צ'ילי גונזלס

צ'ילי גונזלס
Chilly Gonzales
לידה 20 במרץ 1972 (בן 52)
מונטריאול, קוויבק, קנדה
שם לידה ג'ייסון צ'ארלס בק
שם במה גונזלס
מוקד פעילות ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מקגיל, Crescent School, הקונסרבטוריון המלכותי למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, פסנתרן, בדרן, זמר, ראפר, מפיק מוזיקלי, פזמונאי, שחקן, תסריטאי
סוגה ג'אז, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקת היפ הופ, מוזיקה קלאסית, מוזיקת פופ, ג'אז ראפ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, קלידים, שירה
חברת תקליטים Gentle Threat
www.chillygonzales.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ייסון צ'ארלס בק (באנגלית: Jason Charles Beck; נולד ב-20 במרץ 1972) הוא מוזיקאי, פזמונאי ומפיק קנדי. כיום הוא מתגורר בפריז, צרפת, ולפני כן התגורר מספר שנים בקלן ובברלין.[1][2] הקריירה של גונזלס משתרעת על פני ז'אנרים רבים. הוא ידוע באלבומי הראפ שלו, בשיתופי הפעולה שלו עם זמרת הפופ פייסט והראפר דרייק, באלבומים של יצירות קלאסיות לפסנתר (כולל טרילוגיית Solo Piano), ובשיתופי הפעולה שלו עם המוזיקאים האלקטרוניים דאפט פאנק ובויז נויז, שאת האחרונים הוא גם מפיק תחת הכינוי Octave Minds.

גונזלס משדר סדרת רשת בשם Pop Music Masterclass ב-WDR, הסרט התיעודי Classical Connections ב-BBC Radio 1, את The History of Music on Arte ו-Music's Cool with Chilly Gonzales בתוכנית הרדיו Beats1 של אפל מיוזיק. הוא כתב מספר מאמרי דעה בעיתונים ובמגזינים בגרדיאן, Vice, בילבורד ואחרים.[3][4][5] הוא אחיו הצעיר של מלחין הסרטים כריסטוף בק.[6] גונזלס זכה בפרס גראמי על עבודתו על אלבום האולפן של דאפט פאנק משנת 2013, Random Access Memories.[7]

ב-10 וב-11 במרץ 2005, הופיע גונזלס בשתי הופעות בישראל, בתיאטרון גבעתיים ובזאפה תל אביב.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו וקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ייסון צ'ארלס בק הוא בנם של יהודים אשכנזים שנאלצו לברוח מהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.[8] הוא החל ללמד את עצמו לנגן בפסנתר בגיל שלוש, כאשר אחיו הגדול, כריסטוף, החל לקחת שיעורים. בק סיים את לימודיו בבית הספר קרסנט בטורונטו, קנדה. הוא קיבל הכשרה קלאסית כפסנתרן באוניברסיטת מקגיל, שם החל את קריירת ההלחנה שלו, כשכתב מספר מחזות זמר יחד עם אחיו, ואת קריירת הביצוע שלו, כפסנתרן ג'אז.

בשנות ה-90 החל בקריירת פופ כמנהיג להקת הרוק האלטרנטיבי סון (Son), עם דומיניק סאלול ודייב סיגטי. סון הוחתם על חוזה לשלושה אלבומים עם וורנר מיוזיק קנדה בשנת 1995, חברת בת של וורנר רקורדס. האלבום הראשון שלהם, Thriller, זכה להצלחה בינונית, הוליד סינגל אחד שזכה להשמעות רבות ברדיו ("Pick up the Phone") והוביל למספר הופעות פתיחה עבור Barenaked Ladies. ערכי ההפקה של האלבום היו מוגבלים, וורנר פשוט הוציאו את הדמו שהוקלט בחופזה כתקליט.

אלבומם השני של סון, Wolfstein, הוקלט באולפן מאובזר בלוס אנג'לס בסיועו של כריסטוף. לכאורה, אלבום קונספט על אדם שמתחיל להפוך לזאב לאחר שפגע באחד מהם עם מכוניתו, מציג רגישות אפלה ומורכבת יותר מקודמו.

עבור וורנר מיוזיק, האלבום ייצג שינוי כיוון רדיקלי מדי, ולא היו בו סינגלים שנחשבו מקובלים על הרדיו הקנדי. הלחן האופטימי ביותר באלבום נשא את השם הלא ידידותי לרדיו, "Making a Jew Cry". חברת התקליטים לא נתנה תמיכה שיווקית לאלבום, ועזבה את הלהקה זמן קצר לאחר מכן.

מעבר לברלין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונזלס, שהתקשה להתמודד עם הציפיות של תעשיית המוזיקה הקנדית,[9] עבר לברלין בשנת 1999 למרות שלא דיבר גרמנית.[10][11] הוא הכריז על עצמו כ"נשיא המחתרת של ברלין" ואימץ את שם הבמה צ'ילי גונזלס בשנת 1999.[7]

עם שינוי תדמיתי זה הגיע שינוי משמעותי נוסף בסגנונו המוזיקלי של גונזלס. ארבעת אלבומיו בלייבל הגרמני קיטי-יו (Kitty-yo) Gonzales Über Alles מ-1999, The Entertainist משנת 2000, Presidential Suite מ-2002 ו-Z מ-2003, הוקלטו כאלבומי ראפ, אם כי כישוריו כקלידן הודגמו בסדרה של קטעים אינסטרומנטליים משולבים. המבקרים והקהל האירופאים היו פתוחים יותר לאופי האקלקטי והניסיוני של יצירתו של גונזלס. הסינגל הראשון שלו מקיטי-יו, "Let's Groove Again", הפך ללהיט רחבת ריקודים עם יציאתו ב-1999. בשנת 2007 נעשה בו שימוש בקדימון לקידום מכירות של ה-BBC לתוכנית הטלוויזיה החדשה שלהם "The Restaurant". גונזלס הופיע בקביעות במועדוני לילה ובמעגל פסטיבלי הפופ בקיץ.

Solo Piano, Chambers ומוזיקה קלאסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הוציא גונזלס אלבום של חומר אינסטרומנטלי, Solo Piano. הוא זכה לשבחים מצד הציבור והמבקרים, עורר השוואות לעבודתו של אריק סאטי וכך משך קהל עולמי חדש לעבודתו. Solo Piano נשאר האלבום הנמכר ביותר של גונזלס עד היום.

תשע שנים לאחר מכן הוא המשיך עם "Solo Piano II",[12] שהיה מועמד לפרס פולריס למוזיקה לשנת 2013.

בשנת 2015 הוציא את Chambers,[13] יצירה לפסנתר ויצירה קאמרית שהוקלטה עם Kaiser Quartett מהמבורג, שזכתה לביקורות חיוביות בדרך כלל.[14][15]

שלישיית אלבומי Solo Piano הושלמה עם יציאתו של Solo Piano III, ב-7 בספטמבר 2018.[16][17]

שיתופי פעולה וכתיבת שירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים, גונזלס המשיך להתפתח כמפיק וכותב שירים עבור אמנים אחרים, ושיתף פעולה בסינגלים ואלבומים עם פיצ'ס, הזמרת ג'יין בירקין ולזלי פייסט. תוצר שיתוף הפעולה האחרון, אלבומה של פייסט משנת 2003, Let It Die, הפך לרב מכר, זכה לשבחי המבקרים ולפרסים בתעשייה. גונזלס חזר לתרום לאלבומה של פייסט משנת 2007, The Reminder, שהיה מועמד לארבעה פרסי גראמי וזכה בחמישה פרסי ג'ונו.[18][19]

מלבד קריירת הסולו שלו, גונזלס הוא גם חבר בלהקת ההיפ הופ הברלינאית Puppetmastaz.

גונזלס ניגן בקלידים בשיר "Give Life Back to Music" ובפסנתר בשיר "Within" מתוך אלבום האולפן הרביעי של דאפט פאנק, Random Access Memories, שזכה בפרס גראמי לאלבום השנה.[7] ביוני 2013, אלבום האולפן שלו Solo Piano II היה מועמד לפרס פולריס למוזיקה לשנת 2013.

גונזלס שיתף פעולה עם ג'נה אייקו בשיר "From Time" מתוך אלבומו השלישי של דרייק Nothing Was the Same. הם נפגשו כדי לדון בשיתוף פעולה לאחר שנודע לגונזלס שדרייק השתמש בשלמות שיר של גונזלס, "The Tourist", בשיר "Outro" מתוך So Far Gone.[20]

בשנת 2016, גונזלס הנחה את Music's Cool, תוכנית רדיו בת שעתיים בתחנת הרדיו Beats 1 של אפל מיוזיק. בתוכנית הוא ניתח את התיאוריה המוזיקלית מאחורי אמנים שונים, כולל משתפי פעולה בעבר ואייקונים מוזיקליים.

Soft Power ו-Ivory Tower

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2008 חתם גונזלס בחברת התקליטים מרקורי רקורדס, וב-7 באפריל יצא האלבום Soft Power. תוך שמירה על תמהיל אקלקטי טיפוסי של סגנונות, Soft Power הוקלט כאלבום פופ, עם צליל שמזכיר את הבי ג'יז ובילי ג'ואל. גונזלס בחר לשיר באלבום.[21][22]

אלבומו של גונזלס "Ivory Tower" (שהופק על ידי בויז נויז) הופיע ב-!Earshot National Top 50 Chart בשנת 2010.[23] השיר "Never Stop", מתוך האלבום, היה אחד השירים הידועים ביותר שלו, ומנגינת הפסנתר הפותחת הופיעה באפל, מסע פרסום עולמי לאייפד 2. אפל התאימה את המנגינה לגיטרה חשמלית.

פרס גראמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 זכה צ'ילי גונזלס בפרס גראמי לאלבום השנה על עבודתו על Random Access Memories של דאפט פאנק.[19]

שיא גינס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במאי 2009, בתיאטרון סינה 13 בפריז, הוא קבע שיא עולם למופע הסולו הארוך ביותר עם זמן כולל של 27 שעות, 3 דקות ו-44 שניות, ובכך שבר שיא שנקבע על ידי פרסאנה גודי.[24] הוא ניגן מעל 300 שירים במהלך ניסיון ההקלטה.[25]

Room 29

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במרץ 2017 הוציא גונזלס את Room 29, בשיתוף פעולה עם ג'ארוויס קוקר. האלבום הוא מחזור שירים, ומספר על התרחשויות בחדר אחד במלון הוליוודי. גונזלס וקוקר ביצעו את הקונצרט הראשון של האלבום ביום יציאתו, בהמבורג, גרמניה באולם הקונצרטים קמפנאגל.[26]

הגונזרווטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 השיק צ'ילי גונזלס בית ספר למוזיקה משלו. שבעה מוזיקאים מרחבי העולם הצטרפו אליו כדי ללמוד ב"גונזרווטורי" (The Gonzervatory), סדנת ביצוע מוזיקה ביתית בת שמונה ימים בפריז.[27] הסדנה כללה מפגשי אימון בהנחיית גונזלס, ולאחר מכן כיתות אמן מחבריו ומשתפי הפעולה של גונזלס, כולל פיצ'ס, Socalled, פרד וסלי וג'ארוויס קוקר. החזרות בערב הגיעו לשיאן בקונצרט סיום בתיאטרון טריאנון.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'ילי גונזלס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ We are the official site of the GRAMMY Awards, Music's Biggest Night | GRAMMY.com, grammy.com
  2. ^ Michaels, Sean (2009-05-20). "Gonzales sets world record for longest solo concert". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-16.
  3. ^ Elias Leight, Chilly Gonzalez Explains Why the Classical Music World Should Stop Resisting Rap & Pop Music, Billboard, ‏2015-03-26 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ "Chilly Gonzales on musical tropes in 2014: when the chord progression died". The Guardian (באנגלית בריטית). 2014-12-31. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-16.
  5. ^ i-D, i-d.co (באנגלית בריטית)
  6. ^ Chilly Gonzales By Thomas Chatterton Williams - The Fabulist | Aesop, Chilly Gonzales By Thomas Chatterton Williams - The Fabulist | Aesop (ב־)
  7. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד Neil Mccormick, ‏'I got a Grammy for a 44-second piano solo', The Telegraph, 6 April 2015
  8. ^ "An encounter at the piano with Chilly Gonzales – Montreal – CBC News"
  9. ^ Montreal Mirror : Music : Gonzales, web.archive.org, ‏2011-06-06
  10. ^ "Peaches and Chili Gonzales: Germans eat up Peaches & Chili"
  11. ^ As He Completes His Trilogy, A Deep Dive Into How Chilly Gonzales's 'Solo Piano' Conquered the World | Exclaim!, As He Completes His Trilogy, A Deep Dive Into How Chilly Gonzales's 'Solo Piano' Conquered the World | Exclaim! (באנגלית)
  12. ^ Album Review: Chilly Gonzales - Solo Piano II, DrownedInSound, ‏2012-08-27 (באנגלית)
  13. ^ "Chilly Gonzales: Chambers"
  14. ^ Condé Nast, Chilly Gonzales: Chambers, Pitchfork (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ The Quietus | Reviews | Chilly Gonzales, The Quietus (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ "Review: Solo Piano III is Chilly Gonzales at his most traditional, but with hints of his more disarming inner ego"
  17. ^ Haydon Spenceley, Solo Piano III, www.undertheradarmag.com (באנגלית)
  18. ^ Nominees, The JUNO Awards (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ 1 2 We are the official site of the GRAMMY Awards, Music's Biggest Night | GRAMMY.com, grammy.com
  20. ^ Lauren Nostro, Interview: Chilly Gonzales Talks Working on "From Time," Drake's Writing Process, and Upcoming Projects, Complex (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ "The reluctant entertainer"
  22. ^ Invalid host name, web.archive.org, ‏2009-02-21
  23. ^ National Top 50 : October 26, 2010, www.earshot-online.com (באנגלית)
  24. ^ "AFP: Canadian pianist sets world record for concert"
  25. ^ Stephen Dalton, ‘Shut Up and Play the Piano’: Film Review | Berlin 2018, The Hollywood Reporter, ‏2018-02-18 (באנגלית אמריקאית)
  26. ^ Sam Moore, Jarvis Cocker and Chilly Gonzales share first two songs from 'Room 29' collaboration - listen, NME, ‏2017-01-30 (באנגלית בריטית)
  27. ^ Chilly Gonzales to run free week-long music performance workshop | Complete Music Update