אוואנס קרלסון
 | |
| אוואנס קרלסון לאחר הפשיטה על מקין | |
| לידה |
26 בפברואר 1896 סידני שבמדינת ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1947 (בגיל 51) פורטלנד, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השתייכות |
 חיל הנחתים של ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1912–1946 (כ־34 שנים) |
| דרגה | בריגדיר גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| גדוד הפושטים השני | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 צלב הצי (3) לגיון ההצטיינות לב הארגמן | |
  | |
אוואנס פורדייס קרלסון (באנגלית: Evans Fordyce Carlson; 26 בפברואר 1896 – 27 במאי 1947) היה גנרל בחיל הנחתים של ארצות הברית, והוא נודע בעיקר בשל פועלו כמפקד גדוד הפושטים השני במהלך מלחמת העולם השנייה. בשל האופן שבו פיקד על גדודו זכה קרלסון פעמיים בעיטור צלב הצי (זאת בנוסף לעיטור צלב הצי נוסף בו זכה ב-1930).
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרלסון נולד וגדל בעיר סידני שבמדינת ניו יורק.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1910 הצטרף לצבא ארצות הברית ושוחרר בשנת 1916 בדרגת סמל ראשון. באותה שנה שב לשירות ולקח חלק בלחימה במקסיקו כנגד פנצ'ו וייה ואנשיו. במלחמת העולם הראשונה לחם בחזית צרפת, הוסמך כקצין בתותחנים ונפצע. הוא שוחרר בשנת 1921. בשנת 1922 התגייס מחדש לחיל הנחתים כטוראי. כעבור זמן קצר הוסמך לקצונה ושירת כקצין חי"ר בחיל במגוון תפקידי פיקוד ומטה. בשנים 1927–1929 שירת בכוח הנחתים בשאנגחאי. בשנת 1930 נשלח למרכז אמריקה כמפקד יחידת נחתים בניקרגואה ולקח חלק בלחימה כנגד כוחותיו של אוגוסטו ססאר סנדינו. במהלך תקופת שירותו שם הוביל קרלסון כוח שמנה 12 נחתים לפשיטה על כוח בן 100 שודדים שתקף את המוצב שבו החזיק. בשל כך עוטר קרלסון בעיטור צלב הצי. בהמשך פיקד קרלסון על אנשיו בפעולות חילוץ והצלה לנפגעי רעידת האדמה שהתרחשה במנגואה בשנת 1931.
בשנת 1933 פיקד על יחידת הנחתים שאיבטחה את נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט בביתו שבוורם ספרינגס, ג'ורג'יה, וכונה "הבית הלבן הקטן". בהמשך שימש במספר תפקידי פיקוד ומטה בחיל ובהם כמפקד פלוגה ברגימנט הנחתים ה-4 בסין. בשנת 1937 נשלח לסין כמשקיף מטעם חיל הנחתים בשורות הקומוניסטים במלחמת סין–יפן השנייה. במסגרת זו פגש במאו דזה-דונג, דנג שיאופינג וג'ואו אנלאי. קרלסון התרשם מאוד משיטות הלחימה של לוחמי הגרילה ששימשו את הקומוניסטים הסינים. עם שובו משליחות זו טען בפני מפקדי החיל כי האיום הנשקף מיפן חמור במיוחד, אולם מפקדיו לא שעו לאזהרותיו. בשל כך התפטר מן השירות כדי שיוכל לפעול להגברת המודעות הציבורית לאיום היפני. לאחר המתקפה על פרל הארבור שב לשירות בדרגת מייג'ור.
בעקבות החלטת ארצות הברית להצטרף למלחמת העולם השנייה, הוחלט בחיל הנחתים ליישם את המלצותיו ולהקים גדודי פשיטה על-פי הדגם של הקומנדו הבריטי. ב-19 בפברואר 1942 הוקם גדוד פשיטה הראשון, בפיקודו של לוטננט קולונל מריט "מייק האדום" אדסון, ושלושה ימים לאחר מכן הוקם השני בפיקודו של קרלסון, אשר הועלה לדרגת לוטננט-קולונל גם כן[1]. לוחמי הגדודים נבחרו מבין הנחתים אשר היו מוכנים להתנדב ליחידה החדשה. לוחמי הגדודים אומנו בסיור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. קרלסון הנהיג שוויון בין הקצינים לחוגרים, וקבלת החלטות הייתה נתונה להתייעצות קבוצתית. דגש מיוחד ניתן ללוחמת ג'ונגל ולביצוע פשיטות מן הים באמצעות סירות גומי[2]. בין ה-17 ל-18 באוגוסט של אותה שנה ביצע הגדוד השני, בפיקוד קרלסון וסגנו, ג'יימס רוזוולט, בנו של נשיא ארצות הברית, את הפשיטה על מקין, שהיוותה את הניצחון הקרקעי האמריקני הראשון במלחמה[3]. בעבור הפשיטה עוטר קרלסון בשנית בצלב הצי. במערכה בגוודלקנל הוביל קרלסון את גדוד הפושטים לסיור ממושך בעומק הקווים היפנים, במהלכו הרגו הפושטים כ-500 חיילי אויב, ועוטר בשלישית בצלב הצי[4].
בהמשך שירת קרלסון כקצין מטה ושב לארצות הברית כדי לשמש כיועץ צבאי בסרט הקולנוע גאנג-הו, אודות הפשיטה על האי מקין ובה גילם את דמותו השחקן רנדולף סקוט. לאחר מכן לחם בקרב טאראווה ובקרב על סאיפאן. במהלך קרב זה נפצע קשה בעת שניסה לחלץ נחת פצוע תחת אש, ועוטר בשנית בעיטור לב הארגמן[5]. בשל פציעה זו פרש מן השירות בשנת 1946 בדרגת בריגדיר גנרל. בשנת 1947 נפטר קרלסון כתוצאה ממחלת לב. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוואנס קרלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אוואנס קרלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בני גשור, היחידה האנגלו-סקסית, "ישראל דיפנס", 29.05.2013
- ^ טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמוד 56
- ^ ישעיהו לביא (עורך), "פרשיות נעלמות כרך ג'", הוצאת משרד הביטחון, 1961, עמודים 63-69
- ^ גל פרל, "עם הים הקר מאחוריהם, האש המשתוללת לפניהם", הבלוג על הכוונת, 15 בפברואר 2024.
- ^ ישעיהו לביא (עורך), "פרשיות נעלמות כרך א'", הוצאת משרד הביטחון, 1964, עמודים 323-328