רמז מסתורי
 | |
| מבוסס על |
הרמז  |
|---|---|
| בימוי |
ג'ונתן לין |
| הופק בידי |
דברה היל, פיטר גובר, ג'ון לנדיס |
| תסריט |
ג'ון לנדיס, ג'ונתן לין |
| עריכה |
דייווד ברטרטון, Richard Haines |
| שחקנים ראשיים |
טים קארי (Dr. Black) מייקל מקין (Reverend Green) קולין קמפ Lee Ving (Dr. Black) Kellye Nakahara מרטין מאל (Colonel Mustard) לסלי אן וורן (Miss Scarlett) איילין ברנן (Mrs. Peacock) כריסטופר לויד (Professor Plum) מדלין קאן (Mrs. White) הווארד הסמן Bill Henderson |
| מוזיקה |
ג'ון מוריס |
| צילום |
ויקטור קמפר |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
פוליגרם |
| חברה מפיצה |
פרמאונט, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
13 בדצמבר 1985 |
| משך הקרנה | 97 דקות[1] |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט בלשי, סרט פרודיה, מותחן קומי, סרט פשע |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 clue |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
רמז מסתורי (באנגלית: Clue) הוא סרט קומדיה בלשי אמריקאי משנת 1985, המבוסס על משחק הלוח הרמז. את הסרט ביים ג'ונתן לין, ששיתף פעולה עם ג'ון לנדיס בכתיבת התסריט, ומככבים בו איילין ברנן, טים קארי, מדלין קאן, כריסטופר לויד, מייקל מק'קין, מרטין מול ולסלי אן וורן. הסרט הופק על ידי דברה היל.
בהתאם לטיבו של משחק הלוח, הסרט הופץ לאקרנים בשלוש גרסאות שונות, בכל אחת מהן סוף שונה, כך שאולמות קולנוע שונים קיבלו אחד משלוש הגרסאות. גרסת הסרט, כאשר יצא להפצה ביתית, כללה את כל שלוש הגרסאות. בתחילה, הסרט קיבל ביקורות שליליות, והכניס בקופות בארצות הברית רק 14.6 מיליון דולר, לעומת תקציב של 15 מיליון דולר.[2] עם זאת, מאוחר יותר הסרט הפך לסרט פולחן.[3]
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1954, שישה זרים מוזמנים למסיבת ערב בבית מבודד בניו אינגלנד. את פניהם מקבל המשרת ואדסוורת' (טים קארי), אשר נותן לכל אחד מהם שם בדוי, כאשר אף אחד מהם לא יודע את שמותיהם האמיתיים של אחרים. האורחים הם קולונל מאסטרד (מרטין מול), גברת וייט (מדלין קאן), גברת פיקוק (איילין ברנן), מר גרין (מייקל מק'קין), פרופסור פלאם (כריסטופר לויד) ומיס סקרלט (לסלי אן וורן). במהלך ארוחת הערב מגיע אורח השביעי, מר בודי (לי וינג). לאחר הארוחה, ואדסוורת' מגלה את הסיבה האמיתית שהם שם: מר בודי סוחט את האורחים האחרים מזה זמן רב. הם הוזמנו לבית כדי להתעמת איתו ולהסגיר אותו למשטרה.
עם זאת, מר בודי מזהיר אותם שאם ייעצר הוא יחשוף את סודותיהם. הוא נותן לכל אחד מהאורחים כלי נשק מסוג אחר כמתנה (פמוט, פגיון, צינור עופרת, אקדח, חבל תלייה ומפתח ברגים), ורומז שעל אחד מהם להרוג את ואדסוורת' כדי להימנע מחשיפה והשפלה. כשהוא מכבה את האורות נשמע קול ירי; כאשר האורות מופעלים שוב, האורחים מוצאים את מר בודי מת, ללא היכולת לקבוע את סיבת המוות. ואדסוורת' מסביר שהוא היה זה שהזמין את כולם להיפגש באחוזה, כנקמה במר בודי שסחט את אשתו אשר בסופו של דבר התאבדה.
קולונל מאסטרד מציע שהם יתפצלו לזוגות ויחפשו בבית, כדי לוודא שאף אחד אחר לא נמצא שם. בזמן שהם מחפשים, במהלך הערב, נרצחים בבית איווט המשרתת וגברת הו הטבחית, כמו גם נהג, שוטר ונערת מברק מזמר שמגיעים אל הבית. ואדסוורת' והאחרים מתאספים מחדש, והוא מגלה שהוא יודע מי הרוצח. הוא משחזר את אירועי הלילה עד כה על מנת להסביר כיצד הרציחות התרחשו. הוא מגלה כי חמשת האנשים האחרים שמתו אחרי בודי היו שותפיו של בודי, אשר נתנו לו מידע חיוני על האורחים השונים, באמצעותו סחט אותם.
סוף א'
[עריכת קוד מקור | עריכה]איווט רצחה את הטבחית ואת מר בודי על פי הוראותיה של מיס סקרלט, שעבורה עבדה בעבר בבית הבושת שלה. לאחר מכן מיס סקרלט הרגה את איווט, יחד עם שאר קורבנות הרצח. כוונתה הייתה להמשיך ולסחוט בעצמה את שאר האורחים ששרדו את הערב. את ואדסוורת', לו אין שום מידע שהיא יכולה לסחוט, היא התכוונה להרוג באמצעות האקדח, שהיה אחד מכלי הנשק שבודי חילק להם בתחילת הסרט, ובו ירתה בחלק מהקורבנות האחרים; אלא שוואדסוורת' הסיח את דעתה כשפתח עימה בוויכוח האם באקדח נותרו עדיין כדורים. הוא טען שלא, ואילו היא התעקשה שנותר בו כדור אחד אחרון. בעת שהם התווכחו פרצה המשטרה שואדסוורת' הזמין בתחילת הסרט, ועצרה אותה. תוך כדי המעצר נפלט מאקדחה כדור.
סוף ב'
[עריכת קוד מקור | עריכה]גברת פיקוק רצחה את כל הקורבנות כדי להסתיר את העובדה שהיא לוקחת שוחד מכוחות זרים. כאשר היא נחשפת בתור הרוצחת, היא שולפת אקדח ומנסה לברוח אל מכוניתה, אך נתפסת על ידי מפקח המשטרה. ואדסוורת' מתגלה כסוכן אף-בי-איי סמוי.
סוף ג'
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל אחד ממעשי הרצח בוצע על ידי אדם אחר: פלאם רצח את בודי, גברת פיקוק רצחה את הטבחית, מאסטרד רצח את הנהג, גברת וייט רצחה את איווט, ומיס סקרלט רצחה את השוטר. מר גרין מואשם ברצח נערת המברק המזמר, אך ואדסוורת' מגלה שהוא רצח אותה, ושלמעשה - הוא מר בודי האמיתי (והאיש שנרצח על ידי פלאם היה המשרת שלו). הוא מגלה שהזמין את שותפיו לבית על מנת שיירצחו על ידי האורחים, אותם יש בכוונתו להמשיך ולסחוט. לפתע מר גרין מוציא אקדח והורג את מר בודי. מר גרין, שמתגלה כסוכן אף-בי-איי סמוי, מכניס לבית את מפקח המשטרה שעוצר את כולם. לבסוף מר גרין, שבתחילת הסרט טען כי הוא נסחט בשל היותו הומוסקסואל, עוזב את הבית תוך שהוא מצהיר: "אני הולך הביתה, לישון עם אשתי".
שחקנים ודמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם השחקן/ית | שם הדמות | אודות הדמות |
|---|---|---|
| טים קארי | ואדסוורת' | לשעבר משרתו של מר בודי |
| לסלי אן וורן | מיס סקרלט | מנהלת בית בושת מוושינגטון די. סי. |
| מרטין מול | קולונל מאסטרד | איש צבא |
| מדלין קאן | גב' ווייט | אלמנה |
| כריסטופר לויד | פרופ' פלאם | לשעבר בכיר בארגון הבריאות העולמי |
| איילין ברנן | גב' פיקוק | אשת סנטור |
| מייקל מק'קין | מר גרין | עובד מחלקת המדינה של ארצות הברית, הומוסקסואל בארון |
| קולין קמפ | איווט | משרתת |
| לי וינג | מר בודי | עבריין אשר סוחט את ששת האורחים |
| ביל הנדרסון | שוטר | |
| ג'יין וויידלין | נערת מברק מזמר | |
| ג'פרי קרמר | נהג | |
| קלייה נקהרה | טבחית | |
| ויל ניי | שוטר | |
| ריק גולדמן | שוטר | |
| דון קאמפ | שוטר | |
| הווארד הסמן | מפקח המשטרה |
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ון לנדיס היה מי שפיתח את הרעיון ליצור מספר סיומים אפשריים לסרט. בראיון, טען לנדיס שפנה אל סטיבן סונדהיים, אנתוני פרקינס וטום סטופארד שיכתבו את התסריט. בסופו של דבר, היה זה במאי הסרט ג'ונתן לין שהשלים את כתיבת התסריט.[3]
לסרט צולם גם סוף רביעי, אולם לין החליט להסיר אותו מאחר שחשב שהוא לא היה טוב, ושיש להיפטר ממנו.[4] בסוף הרביעי, וודסוורת' מתגלה להיות מי שביצע את כל הרציחות. וודסוורת' אף חושף כי הרעיל את השמפניה ממנה שתו כל האורחים, שימותו במהרה, וזאת על מנת שלא להשאיר עדים אחריו. המשטרה וה-FBI מגיעים ועוצרים אותו. הוא מנסה לברוח, אך נתפס.[5]
ליהוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילה, קארי פישר לוהקה לתפקיד מיס סקרלט, אך פרשה מן ההפקה בשל התמכרות לסמים ולאלכוהול.[6] הבחירה הראשונה של ג'ונתן לין לתפקיד של וודסוורת' הייתה לאונרד רוסיטר, אבל הוא מת לפני תחילת הצילומים. הבחירה השנייה הייתה רואן אטקינסון, אבל בזמנו הוא לא היה מספיק מוכר, ועל כן לוהק לתפקיד טים קארי בסופו של דבר.
צילומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צילומי הסרט נערכו באולפן קולנוע של סרטי פרמאונט בהוליווד. עיצוב התפאורה בוצע על ידי לס גוברוג', ג'ין נולמנווס, ויליאם ב' מייג'ורנד ותומאס ל' רויסדן.[7] לצורך עיצוב הפנים, ריהוט אותנטי מהמאה ה-18 והמאה ה-19 הושכר, לרבות אחוזתו של תאודור רוזוולט.[8] לאחר השלמת צילומי הסרט, סט הצילומים נרכש על ידי מפיקי סדרת הטלוויזיה "שושלת", שעשו בו שימוש כבית המלון הבדיוני "קרלטון".
כל צילומי הפנים צולמו באולפני פאראמאונט, למעט הסצנה בחדר הנשפים. סצנה זו, כמו גם הסצנה בשער הכניסה, צולמו בצילומי חוץ באחוזה הממוקמת בדרום פסדינה, קליפורניה. אתר זה נהרס בשרפה ב-5 באוקטובר 2005.[9] במהלך הצילומים החיצוניים של האחוזה בפסדינה נעשה שימוש בציורי רקע (Matte painting (אנ')) כדי לגרום לאחוזה להיראות גדולה יותר. ציורים אלו בוצעו על ידי סיד דאטון, אמן אפקטים חזותיים, בהתייעצות עם אלברט ויטלוק.
נאומה המפורסם של גב' וייט בסוף הסרט ("Flames"[10]) היה כולו אלתור של השחקנית מדלין קאן.[11]
הפצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט שוחרר ב-13 בדצמבר 1985. אולמות קולנוע קיבלו רק אחד מתוך שלושת הסופים האפשריים, חלקם אף פרסמו מבעוד מועד איזה סוף הם מקרינים.[12] הסרט הכניס 14.6 מיליון דולר בצפון אמריקה, רק מעט פחות מתקציבו - 15 מיליון דולר.[2]
הסרט שוחרר לצפייה ביתית על גבי קלטת וידאו בפורמט VHS בקנדה ובארצות הברית ב-1986, ובמדינות אחרות ב-11 בפברואר 1991.[13] הסרט שוחרר על גבי DVD ביוני 2000[14] ועל גבי Blu-ray ב-7 באוגוסט 2012.[15]
הגרסה שהופצה לצפייה ביתית, כמו גם זו ששודרה בטלוויזיה ובשירותי סטרימינג כגון נטפליקס, כללה את כל שלושת הסיומים השונים של הסרט, ברצף, אחד אחרי השני, כאשר השניים הראשונים מתוארים כסיומים אפשריים, בעוד שהסוף השלישי מתואר כסוף האמיתי של מה שבאמת קרה. עם זאת, גרסאות ה-DVD וה-Blu-ray מאפשרות לצופה לבחור בין צפייה בכל שלושת הסיומים יחד, לבין צפייה רק באחד מהם (שנבחר באופן אקראי).[16]
בחודש פברואר 2011, La-La Land Records הפיצה את פסקול הסרט, שהולחן על ידי ג'ון מוריס, על גבי תקליטור במהדורה מוגבלת.[17]
תגובות וביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצאתו, הסרט זכה הן לביקורות חיוביות והן לביקורות שליליות. ג'נט מסלין מהניו יורק טיימס כתב ביקורת שלילית על הסרט, וכתבה כי ההתחלה של הסרט היא "החלק היחידי שמרתק, לאחר מכן הסרט מתחיל לשעמם".[18] כמו כן, ג'ין סיסקל מהשיקגו טריביון העניק לסרט 2.5 מתוך 4 כוכבים וכתב: "הסרט כולל מספר רגעי צחוק גדולים בתחילתו, ולאחר מכן הרבה דמויות מתרוצצות על הליכון בדרך לשום מקום".[19] סיסקל במיוחד מתח ביקורת על ההחלטה להפיץ את הסרט עם שלושה סיומים שונים, וכינה זאת גימיק אשר יסיח את דעתו של הקהל משאר הסרט ומלהגיע למסקנה שהסרט זקוק לשלושה קטעי אמצע שונים, ולא לשלושה קטעי סוף שונים".[19]
רוג'ר איברט מהשיקגו סאן-טיימס העניק לסרט 2 מתוך 4 כוכבים, וכתב בביקורתו כי על אף צוות השחקנים המבטיח, "התסריט כל כך דל, ו[השחקנים] נראים רוב הזמן מתוסכלים, כאילו התכוונו להגיד משהו מעניין, אך נקטעו".[20] סיקסל ואיברט הסכימו שמבין כל הסיומים, סוף א' היה הטוב ביותר, בעוד שסוף ג' היה הגרוע ביותר.[21]
באתר Rotten Tomatoes לסרט יש דירוג של 59% המבוסס על 27 ביקורות, עם ציון ממוצע של 5.8 מתוך 10.[22]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"רמז מסתורי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"רמז מסתורי", באתר נטפליקס
"רמז מסתורי", באתר AllMovie (באנגלית)
"רמז מסתורי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"רמז מסתורי", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"רמז מסתורי", באתר Metacritic (באנגלית)- "רמז מסתורי", באתר אידיבי
"רמז מסתורי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "CLUE".
- ^ 1 2 "Clue (1985)". Boxofficemojo.com. 1988-07-05. נבדק ב-2009-08-07.
- ^ 1 2 "'Something Terrible Has Happened Here': The Crazy Story of How 'Clue' Went from Forgotten Flop to Cult Triumph". Buzzfeed.com. 2013-09-02. נבדק ב-2013-10-12.
- ^ Farr, Nick (2012-03-13). "Abnormal Interviews: My Cousin Vinny Director Jonathan Lynn". Abnormal Use: An Unreasonably Dangerous Products Liability Blog. Gallivan, White & Boyd, P.A. נבדק ב-8 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Matthews, pp. 57-9
- ^ Bad Movies We Love: Clue
- ^ "Full cast and crew for Clue (1985)". www.imdb.com. נבדק ב-2007-08-15.
- ^ "80s Rewind, Clue (1985)". www.fast-rewind.com. נבדק ב-2007-08-15.
- ^ "Photos from Filming Location - 2003". www.theartofmurder.com. נבדק ב-2007-08-15.
- ^
Flames on the Side of My Face - Clue (8/9) Movie CLIP (1985) HD, סרטון באתר יוטיוב
- ^ https://www.buzzfeed.com/adambvary/something-terrible-has-happened-here-the-crazy-story-of-how
- ^ Clue Review - Roger Ebert. December 12, 1985.
- ^ "Clue Movie Reviews, Pictures". Rotten Tomatoes. נבדק ב-2009-08-07.
- ^ "Clue Movie Reviews, Pictures". Rotten Tomatoes. נבדק ב-2009-08-07.
- ^ "Paramount Teases Four Upcoming Blu-ray Releases". Blu-ray.com. 2012-01-18. נבדק ב-2012-07-03.
- ^ Clue Blu-ray, נבדק ב-2017-12-03
- ^ "La-La Land Records Clue Soundtrack". La-La Land Records. אורכב מ-המקור ב-2011-02-04. נבדק ב-2011-02-22.
- ^ "'Clue,' from Game to Film". The New York Times. 13 בדצמבר 1985. נבדק ב-2009-08-07.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Siskel, Gene (13 בדצמבר 1985). "Did The Butler Do It? Clue Offers 3 Answers". The Chicago Tribune. p. A.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ebert, Roger (1985). "review", retrieved 2014-06-05
- ^ Siskel, Gene; Ebert, Roger (בדצמבר 1985). "At the Movies with Siskel & Ebert".
The best ending...is "A"...stay away from the worst which is "C".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Clue Movie Reviews, Pictures". Rotten Tomatoes. נבדק ב-2018-01-02.
