| |||
הכנסייה באלברטירשה | |||
מדינה | הונגריה | ||
---|---|---|---|
חבל | מרכז הונגריה | ||
מחוז | פשט | ||
נפה | נפת צגלד | ||
תאריך ייסוד | 1950 | ||
שטח | 72.96 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 13,724 (1 בינואר 2024) | ||
קואורדינטות | 47°14′24″N 19°36′24″E / 47.24°N 19.606666666667°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
http://www.albertirsa.hu | |||
אלברטירשה (בהונגרית: Albertirsa; הלחם של שמות הכפרים שהרכיבו אותה - אלברטי ואירשה) היא עיר במחוז פשט שבמרכז הונגריה.
היהודים הראשונים באירשה הגיעו בשנת 1746 (ה'תק"ו),[1] רובם סוחרים ובעלי מלאכה, וכמה שנים לאחר מכן התארגנה גם קהילה באלברט.[1] תקנון הקהילה שנשמר נכתב בשנת 1772. בעיר היו לבסוף שני בתי כנסת[2], בית ספר, תלמוד תורה, חברה קדישא וארגונים קהילתיים שונים.
החוקים האנטי-יהודיים המפלים שחוקקו במיוחד אחרי שנת 1938 (במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) פגעו בפרנסתם ובמעמדם של יהודי העיר. משנת 1941 נלקחו גברים יהודים בגילאי 40-20 מהעיר לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודיים עבור הצבא ההונגרי). ב-4 באפריל 1944 חויבו יהודי העיר לענוד טלאי צהוב על בגדם, להסתגר בבתים ולמסור תכשיטים וחפצי ערך לשלטונות. ובסוף חודש מאי הובלו לגטו מונור משם הוסעו למחנה ההשמדה אושוויץ בחודש יוני.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו כמה ניצולים לאירשה אך בעקבות רוחות האנטישמיות שעדיין שררו באזור, לא נשארו.
לקהילה היו במשך השנים מספר רבנים: רבה הראשון של קהילת אירשה היה הרב אברהם פרסבורגר, שכיהן כרב הקהילה מה'תקמ"ד עד לפטירתו בה'תקמ"ט. הוא ייסד את ה"חברה קדישא" של הקהילה.[1]
לאחריו היו הרב אלעזר קרפלס, תלמידו של הנודע ביהודה שכיהן כרב המקום 3 שנים בשנות ה-90 של המאה ה-18, הרב דוב בער אשכנזי שכיהן במקום 5 שנים, עד לפטירתו (ה'תקס"ח-ה'תקע"ג) ולאחריו הרב עמרם רוזנבוים ששימש כרב העיר עד לשנת ה'תק"ף. לאחר הרב רוזנבוים כיהן הרב משה בודק כרב המקום.[1]
לאחר פטירת הרב בודק, בי"ב בתמוז ה'תקפ"ד, יולי 1824, מונה גיסו של הרב רוזנבוים, הרב חיים קיצה.[1]