פרנסיס מתיוס
 | |||||||
| פרנסיס מתיוס | |||||||
| לידה |
15 במרץ 1887 אלביון, נברסקה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באוקטובר 1952 (בגיל 65) אומהה, נברסקה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | פרנסיס פטריק מתיוס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות קלוורי, אומהה, נברסקה, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית  | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
פרנסיס פטריק מתיוס (באנגלית: Francis Patrick Matthews; 15 במרץ 1887 - 18 באוקטובר 1952) היה מזכיר הצי של ארצות הברית בשנים 1949–1951 ושגריר ארצות הברית באירלנד בשנים 1951–1952.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנסיס מתיוס נולד באלביון, נברסקה, אך בילה את רוב חייו הבוגרים באומהה. ב-1913 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קרייטון שבאומהה ולאחר מכן עסק בעריכת דין. הוא היה פעיל בתביעות עסקיות, בסוגיות אזרחיות ודתיות והיה פעיל במפלגה הדמוקרטית. בין השנים 1933–1949 הוא שימש כיועץ ל"תאגיד השיקום הפיננסי", גוף ממשלתי שנועד להחזיר את אמון הציבור במערכת הבנקאית במהלך השפל הגדול ואחריו.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן מתיוס כדירקטור וכסגן הנשיא של ה-USO (המקבילה האמריקאית לאגודה למען החייל) והיה גם מעורב בפעולות רווחה לטובת המאמץ המלחמתי. בין השנים 1941–1951 הוא שימש כמנהל של המחלקה הפיננסית של לשכת הסחר האמריקאית (United States Chamber of Commerce). הוא גם היה יושב הראש של "הוועדה לסוציאליזם ולקומוניזם". לאחר המלחמה, בין השנים 1946–1947 הוא היה לזמן קצר חבר ב"וועדת הנשיא לזכויות האזרח" (אנ')
מזכיר הצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית 1949 מינה נשיא ארצות הברית הארי טרומן את מתיוס כמזכיר הצי של ארצות הברית, לאחר שהמזכיר הקודם ג'ון סאליבן התפטר במחאה על כך שמזכיר ההגנה לואיס א. ג'ונסון ביטל את בניית נושאת העל "ארצות הברית" (USS United States), שבנייתה כבר החלה.
כעורך דין וכבנקאי, פעל מתיוס בשיתוף פעולה הדוק עם מזכיר ההגנה ג'ונסון לצורך גיוס כספים למסע הבחירות של הנשיא טרומן בבחירות לנשיאות של 1948. עם הבנה מוגבלת בסוגיות ביטחון לאומיות, ועם היכרות שכמעט ולא הייתה קיימת עם צי ארצות הברית או עם חיל הנחתים של ארצות הברית, החל מתיוס לכהן בתפקידו כמזכיר הצי במאי 1949. למעשה, כאשר נשאל על חוסר ניסיונו בנושאים ימיים כאשר מונה לתפקיד, הוא השיב, "ובכן, יש לי סירת משוטים בבית הקיץ שלי".[1]
צמצום הכוחות הקונבנציונליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתיוס נכנס לתפקידו בתקופה סוערת במחלקת ההגנה שהתחוללה כתוצאה מהפחתה משמעותית בתקציב לאחר המלחמה וכתוצאה מהחלטות שנויות במחלוקת בנוגע לסדרי העדיפויות בתקופה שלפני מלחמת קוריאה שהתקבלו על ידי ממשל טרומן כפי שהותוו ובוצעו על ידי מזכיר ההגנה ג'ונסון. אחת המחלוקות הקשות ביותר הייתה סוגיית איחוד הזרועות השונות הכוחות המזוינים של ארצות הברית והגדרת המשימות של כל אחת מהן. כדי לממן את התהליכים הללו, יישם הנשיא טרומן מדיניות קיצוצים בתקציב ההגנה עם תום המלחמה, והרוב של המפלגה הרפובליקנית בקונגרס, שחשש לבצע קיצוצים מסוימים, אישר את תוכניתו של הנשיא לשמור על המצב הקיים בהוצאה התקציבית על הביטחון. בנוסף, ניסיונו הקודם של הנשיא טרומן בסנאט במהלך המלחמה, הותיר אותו עם חששות שהוצאו ועדיין המשיכו להיות מוצאים סכומים גבוהים מדי, על ידי הפנטגון. מתוך התרשמותם החיובית מפיתוח כלי הנשק הגרעיניים, האמינו בתחילה הן טרומן והן ג'ונסון שהפצצה הגרעינית הפכה את כל הכוחות הצבאיים הקונבנציונליים, בעיקר הכוחות הימיים (כלומר הצי וחיל הנחתים), לא רלוונטיים כלל ועיקר בשדה המערכה המודרני, וכך הם הצדיקו את הקיצוצים בכל זרועות הכוחות המזוינים מלבד הכוחות שהחזיקו בכלי נשק גרעיניים אסטרטגיים, בעיקר חיל האוויר של ארצות הברית ופיקוד האוויר האסטרטגי. מתיוס החזיק גם הוא בגישה זו והיא הפכה לאבן היסוד של מדינות הביטחון האמריקאית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ולפני הקמתה של גרמניה המזרחית על ידי ברית המועצות בשטח הכיבוש שלה בגרמניה ב-1949 ופרוץ מלחמת קוריאה ב-1950.
"מרד האדמירלים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד מאירועי המפתח בתקופת כהונתו של מתיוס במחלקת הצי לפני פרוץ מלחמת קוריאה, היה מה שכונה "מרד האדמירלים" (אנ') ב-1949, מתיחות מתמדת בין אנשי הצי לבין אנשי חיל האוויר על סוגיות תקציב ועל תפקידיהם האסטרטגיים, שזורזה בשל ביטול בנייתה של נושאת המטוסים "ארצות הברית" והתפטרותו בשל כך של מזכיר הצי הקודם סאליבן. חיל האוויר, שסגל הפיקוד הבכיר שלו כלל בעיקר גנרלים שהגיעו משורות מערך ההפצצה, ביקש להחזיק בידיו את יכולות ההפצצה הגרעינית האסטרטגית וכן לקבל את השליטה על כל כלי הטיס של הכוחות המזוינים. הם טענו שנושאות המטוסים של הצי היו מיושנות כבר וחיל האוויר לא רצה שהצי (כולל הכוח האווירי הקטן של חיל הנחתים) יחזיק בידו כוח אווירי "מתחרה". הצי רצה להמשיך להפעיל את הכוחו האוויריים הן שלו והן של חיל הנחתים ולבנות נושאות מטוסים גדולות הרבה יותר כדי שיהוו פלטפורמה למטוסי הקרב הסילוניים הכבדים ורבי העוצמה, כולל מפציצים גרעיניים, שנכנסו לשירות. נושאות מטוסים כאלו, טענו בצי, יוכלו לקחת חלק אסטרטגי ככוח הרתעה גרעיני. נושאות מטוסים אלו היו מבשריהן של נושאות המטוסים המודרניות שמונעות באנרגיה גרעינית.
בתקופה שבין תום מלחמת העולם השנייה לבין פרוץ מלחמת קוריאה, ביקש חיל האוויר שהתקציב ימוקד במפציצי הקונבאייר B-36 פיסמייקר עבור פיקוד האוויר האסטרטגי. באווירת הקיצוצים בתקציב ההגנה באותה תקופה, התמקדות זו במפציצי ה-B-36 הייתה אמורה לבוא על חשבון נושאות המטוסים בפרט והאווירייה הימית בכלל, וכן על חשבון היכולות האמפיביים של הנחתים שטרומן, ג'ונסון ומתיוס ראו כמיושנים. הפיקוד הבכיר של הצי ושל הנחתים הביעו בפומבי את חוסר שביעות רצונם מתוכניות מחלקת ההגנה וצעדי המדיניות שננקטו בעקבותיהן, וכמה אדמירלים בכירים, כולל ראש המבצעים הימיים, אדמירל לואיס א. דנפלד, אולצו על ידי מתיוס להתפטר ולפרוש, או שעשו זאת מיוזמתם כאות מחאה.
ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים גינתה את פיטוריו של דנפילד, שקיבל את ביטול בניית נושאת המטוסים, אך מסר עדות ביקורתית בוועדה בנוגע לתוכניות איחוד הזרועות של מחלקת ההגנה, בעיקר ככל שזה נגע לצי ולחיל הנחתים. בעקבות עדותו בקונגרס של דנפילד, פיטר אותו מתיוס, בהסבירו שהתגלעו חילוקי דעות בין שניהם בנוגע למדיניות האסטרטגית ולצעדי האיחוד. עם זאת, הוועדה סיכמה שפיטוריו של דנפילד היו מעשה נקם פוליטי שבוצע על ידי מתיוס בשל עדותו של דנפילד בפניה.[2]
גישתו הנקמנית כביכול של מתיוס כלפי רוב לובשי המדים הבכירים בצי במהלך כהונתו כמזכיר הצי גרמה, הן בקרב הציבור האמריקאי והן בקונגרס, לתחושת צער על התנהלות ההנהגה האזרחית של הצי, תחושה שהובעה גם באמצעי התקשורת של התקופה. כפי שדיווח העיתון The Washington Daily News באותה עת, "למזכיר הצי מתיוס אין אמון בצי והוא לא מסוגל לקבל את אמון הצי בו... יותר מכך, מר מתיוס איבד את אמון הקונגרס כאשר פיטר את אדמירל דנפילד".
מלחמת קוריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתיוס כיהן כמזכיר הצי עד לתום השנה הראשונה של מלחמת קוריאה. במהלך שתי שנות כהונתו בתפקיד היה על הממשלה הפדרלית לשנות באופן פתאומי את המדיניות הקודמת ולהרחיב באופן משמעותי את ההוצאה התקציבית על הביטחון כדי להתמודד עם המשברים הבינלאומיים בחצי האי הקוריאני ובאירופה, זאת לאחר כמעט ארבע שנים של קיצוצים משמעותיים בהוצאה על הביטחון, בעיקר בכוחות הקונבנציונלים. בקרב הכוחות המזוינים הייתה תחושת מתיחות כאשר הם ניסו בו-זמנית לענות על הצרכים של המלחמה באסיה ולבנות את כוח התמיכה בבעלות בריתה של ארצות הברית במערב אירופה.
צעדיו של מתיוס כמזכיר הצי עמדו תמיד בקנה אחד עם גישתו של הממונה הישיר עליו, מזכיר ההגנה לואיס ג'ונסון, וכאשר זה האחרון מונה לתפקידו, עלו צעדיו בקנה אחד עם צרכיו של הנשיא טרומן, בעיקר ככל שנגעו הדברים לכפיית צעדים כלכליים על הכוחות המזוינים בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה והסתמכות כמעט מוחלטת על הכוחות הגרעיניים האסטרטגיים של חיל האוויר על פני הכוחות הקונבנציונליים של הצי, חיל הנחתים, והצבא.
אך בספטמבר 1950, כאשר מלחמת קוריאה נכנסה למלוא תאוצתה, המצב הכספי בנוגע להוצאה על הביטחון התהפך באופן מוחלט והצורך בכוחות קונבנציונליים חסונים נעשה ברור יותר ויותר. כתוצאה מכך, לואיס ג'ונסון נתפש כאחראי לכך וב-19 בספטמבר ביקש ממנו הנשיא טרומן להתפטר, ובמקומו מונה ג'ורג' מרשל.[2] כבן חסותו של ג'ונסון, נתפש באופן דומה גם מתיוס כאחראי על השינוי בתקציב ועל השלכותיו. בשל לחץ פוליטי מחוגי הממשל, התפטר גם מתיוס מתפקידו כמזכיר הצי ביולי 1951 ומונה כשגריר ארצות הברית באירלנד, מולדת אבותיו.[3]
שגריר באירלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מינויו של מתיוס כשגריר באירלנד היה מינוי פוליטי, שכן, לא היה לו ניסיון קודם בשירות הדיפלומטי. הוא מונה ביולי 1951 והחל לכהן בתפקיד באוקטובר אותה שנה.[4] הוא כיהן כשגריר עד ה-7 בספטמבר 1952.
פרנסיס מתיוס נפטר ב-18 באוקטובר 1952, כאשר היה בביקור בעירו אומהה.[5]
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שמתיוס היה עורך דין ובנקאי בולט באומהה, והיה פעיל בולט בכנסייה הקתולית, הוא משך הרבה יותר תשומת לב ציבורית כאשר כיהן כמזכיר הצי. בכמה מתחומי פעילותו כמזכיר הצי הוא נחל הצלחה, כמו למשך במאמציו לשלב מיעוטים בצי ובחיל הנחתים באמצעות צעדים כמו מתן ההוראה שהעניקה, "...הזדמנות שווה לכל אנשי הצי/חיל הנחתים ללא הבדל גזע, צבע עור, דת או מוצא",[6] והצהרת המדיניות שלו משנת 1950 שאסרה על, "...אפליה המבוסת על גזע, צבע, דת, או מוצא, בגיוס, במינוי, בקידום ובהצבה..." של סגל הצי וחיל הנחתים.
אך חוסר התמיכה של מתיוס, הן בצי והן בחיל הנחתים, במונחים של תפקידים ומשימות שעליהם הוא נשבע כמזכיר הצי, גרמו למרב הלעג שהוטח כלפיו. כדי להסיר כל ספק, מבחינות רבות פעל מתיוס על פי הוראותיו של מזכיר ההגנה לואי ג'ונסון, שבתורו מילא אחר הנחיותיו של הנשיא טרומן לקצץ בתקציב ההגנה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה ולפני מלחמת קוריאה, שסימנה את התגברות המלחמה הקרה בצורה הרצינית ביותר. כמי ששירתו בשירות קרבי במלחמת העולם הראשונה, הן הנשיא טרומן והן מזכיר ההגנה ג'ונסון, נטו לתמוך בצבא, ובמידה פחותה יותר בצבא שנתמך בחיל אוויר.
טיעוניו של חיל האוויר של ארצות הברית, במיוחד אלה של פיקוד האוויר האסטרטגי, שהם היו מסוגלים לספק ביטחון לאומי בעלות נמוכה יחסית על ידי התרעת אויב פוטנציאלי, קרי ברית המועצות, אך ורק באמצעות כלי נשק גרעיניים שיובלו על ידי מפציץ כמו ה-B-36, היו משכנעים במיוחד. הרעיון שכל עימות בו תהיה ארצות הברית מעורבת שיהיה בעל עצימות נמוכה יותר מעימות גרעיני, לא נכנס עדיין לעולם המושגים של החשיבה האסטרטגית, בעוד הצבא וחיל האוויר ראו באופן בסיסי את האיומים על תקציבם כפי שהיה לפני המלחמה בהשוואה לאלו של הצי וחיל הנחתים.
לתוך כל הטיעונים הללו נכנס מתיוס, שלא היה בעל ניסיון צבאי, שלא לומר ניסיון בתחום הימי, ורבים מבכירי הצי וחיל הנחתים ראו בו בזלזול כמלחך הפנכה הבלתי מיומן של ג'ונסון. מתיוס מעולם לא עשה שום ניסיון לגשר על הפער, פער שבהמשך יחריף על ידי החלטתו בעלת הנטיות הפוליטיות לפטר את ראש המבצעים הימיים, כפי שהבחינו בכך הן הקונגרס והן העיתונות. בשל המעשים והמחדלים של מתיוס, המרירות ששררה בין הצי וחיל הנחתים מצד אחד, לבין חיל האוויר והצבא מצד שני, תחמיר ויעברו שנים רבות עד שהיא תתפוגג. ואכן, נכון לתחילת המאה ה-21, נותרו קצינים רבים בדימוס של הצי ושל חיל הנחתים שסולדים מהיחס שזכו להן הזרועות שבהן הם שירתו מצד הצבא וחיל האוויר בסוף שנות ה-40, בשילוב עם הכשל השיטתי של מתיוס להתנגד לו, ותחושות אלו נותרו אבן הבוחן בהכשרה המקצועית של הדורות של קציני הצי וחיל הנחתים שבאו לאחריהם, בעיקר אלו ששירתו בכוחות האוויריים של שתי הזרועות הללו. מסיבה זו נחשבת תקופת כהונתו של מתיוס כמזכיר הצי כרעה במיעוטה מנקודת מבטם של אנשים מסוימים וככישלון מנקודת מבטם של אחרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנסיס מתיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ THE ADMINISTRATION: Off to Ireland, TIME, July 09, 1951
- ^ 1 2 Louis A. Johnson, Historical Office, Office of the Secretary of Defense
- ^ Matthews, Francis P., (1887-1952). Secretary of the Navy, 1949-1951, Naval History and Heritage Command
- ^ "Francis Patrick Matthews". history.state.gov.
- ^ "Envoy Matthews Dies At Omaha". The Beatrice Times. Beatrice, Nebraska. UP. October 19, 1952. p. 1.
- ^ First Black Marines, Vanguard of a Legacy; Fred deClouet, JC Winston Publishers, Nashville, TN; ISBN 1-58820-120-1, c2000, p.110
.svg)