![]() | ||||||
אלבום הופעה מאת ביל וית'רס | ||||||
יצא לאור |
21 באפריל 1973 ![]() | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
סוגה | מוזיקת נשמה, בלוז, פאנק | |||||
אורך | 77:09 | |||||
חברת תקליטים |
Sussex Records ![]() | |||||
| ||||||
![]() ![]() |
Live at Carnegie Hall הוא אלבום הופעה מאת הזמר-יוצר ביל וית'רס. האלבום הוקלט ב-6 באוקטובר 1972 באולם הקונצרטים קרנגי הול בניו יורק כחלק מהופעה בת כמעט שעה וחצי של וית'רס. האלבום יצא לאור ב-21 באפריל 1973 על ידי חברת סאסקס רקורדס כתקליט ויניל כפול. ב-28 באוקטובר 1997 פורסם האלבום כתקליטור יחיד על ידי קולומביה רקורדס[1].
לאחר יציאת אלבומיו הראשונים של וית'רס, Just as I Am ו-Still Bill, זכה האמן להצלחה ניכרת עד כדי הגעה למקום ה-1 במצעדי מכירות שונים, כדוגמת בילבורד הוט 100. הפופולריות שלו הובילה אותו במהירות לפסגת סצנת מוזיקת הנשמה בארצות הברית, ומהופעות מול עשרות בודדות של אנשים עבר להופעות אל מול קהלים של אלפי אנשים.
ההופעה בקרנגי הול תוכננה מראש להיות מוקלטת לאלבום מלא, ונרכש ציוד הקלטה בהתאם על ידי חברת התקליטים סאסקס רקורדס. הופעתו של וית'רס באולם נחשבת לאחת מטובות שביצע במהלך הקריירה המוזיקלית שלו, והיו שהגדירו את האלבום כאחד מאלבומי ההופעה הגדולים בהיסטוריה[2].
דירוגים מקצועיים | |
---|---|
ציוני ביקורות | |
מקור | ציון |
AllMusic | ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
מדריך ההקלטות של כריסטיגאו | A-[4] |
רולינג סטון | ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
וילג' ווייס | A[6] |
בספרו, "מדריך ההקלטות של כריסטגאו: אלבומי הרוק של שנות ה-70" (1981), התייחס רוברט כריסטגאו לוית'רס באלבום וכתב כי "אף אחד אחר בסצנת המוזיקה לא משלב מקצבים כבדים כל כך עם חושניות רבה כל כך ביודעין"[7]. מספר שנים מאוחר יותר סקר כריסטיגאו פעם נוספת את האלבום בפרסום של עיתון הוילג' ווייס, והפעם שיבח אותו יותר, באמרו כי זהו אלבום טוב בהרבה מהאלבומים של וית'רס אשר יועדו להיות מצליחים[8]. עוד כתב כריסטיגאו כי "וית'רס שר עבור המעמד הבינוני השחור החדש שעדיין לא מבין עד כמה מעמדו היה רעוע. חם, גס, חילוני, שיתופי, הוא מעולם לא חיפש אחר תחכום בסגנון 'אשפורד וסימפסון'"[8].
מבקר המוזיקה סטיבן מקדונלד ציין את האלבום בביקורת שכתב באתר AllMusic כ"אלבום הופעה חיה נפלא שמנצל את צליל הנשמה המלנכולי והמוכר של וית'רס". דריל אזליאה מאתר ה-BBC שיבח אף הוא את האלבום בביקורת שפרסם[9].
בשנת 2015 דירג מגזין הרולינג סטון את האלבום במקום ה-27 ברשימת "50 אלבומי ההופעה הגדולים אי פעם"[10].
![]() | ||
---|---|---|
מדינה | מצעד | מיקום שיא |
![]() |
מצעד האלבומים הבריטי | 80[12] |
![]() |
אולטראטופ 50 | 97[13] |
![]() |
המצעד השווייצרי | 47[11] |
מס' | שם | משך |
---|---|---|
1. | Use Me |
8:30 |
2. | Friend of Mine |
4:26 |
3. | Ain't No Sunshine |
2:25 |
4. | Grandma's Hands |
5:08 |
5. | World Keeps Going Around |
5:08 |
6. | Let Me in Your Life |
4:35 |
7. | Better Off Dead |
3:36 |
8. | For My Friend |
2:58 |
9. | I Can't Write Left Handed |
6:52 |
10. | Lean on Me |
5:47 |
11. | Lonely Town Lonely Street |
3:54 |
12. | Hope She'll Be Happier |
4:23 |
13. | Let Us Love |
5:21 |
14. | Harlem/Cold Baloney |
13:07 |
משך כולל: |
77:09 |
ביל וית'רס | ||
---|---|---|
אלבומי אולפן | Just as I Am • Still Bill • +'Justments • Making Music • Naked & Warm • Menagerie • 'Bout Love • Watching You, Watching Me | |
אלבומי הופעה | Live at Carnegie Hall | |
אלבומי אוסף | Bill Withers' Greatest Hits • The Essential Bill Withers | |
סינגלים | "Ain't No Sunshine" • "Grandma's Hands" • "Lean on Me" • "Use Me" • "Who Is He" • "Lovely Day" • "Better Off Dead" • "Oh Yeah!" • "Something That Turns You On" • "We Could Be Sweet Lovers" |