לידה |
8 במרץ 1940 (בן 84) בקינגהאמשייר, הממלכה המאוחדת |
---|---|
מדינה | הממלכה המאוחדת |
השכלה | |
תפקיד | Bishop of Society of Saint Pius X |
השקפה דתית | Independent Catholicism, sedevacantism |
ריצ'רד נלסון ויליאמסון (באנגלית: Richard Nelson Williamson נולד ב-8 במרץ 1940) הוא בישוף קתולי בריטי מכחיש שואה השייך לפלג שמרני-קיצוני שלה, חסיד לשעבר של מרסל לפבר. בשנת 1988 נודה מהכנסייה הקתולית על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני, לאחר שנמשח לבישוף על ידי לפבר בניגוד לדעת הותיקן יחד עם שלושה מעמיתיו. הארבעה הוחזרו לשורות הכנסייה ב-1 בינואר 2009 על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר, דבר שעורר זעם רב כנגד האפיפיור, שטען שלא היה מודע להכחשת השואה של ויליאמסון, ועורר גם מבוכה בוותיקן, שאסר עליו לקיים טקסים. ויליאמסון הורשע ב-2010 בגרמניה בגין הכחשת השואה.
וליאמסון נולד למשפחה אנגליקנית. אביו היה בריטי ואמו אמריקאית. בשנת 1971 עבר להיות קתולי ונרשם לסמינר הכמורה של מרסל לפבר באקונה (Écône) שבשווייץ. לפבר יצא נגד ההחלטות הליברליות מדי והמודרניסטיות מדי, לטענתו, של ועידת הוותיקן השנייה שקראה לפתיחות ואף חננה את היהודים מחטא רצח ישוע וקרא לשוב לקתוליות המסורתית. ויליאמסון היה לאחר מבכירי התלמידים במוסד וראשוני המצטרפים ל"אגודת הקדוש פיוס העשירי", שהנהיג לפבר. ב-1976 משח אותו לפבר לכומר, בניגוד לסמכותו וב-1988 משח אותו יחד עם שלושה כמרים אחרים, לבישוף, בניגוד לסמכותו ולאחר התראה של מועצת הבישופים של הקוריה הרומאית שפעולה כזו תביא לנידוי אוטומטי של כל המעורבים. ב-2 ביולי 1988 הוציא האפיפיור יוחנן פאולוס השני את הצו Ecclesia Dei (כנסיית האלוהים) המפציר בלפבר ואנשיו לחזור לחיק הוותיקן ומנדה אותם מן הכנסייה אם יסרבו[1].
בין השנים 1983–2003 כיהן ויליאמסון כבישוף בווינונה, מינסוטה, לאחר מכן כיהן כרקטור סמינר לכמרים בלה-רחה (La Reja), ארגנטינה.
בינואר 2009 ביטל האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את נידוי ארבעת הבישופים, צעד שגרר ביקורת עזה, בעיקר עקב ביטול הנידוי של ריצ'רד ויליאמסון[2][3]. מיד לאחר הסרת הנידוי, עלו על פני השטח התבטאויות אנטישמיות חריפות והכחשת השואה של ויליאמסון. בריאיון ששודר בטלוויזיה השוודית שב וטען שלא היו תאי גזים, שאף יהודי לא נרצח בגז במלחמת העולם השנייה ורק 300-200 אלף יהודים מתו במחנות הריכוז, ממחלות. דבריו עוררו ביקורת רבה בכנסייה הקתולית, אולם האפיפיור נמנע מלהגיב להם ולא חזר בו מביטול נידויו של ויליאמסון. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל דרשה מהאפיפיור הבהרות וטענה כי החלטת הוותיקן "יוצרת רושם שהכחשת השואה אפשרית". דובר האפיפיור סיפק לבסוף את ההבהרות כפי שדרשה.[4] ויליאמסון עצמו כתב מכתב תודה לאפיפיור והביע התנצלות חלקית על "אי הנוחות והבעיות" שגרם, וכתב: "דבריי היו חסרי זהירות, ואני מביע צער על כך"[5].
לאחר גלי הביקורת הוותיקן הורה לויליאמסון לחזור בו מדבריו. ויליאמסון הבהיר שלא ייענה באופן מיידי, ואף דחה הצעה להגיע לאושוויץ. הוא אמר שברצונו לבחון את הראיות לפי שיתנצל בפני היהודים: "אני מבקש מכולם שיאמינו לו שלא אמרתי בכוונה משהו לא נכון, מחקר שערכתי בשנות השמונים שכנע אותי לגבי אמיתות טענותיי. כעת אני אבחן שוב את הכל". "מאחר שאני רואה כי יש אנשים רבים ישרים ואינטליגנטים שחושבים אחרת ממני, אני חייב לבדוק שוב את הראיות ההיסטוריות". "מדובר כאן בראיות היסטוריות, לא ברגשות. ואם אני אמצא הוכחות, אני אתקן את עצמי. אך זה ייקח זמן". "הייתי משוכנע שההערות שלי היו נכונות על בסיס מחקר משנות ה-80'. אני חייב עכשיו לבחון הכל מחדש". אתקן את עצמי אם אמצא הוכחות חותכות הסותרות את דבריי"[6].
הוותיקן התנער מויליאמסון והוא הודח מתפקידו על ידי הכנסייה הקתולית בארגנטינה[7], גורש מהמדינה ושב לבריטניה. משפט נגדו נפתח בגרמניה, והוא הורשע בבית משפט גרמני ב-2010 בגין הכחשת השואה. ערעורו נדחה בינואר 2013. ב-2012, לאחר הרשעתו, גם "אגודת הקדוש פיוס העשירי", בראשה עמד, התנערה ממנו כמי שמכתים אותה באנטישמיות בוטה, והדיחה אותו משורותיה, ומינתה תחתיו את ברנרד פליי[8].
ויליאמסון הוא דובר התזה לפיה השואה לא התקיימה והיא פרי של תעמולה יהודית לצרכים יהודיים. כך למשל, הוא כופר בקיומה של השמדה שיטתית וטוען שלא ייתכן להשמיד מיליוני בני אדם, אלא לכל היותר מספר קטן של מאות-אלפים ולפיכך שהמספרים לגבי שישה מיליונים הם הפרזה דמיונית[9][10].
באחת מדרשותיו אמר: "לא נרצחו שם (באושוויץ) יהודים בגז. הכל שקרים, שקרים, שקרים. היהודים המציאו את השואה כדי שיוכלו לגרום לכך שנכרע על ברכינו ונאשר את מדינתם החדשה - ישראל"[4].
בנובמבר 2008 העניק ראיון נרחב לתחנת טלוויזיה שוודית בה טען כנגד קיומם של תאי הגזים, כיוון שטכנית המתה של כמויות בני אדם בהם אינה סבירה. כן טען שהשמדת היהודים, אם התקיימה כזו בשולי הכיבוש הגרמני, לא הייתה מדיניות מכוונת של השלטון.
מעבר להתבטאויות בגין הכחשת השואה, יש לויליאמסון התבטאויות ודעות אנטישמיות מובהקות, בהן אמונה באמיתות הפרוטוקולים של זקני ציון[11]. הוא טען שמקור השחיתות בכנסייה הקתולית הוא במזימות של יהודים ובונים חופשיים, שהם אף העומדים מאחורי החלטות ועידת הוותיקן השנייה והאפיפיורים המתונים והליברלים, אותם הוא מכנה (ולפבר לפניו) "אנטי-אפיפיורים"[12].
כהתגוננות מפני האשמתו באנטישמיות, טען ויליאמסון כי "כיום הבעת ביקורת על ישראל מתייגת אותך כאנטישמי, אינני אנטישמי, אני פועל רק נגד אויביו של ישוע"[13].