עלי אכבר מוחתשמיפור
 | |||||
| לידה |
30 באוגוסט 1947 טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 ביוני 2021 (בגיל 73) טהראן, איראן | ||||
| מדינה | המדינה האימפריאלית של איראן, איראן | ||||
| השכלה | |||||
| מפלגה | מועצת אנשי הדת הלוחמים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
עלי אכבר מוחתשמי-פור (בפרסית: سید علیاکبر محتشمیپور; 30 באוגוסט 1947 – 7 ביוני 2021) היה איש דת שיעי, מפעילי המהפכה האיראנית ב-1979 ובהמשך שר הפנים של הרפובליקה האסלאמית של איראן. נודע כמי שדגל בייצוא המהפכה האיראנית מחוץ לאיראן ונחשב כאחד ממייסדי חזבאללה בלבנון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחתשמי למד בעיר הקדושה נג'ף שבעיראק, שם בילה זמן רב עם מורו הרוחני אייתוללה חומייני. הוא גם ליווה את חומייני בתקופת גלותו בעיראק ובצרפת. הוא הקים קבוצה חמושה בשנות ה-70 עם בנו של האייתוללה חוסיין עלי מונתזרי, בלבנון ובסוריה במטרה לסייע לתנועות שחרור במדינות האיסלאם.
לאחר המהפכה האיראנית כיהן כשגריר איראן בסוריה בשנים 1982 עד 1986. מאוחר יותר הפך לשר הפנים האיראני. כשגריר בסוריה, מאמינים כי הוא מילא "תפקיד מרכזי" בהקמת ארגון חזבאללה, הפועלת "במסגרת מנהלת תנועות השחרור האסלאמיות, המנוהלת על ידי משמרות המהפכה האסלאמית של איראן". הוא פיקח באופן פעיל על היווצרותו של חיזבאללה והשתלבותו בתנועות שיעיות קיצוניות קיימות: מפלגת הדאווה האסלאמית בלבנון, אגודת הסטודנטים המוסלמים ואמל. בשנת 1986, זמן קצר לאחר הפיקוח הצמוד של חיזבאללה, הוחזרה לשכת השחרור האסלאמית למשרד החוץ האיראני. הוא תואר גם כמי ששוחרר מהשימוש בתיק הדיפלומטי כשגריר ומביא קופסאות חומרים מאיראן. הוא נשאר בין הקשוחים גם כשנבחר לתפקיד השר בממשלתו של מיר-חוסיין מוסאווי.
בשנת 1989 הדיח נשיא איראן החדש, אכבר האשמי רפסנג'אני, את מחתשמי מדסק לבנון במשרד החוץ האיראני והחליף אותו באחיו מחמוד האשמי. הדבר נתפס כאינדיקציה להורדת תמיכתה של איראן בחיזבאללה ובמדיניות חוץ מהפכנית בכלל.
באוגוסט 1991 הוא השיב לעצמו חלק מהשפעתו כאשר התמנה ליו"ר ועדת ההגנה של המג'לס (הפרלמנט) של איראן.
הכי שנוי במחלוקת, מוהטשאמי מאמין:
"הוא מילא תפקיד פעיל עם המודיעין הצבאי הסורי וחיל משמרות המהפכה האסלאמי בפיקוח על פיגועי ההתאבדות שביצע חיזבאללה נגד שגרירות ארה"ב בביירות באפריל 1983, יחידות ארה"ב וצרפת של הכוח הרב-לאומי באוקטובר 1983, ומתקן שגרירות ארה"ב בספטמבר 1984.
ומילא תפקיד מרכזי בהריגתו של לוטננט קולונל ויליאם ר. היגינס, המפקד האמריקני של ארגון הפיקוח על שביתת הנשק של האו"ם (UNTSO) בלבנון, שנלקח כבן ערובה ב-17 בפברואר 1988 על ידי קיצונים שיעים פרו-איראניים בלבנון. נאמר כי הריגתו של היגינס הגיעה "מהוראות שהוציאו קיצונים איראנים, בעיקר מוחתשמי", במאמץ למנוע "שיפור ביחסים בין ארה"ב לאיראן". זה הגיע גם ממעורבות לכאורה בפיצוץ טיסה 103 של פאן אמריקן בדצמבר 1988.
בעוד מוהטשמי היה מתנגד חריף להשפעה המערבית בעולם האסלאם ולקיומה של מדינת ישראל, הוא היה גם תומך ויועץ של הנשיא הרפורמיסטי האיראני מוחמד ח'אתמי, שהיה ידוע בהגנתו על חופש הביטוי וזכויות האזרח. מוהטשאמי שוב היה בחדשות המערביות בשנת 2000, לא כקיצוני קשיח אלא בגלל שסירב להופיע בבית המשפט באיראן לאחר שהעיתון התומך ברפורמים "באיין" נאסר.
בהזאד נבבי ועלי אכבר מוחתאמי היו בין אלה שאסרו על ידי מועצת השומרים להשתתף בבחירות למג'לס.
ב-1984, עת שימש בתפקיד שגריר איראן בדמשק, נפצע קשה בעת ניסיון התנקשות בחייו וידו נכרתה. ניסיון ההתנקשות יוחס כעבור שנים ל"מוסד". לפי רונן ברגמן,[1] ראש הממשלה יצחק שמיר חתם בעצמו על הצו להריגתו, לבקשת נחום אדמוני, שעמד בראש "המוסד".
מת ב-7 ביוני 2021 כתוצאה מסיבוכי מחלת הקורונה.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רונן ברגמן, Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations, Random House, 2018, פרק 21.
- ^ JON GAMBRELL, Iran cleric who founded Hezbollah, survived book bomb, dies, NEW HAVEN REGISTER, 1 במאי 2021
בקרת זהויות  |
|
|---|
