פרנק וורסלי
 | |
| פרנק וורסלי במשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית | |
| לידה |
22 בפברואר 1872 Akaroa, ניו זילנד  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1943 (בגיל 70) Claygate, הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
? – 1 בפברואר 1943 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פרנק וורסלי (באנגלית: Frank Arthur Worsley 22 בפברואר 1872 - 1 בפברואר 1943) היה ימאי ומגלה ארצות ניו זילנדי, שהשתתף במשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית של ארנסט שקלטון בשנים 1916-1914, כרב החובל של האנדיורנס. כמו כן שירת בעתודות הצי המלכותי במהלך מלחמת העולם הראשונה.
וורסלי נולד ב-1872 באקארואה שבניו זילנד והצטרף לחברת הספנות של ניו זילנד בשנת 1888. הוא שירת על ספינות אחדות ששייטו בנתיבי סחר בין ניו זילנד, אנגליה ודרום האוקיינוס השקט. בשנת 1902 התגייס לצי המלכותי ושירת ב"סוויפטשור" במשך שנה לפני שחזר לצי הסוחר. ב-1914 בצטרף למשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, שמטרתה הייתה חציית יבשת אנטארקטיקה. אחרי שספינת המשלחת "אנדיורנס" נלכדה בקרח והתרסקה, הפליגו הוא ושאר חברי המשלחת בשלוש סירות הצלה אל אי הפיל, הסמוך לחצי האי האנטארקטי. מאי הפיל הפליגו הוא ושקלטון עם עוד ארבעה מחברי המשלחת בג'יימס קיירד, סירת הצלה באורך 6.7 מטרים למרחק 1,300 ק"מ בדרום האוקיינוס האטלנטי הסוער, והגיעו לבסוף אל היעד שהציבו לעצמם, ג'ורג'יה הדרומית. רק הודות לכישורי הניווט המעולים שלו, הצליחה ה"ג'יימס קיירד" להגיע בשלום ליעדה. וורסלי, שקלטון והימאי טום קרין חצו אז ברגל, בטיפוס הרים קשה ומסוכן ללא ציוד מתאים, את האי ג'ורג'יה הדרומית, במסע בן 36 שעות, להזעיק עזרה מתחנת ציידי הלווייתנים שבמפרץ סטרומנס. תחילה חולצו שלושת האנשים שנשארו בעברו האחר של האי ולאחר למעלה משלושה חודשים הצליחו לבסוף וורסלי ושקלטון להגיע בלווייתנית אל אי הפיל, לחלץ משם את שאר חברי המשלחת.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנק ארתור וורסלי נולד באקארואה, ניו זילנד, בן למשפחת איכרים. סבו, הנרי פרנסיס וורסלי (1876-1806) היגר מאנגליה לליטלטון, אליה הגיע בשנת 1851 עם משפחתו הגדולה. אמו של וורסלי מתה כשהיה פעוט. כשהיה בן 11 עזב אחיו הבכור, הארי, את הבית לעבוד בחברת הספנות הניו זילנדית ובערך באותו זמן לקח אביו אותו ואת אחותו בת ה-13 לכרייסטצ'רץ', שם למד בבית הספר הפתוח פנדלטון וסיים אותו כתלמיד מצטיין. כמוהו כאחיו, גילה פרנק עניין בקריירה ימית ובשנת 1887 ניסה להתקבל לחברת הספנות הניו זילנדית, אך מפאת קומתו הנמוכה, נדחה והתבקש לנסות שוב כשיתבגר. הוא פנה שוב כעבור חצי שנה והפעם הצליח, אף כי לא גדל במידה משמעותית מאז ניסיונו הקודם. הוא התקבל לעבודה כמלח זוטר על סיפון ה"ויירואה", ספינת מפרשים שנשאה צמר ללונדון.
קריירה ימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שנים אחדות שירת וורסלי על כמה מאוניות החברה בנתיב השייט בין ניו זילנד לאנגליה. בשנת 1891 היה לחובל שלישי, וכעבור שנה לקצין חמישי. בשנת 1895, כקצין שלישי, עזב את חברת הספנות הניו זילנדית והצטרף לשירות אוניות הקיטור של ממשלת ניו זילנד. מינויו הראשון היה כקצין שני על סיפון ה"טוטאנקאי", אוניית קיטור ששייטה בין איי האוקיינוס השקט. הוא נחשב לקצין טוב ומנוסה, אך לא טמן ידו בצלחת כשהזדמן לו מעשה משובה. באחת ההפלגות בשנת 1899, עגנה ה"טוטאנקאי" בנמל אפיה, עיר הבירה של סמואה הגרמנית. אותו לילה חמק וורסלי אל החוף ולקח במשיכה את דגל גרמניה הקיסרית, שהתנוסס על תורן הקונסוליה הגרמנית על הרציף. עם גילוי הגזלה, חשד הקונסול בצוות ה"טוטאנקאי", אוניית הסוחר היחידה בנמל אותו זמן. הוא צירף אליו קבוצת ימאים מן האוניה "פאלקה", שעגנה גם היא בנמל אותו זמן, ועלה אל סיפון ה"טוטאנקאי" לחפש את הדגל הגזול. רב החובל הגיש מחאה והגרמנים עזבו בלי למצוא את הדגל. גם כשנודע לאחר זמן לרב החובל כי וורסלי היה אחראי למעשה, לא השפיע הדבר על קידומו. הוא הועבר ל"הינמואה", גם היא אוניית קיטור ממשלתית, כקצין ראשי.
ביוני 1900 ניגש וורסלי לבחינה לתעודת רב-חובל זר. הוא עבר את הבחינה בציונים טובים והיה אחד משני סטודנטים שזכו לשבח על מאמציהם. עכשיו היה רב-חובל מוסמך והאונייה הראשונה שקיבל לפיקודו הייתה "הרוזנת מרנפרלי". הייתה זו אונייה תלת-תרנית בשירות ממשלת ניו זילנד, שהפליגה בנתיבי סחר בדרום האוקיינוס השקט, בעיקר בסביבות איי קוק ונְיוּאֵה, שהיו אז בחסות ניו זילנד.
בשירות הצי המלכותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמפקד "הרוזנת מרנפרלי" התגייס וורסלי לכוח המילואים של הצי המלכותי (RNR) וב-1 בינואר 1902 התמנה לסג"ם. ב-1904 נמכרה אונייתו והוא נשאר ללא אונייה לפקד עליה. הוא התפטר משירות האוניות הממשלתי של ניו זילנד והחליט לחפש עבודה בחו"ל. בסידני מצא מינוי כקצין ראשי באונייה "ספָּרואו", שהייתה בהפלגת העברה לניו זילנד, לאחר שנרכשה זמן קצר קודם לכן על ידי הממשלה. כשה"ספרואו" הגיעה אל ולינגטון במרץ 1905, נבחר וורסלי לפקד על האונייה בעת הסבתה לספינת אימונים. מלאכת ההסבה לא הושלמה עדיין כשוורסלי יצא לאנגליה בראשית 1906.
עם הגעתו לאנגליה במרץ 1906, התייצב וורסלי לאימונים נוספים בצי המלכותי. הוא הוצב לאונייה "פסיכה" וקיבל הכשרה מיוחדת בטורפדו, תותחנות וניווט. בחודש מאי שלאחר זאת קודם לדרגת סגן. וורסלי שירת על מספר רב של אוניות הצי המלכותי, בכלל זה 12 חודשים על "סוויפטשור", במהלך השנתיים הבאות. לאחר זאת חזר לצי הסוחר ומצא עבודה באוניות הקיטור של קו אלאן בשירות הדואר המלכותי, ששייטו בקביעות בין אנגליה לקנדה ודרום אמריקה. מדי פעם במהלך השנים הבאות נקרא לשירות בצי המלכותי, שכלל חודש על סיפון ה"ניו זילנד" ב-1911.
המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית
בשנת 1914 החל חוקר הארצות ארנסט שקלטון להכין משלחת, שיעדה היה להשלים את החצייה הראשונה של יבשת אנטארקטיקה. כישלונו של רוברט פלקון סקוט להביס את הנורווגי רואלד אמונדסן במירוץ אל הקוטב הדרומי בשנת 1911 נחשב לכתם על המוניטין של בריטניה בחקר הקטבים. משלחתו של שקלטון התעתדה להחזיר את בריטניה לחזית המאבק לכיבוש אנטארקטיקה. הוא קבע את המטה שלו בדרך ברלינגטון בלונדון ושם ראיין מועמדים למשלחת. אחד התפקידים הפנויים היה זה של רב חובל לספינת המשלחת ה"אנדיורנס".
וורסלי, שהיה בלונדון בהמתנה לתפקיד חדש הצטרף למשלחת כתוצאה מחלום, שבו ניווט אונייה סביב קרחונים במורד רחוב ברלינגטון. הוא ראה בכך אות לבאות, ולמחרת הלך אל רחוב ברלינגטון, שם ראה את השלט של משרדי המשלחת, הציג את עצמו והתקבל לאחר שיחה בת דקות ספורות עם שקלטון.[1]
ה"אנדיורנס" עזבה את אנגליה ב-8 באוגוסט 1914. פניה היו מועדות לבואנוס איירס, שם היה שקלטון, שנסע בנפרד, אמור להצטרף למשלחת. יציאת המשלחת הייתה בעייתית; הציפייה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה גרמה לכמה חברים, בהם וורסלי, שהמתינו להיקרא לצי המלכותי, לדחות את המסע. ואולם, האדמירליות יעצה לשקלטון להמשיך בתוכניותיו גם לאחר שאנגליה הכריזה מלחמה על גרמניה הקיסרית ב-4 באוגוסט. ממש לפני יציאת ה"אנדיורנס" פנה וורסלי לרשויות ונענה, שצוות קציני הצי לא ייקראו הפעם לשירות. במהלך המסע על קיטור אל דרום אמריקה, אזל הדלק והקרשים, שנועדו לבניית צריפים בבסיס המשלחת באנטארקטיקה, שימשו להסקת כבשן המנוע. וורסלי פיקד על ספינתו ברגיעה יחסית, כמעט ללא משמעת או פיקוח על צריכת אלכוהול. ארבעה אנשי צוות נכנסו בתגרת שיכורים כשירדו לחוף במדיירה. במהלך העגינה במדיירה, נמל נייטרלי, התנגשה אונייה גרמנית במעגן סמוך ב"אנדיורנס" וגמרה לה נזק. וורסלי, אחוז חימה, עלה אל סיפון האוניה הגרמנית עם עוד כמה מחברי המשלחת וכפה על צוותה לתקן את הנזק שחוללו.
בשקלטון, שקיבל דין וחשבון על הנהגת וורסלי את המסע כאשר הצטרף למשלחת בבואנוס איירס, החלו לכרסם חששות באשר לבחירתו כרב חובל. וורסלי נועד לפקד על משלחת האספקה לקבוצה שתחרוף באנטארקטיקה, אבל שקלטון התחיל להטיל ספק בכך שכישורי ההנהגה שלו מספיקים לביצוע המשימה. אחרי ההצטיידות מחדש בבואנוס איירס, הפליגה ה"אנדיורנס" ב-26 באוקטובר אל האי הנידח ג'ורג'יה הדרומית, בדרום האוקיינוס האטלנטי. היא הגיעה כמתוכנן אל תחנת גריטוויקן, מוצב ציידי לווייתנים נורווגיים, ב-5 בנובמבר. הנורווגים אישרו דיווחים ראשוניים מבואנוס איירס, לפיהם התפשט הקרח האנטארקטי הדחוס הרבה צפונה מן המקובל. שקלטון קיבל את עצת הנורווגים להשהות את יציאתו עד מועד מאוחר יותר בקיץ, וכתוצאה מכך, לא הפליגה ה"אנדיורנס" דרומה אל ים ודל לפני ה-5 בדצמבר.
מלחמת העולם הראשונה ואחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת מלחמת העולם הראשונה פיקד וורסלי על האונייה PC.61, שנועדה לתקוף צוללות גרמניות במסווה של אוניית סוחר. הוא היה אחראי לנגיחתה והטבעתה של הצוללת הגרמנית SM UC-33, בתמרון נגיחה מיומן ב-26 בספטמבר 1917. על תפקידו בהטבעת הצוללת, קיבל וורסלי את אות השירות המצוין (DSO). בשלב מאוחר יותר של המלחמה עבד וורסלי בהובלת אספקה ברוסיה האנטארקטית ובמאבק של צפון רוסיה נגד הבולשביקים, על כך זכה בפס נוסף לעיטור השירות המצוין שלו. בשנים 1921 ו-1922 השתתף במשלחת האחרונה של שקלטון לאנטארקטיקה כרב החובל של ה"קווסט". בין תקופות שירות בצי הסוחר עמד בראש משלחת לחוג הארקטי והשתתף בצייד אוצר באי קוקוס. כמו כן כתב ספרים אחדים בנושאי התנסויותיו בחקר הקטבים וקריירת הים שלו. בשנות מלחמת העולם השנייה שירת תחילה עם הצלב האדום בצרפת ובנורווגיה. ב-1941 זייף את גילו כדי שיוכל להצטרף מחדש לצי הסוחר. כשגילו האמיתי נודע לרשויות הצי, שוחרר וורסלי מתפקידו. הוא מת מסרטן ריאות בשנת 1943, באנגליה.
הנרי וורסלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלאת 100 שנה למשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי, יצא הנרי וורסלי, קרוב רחוק של פרנק וורסלי, למסע יחיד בעקבות מסעו המתוכנן של שקלטון מקצה אנטארקטיקה אל הקצה השני, שנכשל בגלל טביעת ה"אנדיורנס". הנרי וורסלי הצליח להגיע למרחק 48 ק"מ מיעדו, אז הכריעה אותו דלקת הצפק, יחד עם תשישות כללית, והוא נאלץ להזעיק עזרה. מסוק לקח אותו לבית חולים בצ'ילה, שם מת לאחר ניתוח.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Alexander, Caroline (1999). The Endurance: Shackleton's Legendary Antarctic Expedition. London: Bloomsbury Publishing. ISBN 0-7475-4670-3.
- Dennerly, P. Y. (1996). "Worsley, Frank Arthur 1872–1943". In Orange, Claudia (ed.). Dictionary of New Zealand Biography: Volume 3. Auckland, New Zealand: Auckland University Press. p. 577. ISBN 1-86940-200-6.
- Huntford, Roland (1986). Shackleton. New York: Atheneum. ISBN 0-689-11429-X.
- Thomson, John (2000). Shackleton's Captain: A Biography of Frank Worsley. Christchurch, New Zealand: Hazard Press Publishers. ISBN 1-877161-40-3.
- Wheeler, Sara (1999). "Introduction". In Worsley, F. A. (ed.). Shackleton's Boat Journey. London: Pimlico. pp. 11–28. ISBN 0-7126-6574-9.
- Worsley, F. A. (1999) [1940]. Shackleton's Boat Journey. London: Pimlico. ISBN 0-7126-6574-9.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניו יורק טיימס, "הנרי וורסלי מת לאחר שנאלץ להפסיק את מסעו לחציית סולו של אנטארקטיקה",26 בינואר 2016
- אקספלורר דצמבר 2020, קרן מורשת אנטארקטיקה ניו זילנד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מייקל סמית, "טום קרין", עמ' 191
- ^ ניו יורק טיימס, חוקר הארצות הנרי וורסלי מת