לילא כילאני
.jpg) | |
| לילא כילאני בפסטיבל הקולנוע בפריז (אנ') | |
| לידה |
1970 (בת 55 בערך) קזבלנקה, מרוקו |
|---|---|
| מדינה |
מרוקו |
| עיסוק | מפיקה ובמאית |
לילא כילאני (בערבית: لَيْلَى كيلاني; בצרפתית: Leïla Kilani; נולדה בשנת 1970) היא מפיקה ובמאית מרוקאית[1]. סרטיה הידועים שלה כוללים את הסרטים "טנג'יר" (2003) ו"המקומות האסורים שלנו" (2009). "על הקצה", סרטה העלילתי הראשון, הוקרן במסגרת "שבועיים של הבמאים" בפסטיבל הקולנוע בקאן 2011 וזכה בפרסי הסרט, הבימוי והשחקנית בפסטיבל טאורמינה 2011. כילאני נולדה בעיר קזבלנקה שבצפון אפריקה.
רוב הסרטים של כילאני עוסקים באופי הפוליטי והחברתי-כלכלי של מקומות שונים, ולעיתים קרובות הם מתמקמים בארץ מולדתה. בסרטי התיעוד שלה מתארים אזורים פגועים במרוקו, ועוסקים גם בתנאי החיים הקשים. כילאני מתגוררת בפריז ובטנג'יר[2].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לילא כילאני למדה לתואר מוסמך בהיסטוריה ותרבות של המזרח התיכון בפריז, בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. בסוף שנות ה-90 ועד תחילת שנות ה-2000, כילאני עבדה כעיתונאית עצמאית ועשתה את הסרט הדוקומנטרי הראשון שלה "Tanger, La Reve De Bruleurs" (טנג'יר), סרט המספר על מהגרים צעירים מאפריקה המסתגלים לחיים בטנג'יר שבמרוקו[3]. כילאני המשיכה ליצור סרטים דוקומנטריים לפני שביימה סרט עלילתי באורך מלא בשנת 2011.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לילא כילאני צילמה סרטי תעודה, שלעיתים קרובות, נוגעים בביוגרפיה האישית שלה. הסרט "Tanger, La Reve De Bruleurs" (טנג'יר חלומם של הבוערים), מציג את נקודות הבט האישית שלה על העיר טנג'יר השוכנת על מצר גיברלטר, כשבצדו השני של המצר נמצאת ספרד, הכניסה ליבשת אירופה. הסרט עוקב אחרי צעירים שחולמים להגר לאירופה. במאי 1991 נחתמה אמנת שנגן ומאז נדרשים אזרחי אזור המגרב לקבל ויזה לאירופה והעיר טנג'יר היא בסיס לכניסה בלתי חוקית לאירופה של מרוקאים, אזרחי מאלי, סנגל, מאוריטניה ומדינות אפריקה האחרות. הם נקראים בדיאלקט המרוקאי מקומי הבוערים, משום שהם מוכנים לעשות הכל כדי לעזוב, אפילו לשנות את זהותם[4]. היא סיפרה בריאיון לעיתון הצרפתי "לה מונד" כי המושג "Bruleur" נועד לסמל את שריפת הזהות, במיוחד את זהות המהגרים הצעירים שמוצגים בסרט. כילאני ממשיכה להזכיר כי תנאי המדינה אינם מספיקים כדי לקיים את החלומות שלהם, ולכן הם חייבים לתפוס את עצמם ולשרוף את זהותם[5].
אחד מסרטיה הדוקומנטריים המוכרים ביותר הוא הסרט "המקומות האסורים שלנו", אותו צילמה בשנת 2008. סרט תיעודי זה הוא על סיפור המתרחש בשנות ה-70 על שלטונו של המלך המרוקאי חסן השני, המספר את סיפורי המשפחות בתקופת שלטונו. סרט זה זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הפאן-אפריקאי ה-21. סרט תיעודי זה, הוביל אותה מאוחר יותר לביים את סרטה הראשון "על הקצה" אשר הוקרן לראשונה במאי 2011 בפסטיבל הקולנוע בקאן[6].
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם הסרט במקור | שם הסרט בעברית | שנה | הערות |
|---|---|---|---|
| Tanger, La Reve de Bruleur (צר') | טנג'יר | 2002 | סרט דוקומנטרי |
| Zad Moultaka | פגישה, עם ברז | 2003 | סרט דוקומנטרי |
| Our Forbidden Places | המקומות האסורים שלנו | 2008 | סרט דוקומנטרי |
| On the Edge | על הקצה | 2011 | סרט באורך מלא |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילא כילאני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לילא כילאני, באתר AllMovie (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Leïla Kilani, באתר "spla"
- ^ "Personnes | Africultures". Africultures (בצרפתית). נבדק ב-2018-11-17.
- ^ Biographie de Leïla Kilani, באתר "Africultures"
- ^ TANGER, LE RÊVE DES BRULEURS, Institut francais (בצרפתית)
- ^ "J'étais une littéraire, je sacralisais l'écrit, mais pas l'image", Clarisse Fabre, באתר "Le Monde.fr"
- ^ Sur la planche / On the Edge by Leïla Kilani (review), Clarisse Fabre , באתר "Project MUSE" , 11 בספטמבר 2007
