אוניברסיטת א-זיתונה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
אוניברסיטת א-זיתונה שליד מסגד א-זיתונה (جامعة الزيتونة), היא מוסד אוניברסיטאי להשכלה גבוהה ממלכתי לתאולוגיה ולמשפט אסלאמיים בעיר תוניס.
לטענתו של ההיסטוריון התוניסאי חסן חוסני עבדל-ואהאב (1968 - 1884), מדובר במוסד האוניברסיטאי העתיק בעולם הערבי, כיוון שמדרסת (בערבית: בית ספר או אוניברסיטה) א-זיתונה הוקמה עוד בשנת 737 (שנת ק"כ אחרי ההג'רה), כענף לימודי של "מסגד עץ הזית" (ג'מעא אז-זיתונה) וממשיכה להתקיים עד ימינו ברציפות מאז.
עם תלמידיו ואנשי הסגל של המוסד נמנו דמויות מפורסמות, כמו ההיסטוריון ומבשר הסוציולוגיה אבן חלדון (1406 - 1332), ואחיו, יחיא אבן חלדון (1379 - 1332), התאולוג מוחמד אבן ערפא אל ורע'מי מהאסכולה המאלכית, המלומד האנציקלופדיסט אחמד אבן יוסף אל טיפאשי ומגלה הארצות עבדאללה טיג'אני (מהמאה ה-14). בין מלמדי המקום ניתן למנות חכמים מאנדלוס, כמו אבן אל-אבאר (? - 1259), אבן עוספור (? - 1270), חאזים מקרתחנה (? - 1285), אבן אל גמז (? - 1293) והמתמטיקאי אל-אבילי (? - 1386). בין האנשים שפקדו את המקום בזמנים מאוחרים יותר, ניתן למצוא את הסופר ומנהיג האיגודים המקצועיים טאהר חדאד, הפוליטיקאי והסופר עבד-אל-עזיז א-תעאלבי, המשורר הלאומי התוניסאי עבד-אל-קאסם א-שבי, התאולוג הרפורמיסטי האלג'יראי עבד אל-חמיד בן באדיס והשופט והמלומד מוחמד טאהר בן עאשור.
המדרסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדרסה הוקמה בשנת 737, חמש שנים לאחר הקמת המסגד הגדול א-זיתונה. היא הפכה למוסד חינוכי שבו לימדו, פרט לתאולוגיה ומשפט (פיקה, חדית וקוראן), לפי תורות האסכולה המאלכית, גם ספרות ומדעים.
בין המאות ה-9–11 עדיין לא הייתה א-זיתונה האוניברסיטה הראשונה בחשיבותה באיפריקיה, כאשר מעמד הבכורה ניתן להמסגד הגדול בקירואן. החל מהמאות ה-12–13 חלה הידרדרות במעמדה של קירואן, בעקבות פלישות שבטי בנו הלאל. העברת בירת איפריקיה אל העיר תוניס החלה מתקופת האל-מוואחידון, והעלייה לשלטון של השושלת החפצית (الحفصيون) (אנ') גרמו להעתקת מרכז הכובד האינטלקטואלי אל א-זיתונה.
כבר מהמאות הראשונות לקיומה קמה במדרסה ספרייה גדולה, שחלקה נחרב בעת הקרב בתוניס ב-1535, כשהעיר נשדדה על ידי חייליו של קארל החמישי.
המורים, השייח'ים, היו מלמדים כשהם נשענים על אחד העמודים, והתלמידים מסביבם במעגל. למרות הפשטות, לכאורה, של התנאים, ההוראה הייתה מאורגנת היטב, לפי כללים מדויקים: מספר השעות, מספר התלמידים לכל מורה, הקוריקולום, והענקת הדיפלומות אחרי בחינה באולם התפילה הגדול של המסגד, בפני חבר בוחנים שכלל את כל הסגל של א-זיתונה, ולעיתים גם כמה מנכבדי העיר העתיקה של תוניס. עם תום מחזור של ארבע שנים, הסטודנט קיבל דיפלומה שנקראה "איג'אזה", ואחרי מחזור של שבע שנים, את הדיפלומה היוקרתית המכונה "טאטוי".
הביי של תוניס, אחמד הראשון בן מוסטפא, שיקם את הספרייה העתיקה בשנת 1840 לערך, ובהשפעתו של המורה וההוגה מחמוד כבאדו (1871 - 1812), העשיר אותה גם בפרסומים מדעיים חדשים. מאז הספרייה נקראת "אחמדייה". בהמשך, אוצר הספרייה גדל גם בזכותו של חייר א-דין פאשה, שהוסיף לה ספרים רבים שהוחזקו בעבר במדרסות אחרות ובתי זאווייה ממקומות אחרים.
תנופה של רפורמות והתעוררות לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צאדוק ביי היה הראשון שהנהיג רפורמות במוסד בשנת 1856. הן קיבלו תוקף מחודש בצו שלו מ-26 בדצמבר 1875, שבו צוינו במפורש, בין השאר, המקצועות וספרי הלימוד. בנוסף למדרסת אז-זיתונה, הוקמה גם מכללה - מכללת צאדיקי, שמוריה היו בוגרי א-זיתונה.
בתחילת המאה ה-20 האווירה בא-זיתונה הושפעה ממגמות חדשות שעלו באימפריה העות'מאנית ובעולם הערבי, ובמיוחד במצרים. למשל, לרגל השביתות של הסטודנטים באוניברסיטת אל אזהר בקהיר בשנת 1909, השקפותיו של טה חוסיין, וכך הלאה. האליטה המקומית עצמה הקימה את האיגוד חלדוניה, בראשותם של שלושה חברי תנועת התוניסאים הצעירים: עבד אל-ג'ליל זאוש, עלי באש חמבה וחסן גלאטי.
בשנת 1910, מתוך התלהבות מרעיונות המודרניזציה שקודמו על ידי המורים של "חלדוניה", פתחו הסטודנטים מא-זיתונה בשביתה, בדרישה לשנות את שיטות ההוראה ולהקים ועדה לרפורמות.
ועדה זו הוקמה לבסוף רק בשנת 1945, בראשותו של מוחמד טאהר בן עאשור, כשחברים בה מוחמד צלאח בן מראד ומלומדים אחרים ועוד חברים בתנועה הלאומית התוניסאית. ועדה זו המליצה להנהיג כמקצועות חובה את המדעים המודרניים המערביים, לימוד השפות הזרות, לשנות את השיטות הפדגוגיות על ידי השימוש בהוראה כתובה, שעות שבועיות מדויקות והפחתת מחזור הלימודים. בשנת 1947 נחתם חוזה בין האוניברסיטה והחוג "חלדוניה", שדרכו נוצרו בתוך א-זיתונה משרות הוראה למדעי הטבע, להיסטוריה וגאוגרפיה ולפילוסופיה. הרפורמיסטים עמדו על קבלת פטור מ"מג'בה" ומשירות צבאי. התהליך הטריד את הרשויות, כולל השלטונות הקולוניאליים הצרפתיים, שחששו מהתנועות החתרניות של הסטודנטים מא-זיתונה בהשפעת תנועת "התוניסאים הצעירים".
אחרי הכרזת עצמאות תוניסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1956, הנשיא חביב בורגיבה ניתק את הקשר בין האוניברסיטה ובין המסגד. ב-20 במרץ 1956 הוקמה האוניברסיטה בגרסתה המודרנית. היא הפכה ב-26 באפריל 1961 לפקולטה לשריעה ולתאולוגיה במסגרת אוניברסיטת תוניס. בשנת 1987 היורש לשלטון של בורגיבה, זין אל-עאבדין בן עלי, עשה מחווה לאנשי התנועה האסלאמית א-נהדה, והחזיר לא-זיתונה את מעמדה כאוניברסיטה נפרדת, המורכבת משני מכונים וממרכז למחקר בקירואן.
הפעילות האקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנים 2009 - 2008, לומדים באוניברסיטה כ-1,500 סטודנטים, במסגרת שני מוסדות שבתוכה: המכון הגבוה לתאולוגיה והמכון הגבוה לציוויליזציה אסלאמית. בנוסף יש לאוניברסיטה מרכז למחקרים אסלאמים הנמצא בקירואן.
האוניברסיטה מעניקה תואר ראשון (בשריעה ומחשבת האסלאם), שני ושלישי במדעי האסלאם, תואר טכנאי בכיר במולטימדיה יישומית באמנויות אסלאמיות וטכנאי בכיר באמנויות המורשת האסלאמית. במכון הגבוה לציוויליזציה איסלאמית לומדים כ-300 סטודנטים ו-40 חוקרים. הוא מעניק דיפלומה לאומית למעגל הראשון של לימודים אסלאמים ודיפלומה לאומית של מאסטר בלימודים אסלאמים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Mahmud Abd al-Mawla, L’université zaytounienne et la société tunisienne, éd. Maison Tiers-Monde, Tunis, 1984.
- (מחמוד עבד אל-מאוולה - "אוניברסיטת א-זיתונה והחברה התוניסאית", 1984) (בצרפתית)
