SU-152

SU-152
מידע כללי
סוג תותח מתנייע
מדינה מייצרת ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
שנת ייצור 1943
תקופת השימוש 1943–הווה (כ־81 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
דגם קודם SU-122
דגם עוקב ISU-152
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
יחידות שיוצרו 670 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 8.95 מטר
רוחב 3.25 מטר
גובה 2.45 מטר
משקל 45.5 טון
מהירות 43 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 330 ק"מ
מנוע מנוע דיזל דגם V-2, הספק של 600 כ"ס
שריון מרבי – 75 מ"מ (מבנה-על), מינימלי – 30
צוות 5
מערכות נשק
חימוש עיקרי תותח הוביצר 152 מ"מ ML-20S
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

SU-152 הוא תותח מתנייע סובייטי שפותח במלחמת העולם השנייה, ונבנה על בסיס השלדה של טנק ה-KV-1S.

הוא צויד בתותח הוביצר עוצמתי בקוטר 152 מ"מ, ושימש בהצלחה מרובה בתור משחית טנקים וכתותח סער. ה-SU-152 הוכיח עצמו כאחד מכלי השריון היחידים בארסנל הסובייטי שהיה מסוגל להתמודד עם הטנקים החדשים של גרמניה הנאצית בתנאים שווים, והוא קיבל במהרה את הכינוי Zveroboy – "צייד חיות", בגלל המוניטין שצבר בהשמדת טנקי טיגר, פנתר ואפילו אלפנט.

פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942, מרבית תותחי ההוביצר של הצבא האדום עוד נגררו על ידי סוסים יחד עם צוותם, מאחר שסוסים היו בנמצא יותר ממשאיות וטרקטורים. הצורך בתותח מתנייע שיוכל להשמיד ביצורים וישמש גם כתותח נגד טנקים גבר מאוד כשצבא האדום החל לצאת למתקפות נגד בשלהי 1942. התותחים הנגררים על ידי סוסים היו אטיים, במיוחד במזג אוויר קשה עם שלג או בוץ, והיו פגיעים מאוד להתקפות. צוות פיתוח בראשותו של המהנדס ג'וסף קוטין החל לתכנן תותח מתנייע שישמש גם כמשחית טנקים על השלדה של הטנק הכבד KV-1. צוות הפיתוח השלים שני תכנונים: ה-KV-12, היה אמור להיות מצויד בתותח הוביצר ענק בקוטר 203 מ"מ, וה-KV-14, עם תותח הוביצר 152 מ"מ.

הופעתו של הטנק הגרמני הכבד הטיגר בסביבתה של העיר הנצורה לנינגרד בספטמבר 1942, היווה הפתעה קשה עבור הצבא האדום. השריון החזיתי העבה שלו היה כמעט בלתי חדיר לתותחי ה-76 מ"מ של טנקי ה-T-34 וה-KV-1 שהיוו את עמוד השדרה של הכוח המשוריין בצבא האדום. בחודש ינואר 1943, לאחר שאחד מטנקי הטיגר נשבה ליד לנינגרד והובא לבדיקה בקובינקה, ה-GKO (הוועדה לביטחון לאומי בברית המועצות) והפיקוד העליון של הצבא האדום דרשו מצוות הפיתוח בראשותו של קוטין לפתח במהרה טנק שיוכל להתמודד עם הטיגר.

התכנון של ה-KV-12 נדחה ולא עבר את שלב התכנון מאחר שתותח ה-203 מ"מ היה חסר את הטווח להילחם כנגד תותח 88 המ"מ של הטיגר. ה-KV-14 לעומת זאת, הואץ לפיתוח, ולמרות שנועד למלא תפקיד של תותח סער, הוא נתפס כתשובה אפשרית לטיגר. דגם אבטיפוס שהשתמש בשלדה של ה-KV-1S וצויד בתותח הוביצר 152 מ"מ ML-20S ארוך הטווח, הושלם בתוך 25 יום בלבד ואושר לייצור ב-14 בפברואר 1943 תחת השם SU-152. ייצורו של ה-SU-152 החל ב-1 במרץ 1943, והוא החליף בהדרגה את ה-KV-1S בפס הייצור במפעל בצ'ליאבינסק. בסך הכול יוצרו כ-704 SU-152 לפני שהייצור הופסק בסתיו 1943. האגד הארטילרי הממונע הראשון של SU-152 הוקם במאי 1943.

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרתע של תותח ה-152 מ"מ היה חזק מכדי לאפשר את הרכבתו בצריח. במקום זאת התותח הותקן במבנה עילי משוריין על השלדה של ה-KV-1S, עם אפשרות צידוד של כ-12°. מהירות הלוע של התותח הגיעה ל-655 מטר לשנייה, והוא יכל לחדור כ-110 מ"מ של פלדה בטווח של עד 2,000 מטרים עם פגז חודר שריון. בנוסף לכך, הוא יכל לירות פגזים נפיצים עוצמתיים ביותר, שהיו מסוגלים להעיף את הצריח של הטיגר ממקומו. אולם האפקטיביות של התותח צומצמה בעקבות קצב האש הנמוך (כ-2 פגזים לדקה בגלל משקל הפגזים), ובגלל שהיכולת לפגוע במטרות ממרחק רב הוגבלה בגלל האיכות של הכוונת הטלסקופית ואיכות אנשי הצוות.

הגוף של הטנק חולק לשני תאים – הקדמי שאיכסן את חמשת אנשי הצוות, את התותח ואת 20 הפגזים, והאחורי שבו היה מנוע הדיזל, מכל דלק בקיבולת של 615 ליטר, ותמסורת. לוחות השריון בחזית המבנה העילי המשוריין ובשלדה הונחו בצורה משפועת להגברת המיגון. עובי השריון בחזית הגיע ל-75 מ"מ, ו-60 מ"מ בצדדים ומאחור. בתחילת ייצורו, לא היה ל-SU-152 חימוש משני, אך על חלק מהטנקים שחזרו לתיקון הותקן מקלע DShK נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ כדי לאפשר הגנה מפני כלי טיס, רכב קרבי משוריין קל, וחיל רגלים.

שירות קרבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
SU-152 נטוש נבדק על ידי חיילים גרמנים, 1943.

בזכות תותח ההוביצר הגדול שלו, ה-SU-152 שימש בהצלחה בשני תפקידים: כארטילריה מתנייעת שסייעה לחיילי הרגלים בזמן מתקפה, וכמשחית טנקים. האגד הארטילרי הממונע הראשון של SU-152 הוקם במאי 1943, אולם הוא הכיל רק כ-12 SU-152 (במקום 21) כשהוא הואץ לקחת חלק בקרב קורסק (4 ביולי – 23 באוגוסט 1943). הוא תוגבר במהלך הקרב והובא לכוחו המלא של 21 כלים.

בקורסק הוכיח ה-SU-152 את האפקטיביות שלו כמשחית טנקים; בתוך שלושה שבועות של קרבות שריון האגד הארטילרי השמיד 12 טנקי טיגר ו-7 אלפנטים (משחית טנקים כבד שגם הוא ערך את הבכורה שלו בקורסק), ובכך קיבל את כינוי Zveroboy – "צייד חיות". לקראת סוף 1943, מספר ה-SU-152 בצבא האדום החלו לרדת בעקבות אבדות בקרב עד שלבסוף הופסק הייצור לטובת מחליפו, ה-ISU-152. פיתוחו של ה-ISU-152 הגיע בעקבות ההצלחה המרשימה של ה-SU-152, והוא היווה שדרוג כשהשתמש בשלדה של טנק הIS-2 עם תוספת שריון.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Bean, Tim; Fowler, Will. Russian Tanks of World War II: Stalin's Armoured Might. Ian Allan Publishing
  • Zloga, Steven J. Soviet Tanks and Combat Vehicles of World War Two. Weidenfeld & Nicholson military (1984)
  • Kinner, Jim; Zaloga Steven J.; Sarson Peter. KV-1&2: Heavy Tank 1939-1945. Osprey Military Publishing.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: SU-152


רק"מ סובייטי במלחמת העולם השנייה
טנקים קלים T-50 • T-60 • T-70 • T-80
טנקים מהירים BT-8 • ‏ BT-7 ‏ • BT-5
טנקים אמפיביים T-37 • T-38 • T-40
טנקים קטנים T-27
טנקים בינוניים T-28 • T-34 • T-34/85 • T-44
טנקים כבדים T-35 • KV-1 • KV-2 • IS-2 • IS-3
תותחים מתנייעים ZiS-30 • SU-5 • SU-76 • SU-85 • SU-100 • SU-122 • SU-152 • ISU-122 • ISU-152
נ"מ משוריין T-60Z • T-70Z • T-90 • ZSU-37
טרקטורים משוריינים T-26T • קומסומוליץ
רק"מ מאולתר חרקוב • IZ • NI
רק"מ ניסיוני PPG • SU-100Y • SU-100Y • טנק מעופף A-40
מכוניות משוריינות D-8 • D-12 • D-13 • FAI • BA-10 • BA-11 • BA-20 • BA-21 • BA-3 • BA-6 • BA-27 • BA-64 • BA-I • LB-62 • LB-23
רכבים משוריינים אמפיביים PB-4 • PB-7 • BAD-2
זחל"מים משוריינים BA-30
מזחלות שלג ממונעות עם מדחף ANT-IV • NKL-16 • NKL-26 • RF-8 • ASD-400