אהרן אהרנסון

אהרן אהרנסון
אהרן אהרנסון
אהרן אהרנסון
אהרן אהרנסון
לידה 21 במאי 1876
בקאו, הנסיכויות הרומניות המאוחדות, האימפריה העות'מאנית
נהרג 15 במאי 1919 (בגיל 42)
תעלת למאנש
ענף מדעי בוטניקה
מקום מגורים רומניה, ארץ ישראל
הערות פעיל ציוני וראש מחתרת ניל"י.
תרומות עיקריות
חקר צומח במזרח התיכון. גילוי "אם החיטה"

אהרן אהרנסון (בלועזית: Aaron Aaronsohn, ‏21 במאי 1876 – 15 במאי 1919) היה בוטנאי, אגרונום וגאולוג, ראשון לאנשי המדע היהודים בארץ ישראל[1] וראש מחתרת הריגול ניל"י. אהרון הוא אחיהם של שרה אהרנסון ושל אלכסנדר אהרנסון שהיו אף הם חברים במחתרת ניל"י.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבקאו שברומניה, בנם הבכור של אפרים-פישל ומלכה אהרנסון, אביו נולד בעיירה מנוביץ' ליד פולטיציני שברומניה ועסק בסחר בתבואה.[2] אימו הייתה בתו של הרב שמואל גלאצאנו, ראש הקהילה בבקאו. לאחר נישואיהם עבר הזוג הצעיר לעיר זו[2] ושם נולד אהרן.

בשנת 1882 עלה יחד עם הוריו, שהיו ממייסדי זכרון יעקב ומראשוני העלייה הראשונה, התחנך בבית הספר בזכרון יעקב, בהמשך נשלח ללימודי אגרונומיה בבית הספר הגבוה לחקלאות בגריניון שבצרפת. עם סיום לימודיו בשנת 1896, שימש כמדריך החקלאי הראשון של המושבה מטולה שזה-עתה נוסדה, אולם בשל סכסוך מקצועי בינו לבין פקידי הברון וחלק מהאיכרים,[3] עזב את המקום, ונסע לטורקיה. שם ניהל חווה חקלאית גדולה, ממנה חזר ב-1900 לארץ ישראל.

מאחר שלמרות השתדלויות לא הצליח לקבל עבודה אצל הברון, בחברת יק"א או במסגרת אחרת ההולמת את השכלתו וכישוריו, החליט לפנות לעסקים פרטיים. בין השאר, הקים עם דוד חיים סוכנות לייבוא כלי עבודה חקלאיים מתקדמים (כגון משאבות וקומביינים) ועם עמיתיו ד"ר זליג סוסקין ויוסף טריידל את 'המשרד האגרו-טכני'.

בעת מלחמת העולם הראשונה, הקים ועמד בראש מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון הטורקי-עות'מאני בארץ-ישראל ולכיבושה בידי הבריטים, על-מנת לקדם את הקמת בית יהודי לאומי בארץ ישראל. מחתרת ניל"י תרמה לכיבוש הארץ על ידי הבריטים, זאת באמצעות השפע הרב של המידע שהעבירו אנשי הארגון מתוך הארץ, ובזכות הידע העצום של אהרן יחד עם אישיותו המיוחדת, שבשהותו במצרים, הפך לאחד מן היועצים הדומיננטיים לגופי המודיעין הבריטי. במושבה הצבאית הבריטית שבמצרים נפוצה האמרה ש"אהרנסון מנהל את המטכ"ל".

בנוסף, סייעו אהרן אהרנסון וחבריו בניל"י להטבת מצבם הקשה של יהודי הארץ בזמן המלחמה, על ידי העברה בחשאי של כספי עזרה מיהדות ארצות הברית באמצעות ספינת ריגול שהעמידו לרשותם האנגלים. בזכות קשריו המסועפים זכה אהרנסון להיות גם מן המשפיעים על מתן הצהרת בלפור, טיוטה של ההצהרה הועברה לעיונם שלו ושל אחיו שמואל אהרנסון, כפי שנתגלה לאחרונה עם חשיפת הארכיונים של שירות הריגול הבריטי.

אחרי המלחמה, נכנס לפוליטיקה: תחילה צורף ל'ועד הצירים' שניהל את ענייני היישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת הכיבוש הבריטי, ואחר כך פעל לצד חיים ויצמן במשלחת הציונית לוועידת השלום בפריז (1919), שם הועיל רבות בזכות קשריו עם אישים רמי דרג מכל רחבי העולם. בזכות מומחיותו, כתב אהרנסון בין השאר את תזכיר הגבולות העתידיים של ארץ ישראל, אותן דרשה המשלחת הציונית בהדיינות על חלוקת הממלכה העות'מאנית המובסת, ויצירת המפה הפוליטית החדשה של המזרח התיכון.

ב-15 במאי 1919 תוך כדי הדיונים של ועידת פריז, באחת מטיסותיו בין לונדון לפריז, נעלם המטוס הצבאי הקטן בו טס מעל תעלת למאנש, והוא בן 43.

התזכיר "פרו ארמניה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יומנו, נתבקש אהרנסון לכתוב דוח למשרד המלחמה הבריטי "על מעשי האכזריות בארמנים". ב-16 בנובמבר 1916 הגיש למשרד המלחמה תזכיר באנגלית, שכותרתו "פרו ארמניה",[4] בו כתב: ”משימה קשה היא לשבת בלונדון השלווה ולכתוב על טבח הארמנים… מעשי הטבח נתבצעו בקנה־מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים ולאורך זמן כה רב באופן כה שיטתי… עד כי כמה שלא ינסה אדם לרסן את עטו… עדיין יחשב כמי שעוסק בהגזמות.” אהרנסון מדגיש בתזכיר, כי ”מה שראה, בעיניו ממש, בסוריה, בקוניה ובקונסנטינופול” והמידע שהשיג ”מפי הסוכנים ששלח לחלק של האימפריה הטורקית בו מתבצעים מעשי הטבח הללו בקנה־מידה רחב, די בו למלא כרכים שלמים ולסמר שיער.” הוא מספר כי ביקר בעצמו בכמה מחנות של ארמנים, ביניהם בחורן, מחוז עג'לון ודרום-מזרח ים המלח. הוא מתאר סחר בבני אדם ב"שוק עבדים" ומציין שנכח בעצמו במכירות של נערות ארמניות בדמשק. לאחר מכן הוא מתאר כיצד מתנהל האיסוף והגירוש מקונסטנטינופול של הארמנים שאינם ילידי העיר. הוא מעיד כי ראה בעצמו, ב"צפייה לילית משך שבועות", עשרות קבוצות של 8–12 ארמנים המובלות למטה המשטרה ולאחר מכן "נעלמות בלא להותיר שריד". אהרנסון עושה השוואה עם חורבן בית שני: ”הטבח רחב ההיקף ביהודים, שנעשה בצו המצביא הרומי טיטוס, הוא האירוע המתועד היחיד בהיסטוריה, השווה בהיקפו לטבח הארמנים”.[5]

אהרנסון מטיל על הגרמנים אחריות לטבח ואף מביע חשש שגורל היהודים עלול להיות כגורל הארמנים, אולם את שני הנושאים השמיטו הבריטים בעריכתם.[6] שמו המקורי של הדוח בן 20 העמודים לא נשמר על ידי הבריטים ובעריכתם אותו נתנו לו את השם "הטיפול הטורקי בארמנים" (Turkish Treatment of Armenians). באותו חודש כתב אהרונסון דוח נוסף המיועד למשרד המלחמה, שכותרתו: "על הטבח הארמני" (On the Armenian Massacres). הדוח השני כולל בעיקר התייחסויות לשוד הרכוש הארמני וחלוקתו לטורקים בעלי השפעה, וכן ולנזק שייגרם למבנה האימפריה הטורקית בשל הטבח בארמנים. פעולות השוד המאורגן נקראו "קולוניזציה פנימית" ולדברי אהרונסון הוצעו לראשונה על ידי הגרמנים.[4]

עבודתו המקצועית והמחקרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בילדותו התעניין בחקלאות, ובשנת 1891, כשהיה כבן 15 בלבד, התמנה לעוזר-מתמחה בצוות המדריכים החקלאים של פקידות הברון רוטשילד בזכרון יעקב. בזכות כישרונו, נשלח על ידי הברון רוטשילד ובמימונו ללימודי אגרונומיה בבית הספר הגבוה לחקלאות בגריניון שבצרפת. עם סיום לימודיו בשנת 1896, שימש כמדריך החקלאי הראשון של המושבה מטולה בהמשך, ניהל בטורקיה חווה חקלאית גדולה, ממנה חזר ב-1900 לארץ ישראל.

הקים עם דוד חיים סוכנות לייבוא כלי עבודה חקלאיים מתקדמים (כגון משאבות וקומביינים) ועם עמיתיו ד"ר זליג סוסקין ויוסף טריידל את 'המשרד האגרו-טכני'; עסק ייחודי זה התמחה במתן שירותים מקצועיים (כמו סקרי היתכנות חקלאית והערכות הידרולוגיות, מדידה ומיפוי), בעיקר לטובת הפעילות היישובית של שלוחות ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. במהלך השנים הבאות המשיך ועסק בתחומים רבים הקשורים לחקלאות ולפיתוח אגרו-טכני בארץ ישראל, פרסם מאמרים מקצועיים על במות מדעיות אירופיות, והיה לאישיות ידועה.

גילוי אם החיטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרנסון ערך מסעות מחקר רבים ברחבי הלבנט (ארץ ישראל, עבר הירדן, סוריה והלבנון - כולם אז חלק מהאימפריה העות'מאנית), במסגרת מסעותיו בגליל ובחרמון שב וגילה בשנת 1906 את 'אם החיטה'.[7] תגלית זו הביאה לאהרנסון תהילה עולמית, ובין השאר - הזמנה של משרד החקלאות של ארצות הברית לביקורים ארוכים באמריקה. במסעו הגדול לאירופה, צפון אפריקה וארצות הברית (1908–1910) התקבל בכבוד רב ובהערצה בכל מקום. בארצות הברית נערכו כנסים רבים בהשתתפותו, ובאוניברסיטת ברקלי רצו למנותו לראש החוג לחקלאות במעמד של פרופסור, וזאת על אף שלא היה לו כל תואר אקדמי.

בעזרת הקשרים שיצר בארצות הברית עם פעילים ואילי-הון יהודים, הקים אהרנסון בשנת 1910 חוות ניסיונות חקלאית בעתלית, הראשונה מסוגה במזרח התיכון. במסגרת מחקריו המגוונים בחווה ניסה, בין השאר, להשביח ולזווג בין חיטה תרבותית לאם החיטה. מצד אחד גילה צמחים ארצישראלים מקומיים אחדים שלא היו ידועים קודם למדע, ומצד שני הביא לראשונה מחו"ל צמחים אחרים (כגון דקל הוושינגטוניה) שהתאקלמו בארץ ישראל. באותה תקופה הביא לארץ ישראל מכונית, שהייתה המכונית הפרטית הראשונה בבעלות תושב הארץ.[8]

לאחר מותו והנצחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהרונסונית פקטורובסקי

לאחר מותו היה צורך לטפל באוסף הצמחים הגדול שהשאיר ולהמשיך להגדיר את הצמחים שבאוסף, ולסדרו. פרופסור הלל אופנהיימר נענה לבקשתה של משפחת אהרנסון למנותו למטפל באוסף הצמחים, הוא פרסם את רשימת צמחיית עבר הירדן שאסף אהרן אהרנסון בספר "צמח עבר הירדן" שיצא לאור בז'נבה, בשנת 1930, ותורגם אחר כך לעברית.

על שמו של אהרנסון נקראה המושבה כפר אהרון (אחר כך מושב, כיום שכונה של נס ציונה), שהוקמה בידי בני בנימין בשנת 1929. כן נקראו על שמו בניינה הראשון של הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות (הקיים עד היום ליד כניסה הראשית לקמפוס) ורחובות בערים שונות ברחבי ישראל.

בשנת 1927 קרא הבוטנאי אלכסנדר איג את הצמח אהרונסונית פקטורובסקי, הגדל ליד ים המלח, על שמם של אהרנסון ושל עמיתו אליעזר פקטורובסקי.

אהרן אהרנסון לא התחתן ולא היו לו צאצאים. אולם צאצאיהם של שניים מאחיו, צבי ושמואל (סם) אהרנסון, חיים ופועלים בארץ.

מיצירותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Florence, Ronald (2007). Lawrence and Aaronsohn: T.E. Lawrence, Aaron Aaronsohn, and the seeds of the Arab-Israeli conflict. New York: Viking. ISBN 9780670063512. (הספר בקטלוג ULI)
  • Goldstone, Patricia (2015). Aaronsohn's maps: the man who might have created peace in the modern middle east. Berkeley, CA: Counterpoint. ISBN 1619025590. (הספר בקטלוג ULI)

מאמרים

  • מיכאל אבן-ארי, "אהרן אהרונסון כאיש-מדע", מדע כ"א, 1977, עמ' 14–17.
  • רן אהרנסון, "האיש, החיטה והחידה", עת־מול, שנה 24 (4), 1999, עמ' 22–23.
  • רן אהרנסון, "מבט חדש על מטולה: אהרן אהרנסון והקמתה של המושבה, 1897-1896", מרחבים בשינוי - תמורות גאוגרפיות בארץ ישראל וסביבתה, תל אביב 2016, עמ' 75–101.
  • אליעזר ליבנה, אהרן אהרונסון וגורל ארץ-ישראל בוועידת השלום 1919, האומה, גיליון ה' (17), 1966, עמ' 26–40.
  • שמעון רובינשטין, מותו הטרגי של אהרן אהרונסון, האומה, גיליון ט"ו (50), 1977, עמ' 275.
  • עמרם שיר, לורנס איש ערב ואהרונסון איש ניל"י נפגשים, עת־מול, שנה 2 (3), 1977, עמ' 16–17.

מקורות

  • יורם אפרתי (עורך), יומן אהרון אהרנסון 1919-1916, הוצאת קרני, תל אביב, 1970.
  • יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; נספחים: אהרון אהרונסון, פרו ארמניה (תזכיר למשרד ההגנה הבריטי, 16.11.1916), עמ' 336–349.
  • שמואל כץ, הרשת: ההגדה לבית אהרנסון; תרגום - ברוך קורות, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ס 2000.

ספרות יפה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אהרן אהרנסון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהרן אהרנסון
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Aaron Aaronsohn

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שאול כ"ץ, ‏אהרן אהרנסון, ראשית המדע וראשית המחקר החקלאי בארץ-ישראל, קתדרה 3, פברואר 1977, עמ' 4
  2. ^ 1 2 ליבנה, אהרן אהרנסון: האיש וזמנו,, עמ' 9.
  3. ^ מתוך הספר פעמון סדוק, מאת איתי בחור
  4. ^ 1 2 יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 192-191.
  5. ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; נספחים: פרו ארמניה, עמ' 336, 341-339, 343, 345.
  6. ^ יאיר אורון, הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995; קבוצת ניל"י ויחסה לארמנים, עמ' 194-193.
  7. ^ מיכה לבנה, על מהלך הגילוי של אם-החיטה, באתר צמח השדה
  8. ^ אורי קיסרי, צמיגים, בנזין וראפורטים, דואר היום, 15 באוקטובר 1933
  9. ^ ביקורת: אלכס זהבי, אהרן, אהרנסון - דיוקנו של מנהיג ארץ-ישראלי, האומה, גיליון ח' (29), 1970, עמ' 123-118.