לידה | 15 באפריל 1896 |
---|---|
פטירה | 6 באפריל 1986 (בגיל 89) |
מקום קבורה | בית הקברות מאונט היברון |
מדינה | ארצות הברית, ישראל |
בן או בת זוג | ליליאן לוקס (?–1986) |
צאצאים | מייק בורשטיין |
פרסים והוקרה | פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש (1986) |
פרופיל ב-IMDb | |
פסח (פול) בּוּרשטיין (בכתב יידי: פסחקע בורשטיין; באנגלית: Pesach Burstein; 15 באפריל 1896 – 6 באפריל 1986) היה שחקן, קומיקאי, זמר, במאי ומנהל תיאטרון יידיש אמריקאי-ישראלי.
בורשטיין נולד בשנת 1896 בעיר ורשה[1], בן לאב חייט חרדי. שמו ניתן לו מכיוון שנולד בחג הפסח. ב-1905 היגרו הוריו לבֶּרדיַאנסק שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה) בשל חשש לפוגרום בוורשה[2], שם התפרנס אביו כיצרן מעילי נשים. בגיל שש עשרה ברח מהבית[3] והצטרף ללהקה נודדת יידית. במלחמת העולם הראשונה נעצר על ידי הרוסים בחשד לריגול, ואילו הוריו נרצחו במהלך שוד ב-1921[4]. בריחתו מהבית הצילה אותו מהגורל של הוריו ואחיו[5].
בשנת 1923 הוא הובא לארצות הברית על ידי בוריס טומשבסקי[6] מקובנה שם שהה באותו זמן לאחר נדודים בפולין, רוסיה וליטא, וחתם אחרי ההופעה הראשונה שלו עם קולומביה רקורדס על חוזה הקלטה ל-20 שנה[7]. הוא זכור בעיקר בשל ביצועו לשיר "אודסה מאמא" (" אָדעסאַ מאַמע") והגרסה ביידיש ל-"Sonny Boy".
בורשטיין נישא פעמיים. אשתו השנייה הייתה ליליאן לוקס, שחקנית הצעירה ממנו ב-22 שנה, שהכיר במסגרת עבודתו בתיאטרון היידי בניו יורק. בשנת 1939 יצאו בני הזוג לסיבוב הופעות בפולין. בגין חוסר השקט באזור, הציע להם חבר בסגל הדיפלומטי לקחת חופשת קיץ מהופעות, והם עזבו לארצות הברית ימים ספורים בטרם הפלישה הגרמנית. הלהקה שיחקה בתיאטראות יידיש באפר איסט סייד בשדרה השנייה במנהטן, במימונו של טומשבסקי.
בשנת 1945 נולדו לפסח וליליאן תאומים, מייקל וסוזן (בנם היה לימים לשחקן הנודע מייק בורשטיין). כשהתאומים הגיעו לגיל שבע הם החלו להופיע בהצגה "חתונה בעיירה" והצגות נוספות ביידיש ברחבי העולם. למרות שסוזן לא נשארה בעסקי המשחק, המשפחה הופיעה רבות גם ברצועת הבורשט, ובורשטיין פתח את התיאטרון שלו, "ההופקינסון", בברוקלין. להקתו (שהתפרסמה כ"ארבעת הבורשטיינים", כשהתאומים מופיעים תחת שמות הבמה "מוטל'ה וזיסל'ה") זכתה לשבחי הביקורת בברודוויי ובישראל עבור הביצוע ל"שירי המגילה" של איציק מאנגר.
אחרי השואה, בשל ירידה דרסטית במספרי קהל היידיש, בורשטיין מצא קהל בדרום אמריקה ומזרח אירופה וכן בישראל. תחילה התיישב בישראל ומאוחר יותר עזב בשל המס שהוטל על התיאטרון היידי במטרה לקדם את השפה העברית.
בורשטיין גילם תפקיד קטן בסרט "שני קוני למל" בכיכובו של בנו, וכן שיחק בסרט "סלאח שבתי" וב"הבו בנות לאילת".
האוטוביוגרפיה שלו התפרסמה ביידיש בישראל ב-1980, ותורגמה לאנגלית בשנת 2003.
בורשטיין נפטר בשנת 1986, שבועיים לפני יום הולדתו ה-90, ונטמן בבית הקברות מאונט הברון שברובע קווינס בניו יורק. באותה השנה זכה בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש[8].
במלאת 100 שנה להולדתו ביים הבמאי ארנון גולדפינגר סרט תיעודי על חייהם של בני משפחת בורשטיין. הסרט, שנקרא "הקומידיאנטים", זכה בפרס אופיר בקטגוריה שלו[9].