יעקב זרובבל
 | |
| יעקב זרובבל (1920-1930) | |
| לידה |
14 בינואר 1886 (יוליאני) פולטבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביוני 1967 (בגיל 81) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| תאריך עלייה | 1910 |
| מפלגה |
פועלי ציון |
  | |
יעקב זרובבל (14 בינואר 1886 - 2 ביוני 1967) היה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון שמאל, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר הנשיאות של הוועד הפועל הציוני ונשיאות אספת הנבחרים וחבר הנהלת הסוכנות היהודית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי מערכת "האחדות" (מימין לשמאל), יְשובים: יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון ויוסף חיים ברנר; עומדים: אהרן ראובני ויעקב זרובבל (1912)
יעקב זרובבל נולד בפולטבה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בשם יעקב ויתקין. הוא החל את דרכו כפועל יצור, ומתוך הכרותו המעמיקה עם הוויית הפועלים הצטרף לתנועת פועלי ציון והשתתף בוועידת פולטבה של פועלי ציון, שהתקיימה בשנת 1906. היה חבר מרכז המפלגה בווילנה וחבר הוועד המרכזי של פועלי ציון ברוסיה. ערך בגליציה את העיתון "דער יידישער ארבייטער".[1] בעקבות פעילותו הציונית ו"החתרנית" בעיני השלטונות, נאסר מספר פעמים על ידי הממשל הצארי.
ב-1909 שהה בווינה והיה שותף במאמצים לכינוסו של 'קונגרס יהודי עולמי לענייני הגירה', שיזמו פעילים פוליטיים סוציאליסטים-יהודים, חברי מפלגות וארגונים שונים ("מפלגת הפועלים הציונית־הסוציאליסטית (ס.ס.)", "פועלי-ציון" ו"הסיימיסטים").[2]
בשנת 1910 עלה לארץ ישראל והצטרף להנהגת פועלי ציון בארץ ישראל יחד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. נבחר להיות סגנו של יצחק בן-צבי בנשיאות מועצת המפלגה. הצטרף למערכת "האחדות" (ביטאון המפלגה, שבן-גוריון היה מעורכיו הראשיים) ובשנת 1911 (בעקבות ועידת פועלי ציון באותה שנה) מונה לתפקיד העורך הראשי של העיתון ולמזכיר המפלגה. לאחר שנדון למאסר על ידי השלטון העות'מאני על עבירת צנזורה, נמלט בשנת 1915 לארצות הברית (יחד עם בן-גוריון ובן צבי).
זרובבל המשיך לעסוק בענייני המפלגה, ועם פרוץ מהפכת אוקטובר נסע לרוסיה ומשם עבר לפולין. בשנת 1920, לאחר הקמת הקומינטרן, הנהיג (יחד עם נחום ניר-רפאלקס) את הפלג שפרש מפועלי ציון והקים את פועלי ציון שמאל. הוא היה מראשי תנועה זו, פעל מחוץ לארץ ישראל (בעיקר בפולין) ואף ביקר מספר פעמים בישראל, אך כאדם החשוד כקומוניסט מסוכן לא הורשה על ידי שלטונות המנדט הבריטי לחזור ולהשתקע בארץ ישראל עד שנת 1935, אז חזר. היה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון שמאל בארץ ישראל, ושימש מטעמה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר הנשיאות של הוועד הפועל הציוני ונשיאות אספת הנבחרים.
בשנת 1944 הוביל את מפלגתו להופעה משותפת עם מפלגת השומר הצעיר ועם הליגה הסוציאליסטית בבחירות להסתדרות, ובשנת 1946 הוליך לאיחוד בין פועלי ציון שמאל לבין התנועה לאחדות העבודה, שהביא ליצירת המפלגה החדשה התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון. לאחר מכן, בשנת 1948, היה בין המובילים לאיחוד מפלגתו החדשה עם מפלגת פועלים השומר הצעיר ולהקמת מפ"ם. משנת 1948 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת יהודי המזרח התיכון[3] וב-1951 עבר לנהל את ארכיון העבודה בוועד הפועל של ההסתדרות. על שמו נקראו רחובות בתל אביב בפתח תקווה ובחיפה.
זרובבל נפטר ב-1967 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[4]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו הוא בר (ברלה) זרובבל, אביו של הסוציולוג אביתר זרובבל. חתנו הוא שמעון ארם, בנו של משה ארם. בנו של שמעון הוא צבר ארם, אמן לחימה שחזר בתשובה.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אין אנהויב: ארטיקלען זכרונות, תל אביב: נייע קולטור, 1938. (ביידיש)
- בלעטער פון אַ לעבן, תל אביב: פרץ-ביבליאטעק, תשט"ז. (מהדורה נוספת: "אין טעג פון מלחמה און רעוואָלוציע: בלעטער פון אַ לעבן", תל אביב: פראלאג י"ל פרץ, תשכ"ז-1966.) (ביידיש)
- געשטאלטן, תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, 1967. (ביידיש)
בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בימי מלחמה ומהפכה, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, 1966.
- ביקור בברית המועצות: רשמים ופגישות, תל אביב: י"ל פרץ, 1964.
- עלי חיים (פרקי זכרונות), תל אביב: ספרית י"ל פרץ, 1960.
היסטוריה ופוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דער פלסטינ-ארבייטער פאנד (עם ש-טש - שלימאוויטש [אברהם רוצקי]), וינה: פלסטינ ארבייטער פאנד, [תר"ס-]. (מהדורות נוספות: שם, [תר"ע-]; "דער פאלעסטינא ארבייעטער פאנד", ורשה: ארבייטער היים, תרע"ז; שם, [תר"צ-].) (ביידיש)
- בער באראכאוו – זיין לעבען און שאפען, ורשה: ארבעטער היים, 1926. (ביידיש)
- פועלי ציוניזם קאָנטראַ פּאַלעסטינע צענטריזם (צו דער דיסקוסיע איבער די פּראָבלעמען פון פועלי ציוניזם), ורשה: דפוס Grafia, 1934. (ביידיש)
- בארג חורבן: קאפיטלען פוילן, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע, 1946. מהדורה נוספת: שטוטגרט: פארטיי ארגאניזאציע פועלי ציון <שמאל> אין שטוטגרט, 1948.) (ביידיש)
- דרייסיק יאריקער ויכוח, מינכן: ניי וועלט, תש"ח-1948. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב זרובבל באתר תנועת העבודה הישראלית
- דוד תדהר (עורך), "יעקב זרובבל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2298
- אהרן בקר, אחד הראשונים: יעקב זרובבל – שנה למותו, דבר, 4 ביוני 1968
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על יעקב זרובבל, 25 באוקטובר 2010
- מפרי עטו
- מימי-בראשית של העתונות הסוציאליסטית בא"י: דפי זכרונות, על המשמר, 31 ביולי 1953 (בגיליון העשור ל"על המשמר")
- יעקב זרובבל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יהודה ארז. אגרות דוד בן-גוריון, הוצאת עם עובד ואוניברסיטת תל אביב, 1971, כרך ראשון, עמוד 452
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב: מחברות לספרות, 1972, עמ' 62
- ^ הארכיון הציוני המרכזי, תיקי חטיבת S20
- ^ יעקב זרובבל באתר GRAVEZ