אלכסנדר פאץ' | |
לידה |
23 בנובמבר 1889 פורט הואצ'וקה, אריזונה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
21 בנובמבר 1945 (בגיל 55) סן אנטוניו, טקסס, ארצות הברית |
מקום קבורה | בית הקברות וסט פוינט |
מדינה | ארצות הברית |
כינוי | Sandy |
השכלה | |
השתייכות | צבא ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1913–1945 (כ־32 שנים) |
דרגה | גנרל |
תפקידים בשירות | |
מפקד הדיוויזיה ה-23 מפקד הקורפוס ה-14 מפקד הקורפוס ה-4 מפקד הארמייה השביעית מפקד הארמייה הרביעית | |
פעולות ומבצעים | |
עיטורים | |
מדליית השירות המצוין מדליית השירות המצוין של הצי | |
גנרל אלכסנדר מקקארל (סאנדי) פאץ' (באנגלית: Alexander McCarrell "Sandy" Patch; 23 בנובמבר 1889 - 21 בנובמבר 1945) היה קצין בצבא ארצות הברית שנודע בזכות שירותו במלחמת העולם השנייה הן במערכה באוקיינוס השקט, בקרב גוודלקנל, והן במערכה באירופה המערבית בשנים 1944–1945 כמפקד הארמייה השביעית של צבא ארצות הברית.
פאץ' נולד בבסיס צבא ארצות הברית "פורט הואצ'וקה" באריזונה עליו פיקד אביו. הוא רצה ללכת בעקבות אביו, ולהתחיל בקריירה צבאית, והתקבל לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בווסט פוינט, בשנת 1909. שלא כאביו, לא הצטרף לחיל הפרשים, שכן הבין שזמנו של החיל חלף. ב-1913 היה לקצין בחיל הרגלים.
במלחמת העולם הראשונה שירת פאץ' בתחילה כמדריך בבית הספר למקלענים בארצות הברית, ולאחר מכן נשלח אל החזית. הוא משך את תשומת לבו של הגנרל ג'ורג' מרשל שהיה אז מאנשי מטהו של מפקד חיל המשלוח האמריקאי, הגנרל ג'ון פרשינג.
בתקופה שבין המלחמות המשיך פאץ' בשירות בצבא הקבע, ולאחר שמרשל מונה לראש המטה הכללי של צבא ארצות הברית, נשלח פאץ' לבסיס פורט בראג בצפון קרוליינה לפקח שם על אימון החיילים בתקופת ההתעצמות שקדמה לכניסת ארצות הברית למלחמה.
פאץ' קודם לדרגת מייג'ור ג'נרל במרץ 1942. באותה שנה נשלח לזירת האוקיינוס השקט על מנת לארגן את הגנת קלדוניה החדשה שהוחזקה בידי אנשי צבא צרפת החופשית בפיקודו של ז'ורז' תיירי ד'ארז'נלייה. באותה השעה הייתה צפויה מתקפה יפנית על קלדוניה החדשה בדרך אל אוסטרליה. פאץ' נטל את הפיקוד על יחידות שונות ומפוזרות של תושבי האיים ואנשי צרפת החופשית, והביא עמו סיוע בכוח אדם, באספקה ובחימוש. עם זאת, יחסיו עם ד'ארז'נלייה עלו על שרטון, והשניים הסתכסכו ביניהם על נושא הפיקוד על הכוחות באי. רק לאחר התערבותו של הגנרל שארל דה גול יושרו ההדורים, אך לאחר אי ההצלחה של היפנים בקרב ים האלמוגים חלפה סכנת הפלישה המיידית, ושירותיו של פאץ' נדרשו במקום אחר.[1]
הכוחות שנאספו בחופזה באזור קלדוניה החדשה עוצבו בידי פאץ' לדיוויזיה שכונתה "דיוויזיית אמריקל" (Americal Division) (הלחם של המילים "אמריקה" ו"קלדוניה"), ומספרה הרשמי היה דיוויזיית חיל הרגלים ה-23 של צבא ארצות הברית. דיוויזיה זו נשלחה אל הקרב בפעם הראשונה בקרב גוודלקנל באוקטובר 1942 והחליפה את דיוויזיית הנחתים הראשונה שספגה אבדות כבדות מאז שנחתה באי באוגוסט 1942. פאץ' עצמו החליף את הגנרל אלכסנדר ונדגריפט כמפקד כוחות בעלות הברית בגוודלקנל, כוחות שמנו אז כ-50,000 לוחמים. פאץ' הוביל באופן אישי את המתקפה על העמדה החשובה בהר אוסטן ומול עמדות נוספות בהרים המבוצרים בהם החזיקו היפנים. בדצמבר מונה פאץ' למפקד הקורפוס ה-14, ותחת מנהיגותו, בפברואר 1943 הסתיים הקרב בניצחון בעלות הברית, והיפנים נסוגו מגוודלקנל.
מרשל, שהתרשם ממנהיגותו של פאץ' בגוודלקנל, שלח אותו לחזית האירופית. בתחילה כיהן פאץ' כמפקד הקורפוס ה-4 באיטליה, ולאחר מכן מונה למפקד הארמייה השביעית במקום הגנרל מארק קלארק. תחת פיקודו נחתה הארמייה באזור הריביירה הצרפתית בדרום צרפת במסגרת מבצע דרגון ב-18 באוגוסט 1944. ב-18 באוגוסט קיבל פאץ' דרגת לוטננט גנרל. הוא הוביל את הארמייה צפונה דרך עמק הרון, וב-9 בספטמבר 1944 נפגשו כוחותיו ליד העיר דיז'ון עם כוחותיו של הגנרל ג'ורג' פטון מהארמייה השלישית שנחתו בחופי נורמנדי ופילסו את דרכם מזרחה. פאץ' סבל מטרגדיה אישית כאשר בנו, קפטן אלכסנדר פאץ' נהרג בקרב ב-22 באוקטובר 1944.
פאץ' המשיך לפקד על הארמייה השביעית עד לסוף המלחמה באירופה במאי 1945, נכנס עמה לאדמת גרמניה ולאורך עמק הריין והוביל את המתקפה על קו זיגפריד ולאחר מכן נע לאזור דרום גרמניה. כוחותיו של פאץ' שחררו את מחנה הריכוז דכאו והוא סייר במקום. כוחותיו היו אלו ששבו את הנאצים הבכירים אלברט קסלרינג והרמן גרינג.[2] פאץ' נפגש עם גרינג ושוחח עמו.[3]
באוגוסט 1945 הוחזר פאץ' לארצות הברית על מנת לפקד שם על הארמייה הרביעית. עם הגיעו לסן אנטוניו לקה בדלקת ריאות פתאומית וחריפה. הוא מת ב-21 בנובמבר 1945 ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-56.[4] גופתו נטמנה בבית הקברות וסט פוינט.
מחנה הצבא האמריקני בשטוטגרט נקרא על שמו בשנת 1952. המחנה הוא מפקדת פיקוד אירופה של ארצות הברית. בשנת 1954 הועלה לאחר מותו לדרגת גנרל מלא.