לידה |
1948 (בת 77 בערך) ערב הסעודית ![]() |
---|---|
מדינה |
ערב הסעודית ![]() |
מקום מגורים |
ח'ובאר ![]() |
פעילות בולטת | מחאה נגד איסור נהיגה לנשים |
ידועה בשל | פעילות למען זכויות נשים |
השכלה | |
מקצוע | מנהלת בית חולים, מנהלת מכללה, נדבנית |
![]() ![]() |
עאישה אל-מאנה (בערבית: عائشة المانع) היא פעילה חברתית ופמיניסטית סעודית, אשר ידועה בשל השתתפותה בקמפיינים נגד האיסור על נהיגה של נשים ומערכת האפוטרופסות הגברית, לפיה כל ההחלטות לגבי חייה של אישה מתקבלים על ידי גבר, בדרך כלל בן משפחתה. היא המנהלת של בתי החולים אל-מאנה ושל המכללה למדעי הבריאות על שם מוחמד אל-מאנה,[1] והיא חברת דירקטוריון של חברת אברהים מ. אל-מאנה ואחיו.[2]
אל-מאנה נולדה ב-1948 בעיר ח'ובאר שבערב הסעודית. לאחר שלמדה קוראן בבית הספר "אל-כותב" בסעודיה,[3] אל-מאנה נסעה למצרים, שם היא סיימה את לימודי בית הספר. לאחר מכן היא למדה סוציולוגיה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, וסיימה את התואר הראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת אורגון בשנת 1971, ואחריו תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת אריזונה סטייט. היא השלימה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת קולורדו ב-1982, והייתה אחת הנשים הסעודיות הראשונות לעשות כן. להמחקר שלה לתואר היה "פיתוח כלכלי והשפעתו על מצב הנשים בסעודיה".[4]
ב-1985, אל-מאנה הקימה את חברת הפיתוח אל-חאליג'ה, החברה הראשונה בסעודיה המנוהלת רק על ידי נשים.[5] מטרת החברה הייתה להציע הכשרת מחשבים ונושאים טכניים לנשים, ולהקים מרכז מחקר עם דגש על מחקר על נשים בכוח העבודה.
אל-מאנה הייתה האישה הראשונה להימנות כמנהלת בבית חולים בסעודיה ב-1990, כאשר הפכה למנהלת שירותי תמיכה בקבוצת בתי החולים אל-מאנה המחוז המזרחי של ערב הסעודית.[6]
אל-מאנה השתתפה בשלושה קמפיינים שונים במחאה על האיסור על נשים לנהוג כחלק מהתנועה לביטול איסור נהיגה לנשים, قيادة المرأة في السعودية (קיאדה אל-אימר'א פי א-סעודיה, או נשים להגה, אשר פירושה הכפול היא "נהיגת נשים" וכן "מנהיגות נשים"). הפעם הראשונה הייתה ב-1990, במהלך מלחמת המפרץ.[7] אל-מאנה השתתפה גם בקמפיין שהתקיים ב-2011, כחלק מגל מחאות רחב יותר במסגרת האביב הערבי, ושוב ב-2013.
אל-מאנה היה אחת מארבעים ושש נשים שארגנו הפגנה בריאד ב-6 בנובמבר 1990 במחאה על האיסור. לפני ההפגנה, הנשים שלחו עצומה לנסיך הכתר דאז, סלמאן בן עבד אל-עזיז, מושל ריאד באותה העת, בבקשה שהוא והמלך פאהד יפעלו לביטול האיסור על נהיגת נשים.[8] הן נסעו במכוניות שלהן בשיירה עד שהן נעצרו ועוכבו על ידי המשטרה. אל-מאנה ועוד משתתפות תיארו את החוויות שלהן בספר שיצא בשנת 2011, "השישי בנובמבר" ("السادس من نوفمبر"). ההפגנה הייתה נושא הרומן מאת סעד אל-דוסארי, "ריאד - נובמבר 90".[9] רוב המשתתפות נענשו על ידי איסור נסיעות, ומי שהיו עובדות ממשלה איבדו את משרותיהן.[10]
ב-2011, אל-מאנה ערכה סדנאות על מערכת האפוטרופסות הגברית הנהוגה בסעודיה, בערים ריאד, ג'דה ו ח'ובאר, כחלק מקמפיין לביטול שיטה זו, אשר לפיה המדינה ממנה גבר להיות האפוטרופוס לכל אישה - בדרך כלל מלידתה זה אביה, אחר כך כשהיא נישאת - בעלה, ואם היא מתאלמנת - בנה. האפוטרופוס מחליט הכל עבורה - למשל, היכן תתגורר, אם תלמד ואיפה, אם תינשא ולמי, אם היא תוכל לצאת לעבוד, אם היא תוכל לנסוע לכל יעד שהוא.
ב-2013, השתתפה אל-מאנה בפאנל שכותרתו "נשים, ירושות מסחריות, וחוק המשפחה" שבמהלכו המשתתפים קראו להקמת גוף משפטי עצמאי שיגן על ירושות של נשים.[11] לעיתים קרובות מופעל לחץ על נשים סעודיות על ידי בני משפחתן, קרובי משפחה, מכרים ואחרים בחברה לוותר על כל הכספים שהן עשויות לרשת לטובת חלוקה בין בני המשפחה הזכרים. אל-מאנה טענה ש"הכחשת ירושתן לנשים היא אחת הסיבות העיקריות מאחורי סכסוכים משפחתיים" בסעודיה
ב-2016, הייתה אל-מאנה אחת מאלפי הנשים שחתמו על עצומה לביטול שיטת האפוטרופסות.[12]
אל-מאנה הקימה קרנות לתמיכה בחינוך של נשים סעודיות. תוכנית הבריאות הגלובלית על שם עאישה אל-מאנה היא תוכנית מלגות באוניברסיטת אורגון, אשר "תעניק מלגות עבור נשים סעודיות ללמוד בריאות גלובלית באוניברסיטה, תתן מענקים עבור מחקר של חברי סגל, תסייע ביישום סדרה שנתית של נואמים וסדנאות, ותממן התמחויות של סטודנטיות מאוניברסיטת אורגון בממלכה הסעודית — תוכנית המלגות הראשונה במימון מלא באוניברסיטת אורגון להתמחויות בינלאומיות בבריאות העולמית."[13] קרן עאישה אל-מאנה לנשים בסיעוד ומדעי הבריאות תומכת בנשים שלומדות סיעוד, רפואה ותחומי בריאות אחרים. עדיפות ניתנת לנשים סעודיות, אך אם אין מועמדות זכאיות, נשים ממדינות ערב אחרות יכולות לקבל מלגות.[14]
במאי 2018 נעצרה אל-מאנה, יחד עם פעילות פמיניסטיות אחרות שנעצרו בסדרת פשיטות, ביניהן, לוג'יין אל-הד'לול, אימאן אל-נאפג'אן, עזיזה אל-יוסף ומדיחה אל-עג'רוש.[15][16] אל-מאנה ואל-אג'רוש שוחררו כעבור מספר ימים (בעוד האחרות נשארו מעוכבות), כנראה בשל גילן.[17]