AirDrop הוא שירות אד-הוק הזמין במערכות ההפעלה macOS ו-iOS של חברת אפל, אשר הוצג לראשונה ב-Mac OS X Lion (גרסה 10.7) וב-iOS 7. השירות מאפשר העברת קבצים בין מחשבי מקינטוש נתמכים ומכשירי iOS באמצעות קישוריות Wi-Fi ו-Bluetooth, ללא שימוש בדואר אלקטרוני או באמצעי אחסון אלקטרוני אחר.[1]
לפני גרסת OS X Yosemite (גרסה 10.10) של מערכת macOS וגרסאותיה הקודמות Lion, Mountain Lion, ו-Mavericks (גרסאות 10.7–10.9 בהתאמה), הפרוטוקול של שירות AirDrop ב-MacOS היה שונה מפרוטוקול ה-AirDrop של iOS, ולפיכך הם לא היו תואמים זה לזה.[2] גרסאות OS X Yosemite ומעלה החלו לתמוך בפרוטוקול AirDrop של iOS, והדבר איפשר העברת קבצים בין מחשבי מקינטוש לבין מכשירי iOS, כמו גם בין שני מחשבי מקינטוש שיוצרו החל מ-2012 או מאוחר יותר. הפרוטוקול החדש משתמש ב-Wi-Fi וב-Bluetooth יחדיו.[3][4] כמו כן, ישנה תמיכה עבור פרוטוקול ה-AirDrop הקודם (המשתמש ב-Wi-Fi בלבד) המאפשר העברה בין שני מחשבי מקינטוש שיוצרו לפני 2012.[4]
אין הגבלה על גודל הקובץ המועבר דרך שירות ה-AirDrop.
במחשבי מקינטוש אשר מותקנת בהם מערכת macOS בגרסת MacOS 10.7 ומעלה, AirDrop זמין דרך הסרגל הצידי של תוכנת Finder – תוכנה המציגה את הקבצים השמורים במחשב.[5] במחשבי מקינטוש אשר מותקנת בהם גרסת OS X 10.8.1 ואילך, ניתן לגשת אליו גם דרך תפריט "Go" בשורת התפריטים ולאחר מכן לחיצה על האפשרות "AirDrop", או באמצעות לחיצה על המקשים R+⌘ Command+⇧ Shift בו-זמנית.[6]
חיבור ה-Wi-Fi חייב להיות מופעל על מנת ש-AirDrop יוכל לזהות את המכשיר השני. גם במכשיר השני שירות ה-AirDrop חייב להיות מופעל בתוכנת ה-Finder כדי לאפשר את העברת הקבצים. עם זאת, הקבצים אינם מתקבלים באופן אוטומטי; על המשתמש המקבל את הקבצים לאשר את ההעברה.[5] הדבר נעשה כדי לשפר את האבטחה והפרטיות של השירות.[5]
ב-iOS 7 ואילך, ניתן לגשת אל AirDrop באמצעות מעבר ליישום ההגדרות של המכשיר, הקשה על "הגדרות כלליות" ובחירה באפשרות AirDrop,[7] או על ידי החלקת האצבע כלפי מעלה מתוך מסך הבית כדי לחשוף את מרכז הבקרה.[8] חיבורי ה-Wi-Fi וה-Bluetooth מופעלים באופן אוטומטי כאשר AirDrop מופעל מכיוון שהשירות משתמש בשניהם יחד.[8]
האפשרויות הזמינות בהגדרות לאיתור המכשיר על ידי התקנים אחרים הן:[8]
אף אחד לא יכול לאתר את המכשיר (Airdrop כבוי)
רק אנשי הקשר יכולים לאתר את המכשיר
כולם יכולים לאתר את המכשיר
ב-iOS 7 ומעלה, כאשר יישום המותקן במכשיר כולל בתוכו תמיכה ב-AirDrop, הוא זמין דרך לחצן השיתוף באותו היישום.[9] AirDrop נתון למספר מגבלות ב-iOS, כגון חוסר היכולת לשתף מוזיקה או סרטונים מתוך היישומים המותקנים מראש.[10]
ניתן להפעיל את AirDrop באופן לא רשמי על מכשיר אייפד 3. AirDrop יכול להיות מופעל על גבי מכשיר שאינו נתמך על ידי פריצת מערכת iOS והתקנת תוכנת "+AirDrop Enabler 7.0" מהאתר הרשמי של cydia. הליך זה מפר את האחריות של אפל על המכשיר.[11]
AirDrop משתמש בהצפנת TLS דרך רשת עמית לעמית בחיבור Wi-Fi שנוצר אוטומטית על ידי אפל לצורך העברת הקבצים.[13] מכשירי ה-Wi-Fi של התקני המקור והיעד מתחברים זה לזה ישירות מבלי להשתמש בחיבור אינטרנט או בנקודת גישה ל-Wi-Fi.[13]
אנשים רבים דיווחו על מקרים בהם מתקבלים קבצים לא רצויים מגורמים זרים כאשר הגדרת הפרטיות ב-AirDrop נקבעה ל"כולם"; תופעה זו מכונה בשם "Cyber Flashing".[14][15][16] למשתמשים יש שליטה מלאה בהגדרות של AirDrop והם יכולים להחליט מי יכול לשלוח להם קבצים, האפשרויות הזמינות הן: "כולם", "אנשי קשר בלבד", או "כבוי".
^Daniel Nations Daniel Nations has been a tech journalist since 1994 His work has appeared in Computer Currents, The Examiner, The Spruce, Other Publications, What Is AirDrop and How Does It Work?, Lifewire (באנגלית)