות הרב יהודה עמיטל על פרשות השבוע, הוצאת ידיעות ספרים, התש"ף.
בשובך לציון – שיחות הרב עמיטל והרב ליכטשנטיין ליום העצמאות ויום ירושלים, הוצאת ידיעות ספרים, תשפ"ב.
לעולם יהא אדם: תורות שבעל פה – אסופת פסקאות מלוקטות מדבריו, בעריכת קותי גלעד ויאיר שטדלר, הוצאת משכל, מאי 2024^[17].

ביבליוגרפיה של כתביו עד תשנ"ד התפרסמה בעלון שבות בוגרים ג', תשנ"ד, עמ' 103–110.

לקריאה נוספת

אלישיב רייכנר, באמונתו: סיפורו של הרב יהודה עמיטל, הוצאת ידיעות ספרים, 2008^[18]
משה מיה, עולם בנוי וחרב ובנוי: הרב יהודה עמיטל לנוכח זיכרון השואה, הוצאת תבונות, תשס"ב.
אביעד הכהן (עורך), "קול יהודה" – אמרות והגיונות, לקוטות ופרפראות ממשנתו של הרב יהודה עמיטל, הוצאת ישיבת הר עציון, תשס"ה ; מהדורה שנייה, תשס"ז
ראובן ציגלר וראובן גפני (עורכים), "לעבדך באמת" – לדמותו ולדרכו של הרב יהודה עמיטל, הוצאת קורן ירושלים, תשע"א. לקריאת תוכן העניינים
הרב יהודה עמיטל, משמעותה הדתית של מדינת ישראל, באתר "אסיף".

קישורים חיצוניים

יהודה עמיטל, באתר הכנסת
יהודה עמיטל, באתר כנסת פתוחה
רשימת המאמרים של יהודה עמיטל באתר רמב"י
מאמרים של הרב יהודה עמיטל, באתר ספריית אסיף
רשימת המאמרים של יהודה עמיטל, באתר רמבי"ש
הרב יהודה עמיטל 1, הרב יהודה עמיטל 2, כל הכתבות באתר ערוץ 7
הספדים על הרב עמיטל באתר ישיבת הר עציון
קורות חייו וקטעי וידאו בהשתתפותו בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
Alan Brill, “Worlds Destroyed, Worlds Rebuilt: The Religious Thought of R. Yehudah Amital”, Edah Journal 5:2, סיוון התשס"ו (2006) (באנגלית)
אלישיב רייכנר, "ציונות כוחנית וצעקנית", באתר nrg‏, 6 בדצמבר 2004
יאיר שלג, האיש שכולם אוהבים לאהוב, באתר הארץ, 28 ביולי 2008
יואל יעקובי, רב המשותף, באתר ערוץ 7, 15 ביולי 2010
יוני קמפינסקי, זוכרים את הרב עמיטל, באתר ערוץ 7, 09 ביולי 2010
חיים נבון, ‏שנה לפטירתו של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", 28 ביולי 2011
אליעזר מלמד, מקים עולה של תורה, פורסם בעיתון בשבע, גיליון 401, ד' באב ה'תש"ע
יהודה עמיטל (1924-2010), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ אלישיב רייכנר, באמונתו, עמוד 24
^ שמע ה' קול יהודה - סיפורו של הרב יהודה עמיטל בשואה, בביצוע הרב יהודה עמיטל, סרטון באתר יוטיוב.
^ מורשת, ביטאון בית הכנסת בגדוד 79, טבת תש"ט, ולימים בספרו "המעלות ממעמקים". המאמר באתר ישיבת הר עציון.
^ אריה דיין, המימד המרכזי - מסתבר שאפשר לגייס את התורה גם לפשרה מדינית. ב"מימד, מפלגה דתית חדשה, מאמינים שבדרך הזו יוכלו בבוא היום אפילו לרשת את המפד"ל, כל העיר, 10 ביוני 1988
^ יאיר שלג, בכירים במימד פורשים בשל השותפות עם העבודה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2002
^ יונתן אוריך, עמיטל פרש מראשות הישיבה, כ"ה באלול ה'תשס"ח, באתר כיפה.
^ דור שלו, ‏ברוך דיין האמת: הרב יהודה עמיטל נפטר, באתר "סרוגים", 9 ביולי 2010
^ שלמה פיוטרקובסקי, בית ספר ראשון על שם הרב עמיטל, באתר ערוץ 7, 17 בפברואר 2011
^ ישי קרוב, "אשרינו שזכינו שהרב עמיטל היה ממורי דרכינו", באתר ערוץ 7
^ {{}}=משה מיה, "עולם בנוי וחרב ובנוי",עמ' 8.
^ 1{{}}=הרב יהודה עמיטל, "והארץ נתן לבני אדם", עמ' 121; הרב חנן פורת העיד כי כבר בפגישה הראשונה סיפר הרב עמיטל משל זה.( חנן פורת מספיד את הרב עמיטל, סרטון באתר יוטיוב) הסיפור ולקחו מבוססים על דברי הרב מנחם מנדל שניאורסון באגרות קודש, כרך כ"ב, ח'תקנ"ח. וראו גם את דברי הרב עמיטל בריאיון.
^ הרב יהודה עמיטל, "והארץ נתן לבני אדם", עמ' 33.
^ הרב יהודה עמיטל, מסר פוליטי או מסר חינוכי, בעלון שבות 100
^ עיין פתחי תשובה, יו"ד, סי' קטז, סק"י.
^ בבא קמא, נט ע"א-ע"ב. במקרה של אליעזר זעירא.
^ והארץ נתן לבני אדם, עמ' 74–75, מהדורת תשס"ה.
^ לעולם יהא אדם, באתר ידיעות ספרים
^ אלישיב רייכנר, באמונתו, פרק א - לשמוע קול בכיו של תינוק
גלעד סרי לוי, התינוק עדיין בוכה, על הביוגרפיה 'באמונתו: סיפורו של הרב יהודה עמיטל', ספר חברה תרבות

[1] אלישיב רייכנר, באמונתו, עמוד 24

[2] שמע ה' קול יהודה - סיפורו של הרב יהודה עמיטל בשואה, בביצוע הרב יהודה עמיטל, סרטון באתר יוטיוב.

[3] מורשת, ביטאון בית הכנסת בגדוד 79, טבת תש"ט, ולימים בספרו "המעלות ממעמקים". המאמר באתר ישיבת הר עציון.

[4] אריה דיין, המימד המרכזי - מסתבר שאפשר לגייס את התורה גם לפשרה מדינית. ב"מימד, מפלגה דתית חדשה, מאמינים שבדרך הזו יוכלו בבוא היום אפילו לרשת את המפד"ל, כל העיר, 10 ביוני 1988

[5] יאיר שלג, בכירים במימד פורשים בשל השותפות עם העבודה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2002

[6] יונתן אוריך, עמיטל פרש מראשות הישיבה, כ"ה באלול ה'תשס"ח, באתר כיפה.

[7] דור שלו, ‏ברוך דיין האמת: הרב יהודה עמיטל נפטר, באתר "סרוגים", 9 ביולי 2010

[8] שלמה פיוטרקובסקי, בית ספר ראשון על שם הרב עמיטל, באתר ערוץ 7, 17 בפברואר 2011

[9] ישי קרוב, "אשרינו שזכינו שהרב עמיטל היה ממורי דרכינו", באתר ערוץ 7

[10] {{}}=משה מיה, "עולם בנוי וחרב ובנוי",עמ' 8.

[11] 1{{}}=הרב יהודה עמיטל, "והארץ נתן לבני אדם", עמ' 121; הרב חנן פורת העיד כי כבר בפגישה הראשונה סיפר הרב עמיטל משל זה.( חנן פורת מספיד את הרב עמיטל, סרטון באתר יוטיוב) הסיפור ולקחו מבוססים על דברי הרב מנחם מנדל שניאורסון באגרות קודש, כרך כ"ב, ח'תקנ"ח. וראו גם את דברי הרב עמיטל בריאיון.

[12] הרב יהודה עמיטל, "והארץ נתן לבני אדם", עמ' 33.

[13] הרב יהודה עמיטל, מסר פוליטי או מסר חינוכי, בעלון שבות 100

[14] עיין פתחי תשובה, יו"ד, סי' קטז, סק"י.

[15] בבא קמא, נט ע"א-ע"ב. במקרה של אליעזר זעירא.

[16] והארץ נתן לבני אדם, עמ' 74–75, מהדורת תשס"ה.

[17] לעולם יהא אדם, באתר ידיעות ספרים

[18] אלישיב רייכנר, באמונתו, פרק א - לשמוע קול בכיו של תינוק
גלעד סרי לוי, התינוק עדיין בוכה, על הביוגרפיה 'באמונתו: סיפורו של הרב יהודה עמיטל', ספר חברה תרבות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יהודה עמיטל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה עמיטל