אחדות העבודה
 | |
| מדינה |
 פלשתינה (א"י) ישראל |
|---|---|
| שם רשמי | אחדות העבודה |
| תקופת הפעילות | 26 בפברואר 1919 – 23 בינואר 1968 (48 שנים) |
| אפיון | מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית |
| אידאולוגיות | ציונות סוציאליסטית |
| אותיות | תו |
| שיא כוחה | 10 |
| שפל כוחה | 4 |
| נוצרה מתוך |
פועלי ציון (1919) מפא"י (1944) מפ"ם (1954) |
| התמזגה לתוך |
מפא"י (1930) מפ"ם (1948) מפלגת העבודה (1968) |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל כלכלי |
אחדות העבודה (אחה"ע) (1919–1930) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית. המפלגה הוקמה כאיחוד מפלגת "פועלי ציון" בראשות דוד בן-גוריון עם הפועלים "הבלתי מפלגתיים" בראשות ברל כצנלסון בתקופת העלייה השלישית. פלג שמאלי קטן של פועלי ציון לא הצטרף לאיחוד והמשיך לקיים מפלגה עצמאית בשם "פועלי ציון שמאל". כתב העת של המפלגה – קונטרס יצא לאור בשנות ה-20 של המאה ה-20.
ועידת היסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ועידת היסוד של המפלגה התקיימה ב-26 בפברואר 1919, בפתח תקווה. ועידת היסוד התקיימה לאחר הוועידה הארצית הראשונה של ההסתדרות החקלאית, אשר כונסה על ידי שלוש ההסתדרויות החקלאיות שהיו קיימות אז (ביהודה, בגליל ובשומרון). בוועידה חקלאית ארצית זו הוחלט ברוב דעות להקים את האיחוד הכללי של פועלי ארץ ישראל.[1] אל האיחוד, שנקרא בשם "התאחדות ציונית סוציאלית – אחדות העבודה" הצטרפו רוב צירי הוועידה החקלאית, למעט רוב אנשי מפלגת הפועל הצעיר והפלג הקטן של 'פועלי ציון שמאל'.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנועה נוסדה במטרה ליצור מסגרת-על לטובת כלל הפועלים העבריים בארץ ישראל ולאור דרישתם של אנשי העלייה השלישית למסגרת אידאולוגית חדשה. מסגרת חדשה זאת כללה אידאולוגיה שמאלית, סוציאליסטית, הומנית ויהודית אך לא מרקסיסטית. אידאולוגיה זאת אף זכתה לשם "קונסטרוקטיביזם מהפכני" ונוסחה במצע המפלגה שנכתב על ידי ברל כצנלסון שהיה אחד מראשיה.
כחלק מרעיון זה כללה התנועה שתי מסגרות בסיס אשר כללו את ההתיישבות העובדת ואת הפועלים העירוניים שכונו "הבודדים". בזכות ההשתייכות לשני מגזרים אלו והסיוע מן המגזר הקיבוצי שזכתה לו, במיוחד מקיבוץ עין חרוד, הפכה התנועה לגדולה ביותר בבחירות להסתדרות העובדים הכללית, אך בסופו של דבר, התפרסות זאת היא שגרמה לבסוף להתאחדות התנועה בשנת 1930 עם הפועל הצעיר לשם יצירת מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), שסימנה את סופה של תנועת "אחדות העבודה".
ארגונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד שנוסדה ההסתדרות הכללית בשנת 1920 הייתה זאת "אחדות העבודה" שדאגה להקמתם של ארגוני סעד בריאותיים ותעסוקתיים לטובת הפועל העברי באותם הימים. בין היתר הקימה את ה"קואופרציה" לטובת ביצוע עבודות הקרקע הראשונות שהוטלו על היישוב העברי על ידי הבריטים. מקואופרציה זאת נוצרו לבסוף ארגונים נוספים כגון סולל בונה. בנוסף, הקימה התנועה את ארגון ההגנה כחלק משינוי תפיסת הביטחון של היישוב היהודי דאז. כאשר הוקמה ההסתדרות הועברו כלל מוסדות "אחדות העבודה" לידיה, כך שבידי התנועה נותרו רק ארגוני החינוך והתרבות, כגון כתב העת "קונטרס" ותנועת "החלוץ" בחוץ לארץ.
מנהיגי התנועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם מייסדי "אחדות העבודה" נמנו רבים ממנהיגי היישוב, ובהם דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי חברו הקרוב של בן-גוריון, יצחק טבנקין (ממקימי קיבוץ עין חרוד ומנהיג הקיבוץ המאוחד), אברהם הרצפלד, וברל כצנלסון.
ב-1930 התאחדה "אחדות העבודה" עם מפלגת "הפועל הצעיר" בראשות יוסף אהרונוביץ' והפכה להיות "מפא"י" – מפלגת פועלי ארץ ישראל.
יוצאי אחדות העבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש להבחין בין "אחדות העבודה" ההיסטורית הראשונה, לבין מפלגות שנוסדו על ידי מיעוט מחברי אותה מפלגה אשר אימצו שמות דומים וכונו גם כן "אחדות העבודה":
- התנועה לאחדות העבודה (1944–1946) שהוקמה על ידי סיעה ב' (פלג של מפא"י).
- התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון (1946–1948) שהוקמה כאיחוד של התנועה לאחדות העבודה עם המפלגה הקטנה פועלי ציון שמאל, ואשר התאחדה ב-1948 עם השומר הצעיר אתה הקימה את מפ"ם.
- הסיעה הבלתי תלויה – לאחדות העבודה (1952–1954) שפרשה ממפ"ם לפני פרישתם של שאר חברי תנועת אחדות העבודה ההיסטורית, והצטרפה בסופו של דבר אל מפא"י.
- אחדות העבודה - פועלי ציון (1954–1968), שפרשה ממפ"ם ואשר התאחדה עם מפא"י ועם רפ"י, והקימה איתן את מפלגת העבודה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב. |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קונטרס
- ילקוט אחדות העבודה.
מחקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי יזהר, בין חזון לשלטון: מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון בתקופת היישוב והמדינה, רמת אפעל: יד טבנקין – מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית, 2005.
- יונתן שפירא, אחדות העבודה ההיסטורית: עצמתו של ארגון פוליטי, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשל"א–1975.
- יוסף גורני, אחדות העבודה 1919–1930: היסודות הרעיוניים והשיטה המדינית, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ג–1973.
- ברוך כנרי, לבטי הגשמה: דיון בעשייה הציונית סוציאליסטית בשנות העשרים של המאה העשרים, רמת אפעל: יד טבנקין – המרכז המחקרי, הרעיוני והתיעודי של התנועה הקיבוצית, 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: יצחק טבנקין, לקח ששת הימים, עמ' 150.
