לידה |
5 בנובמבר 1970 (בן 53) וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
מקום לימודים | אוניברסיטת בראון, אוניברסיטת מונטנה, Georgetown Day School |
שפות היצירה | אנגלית |
סוגה | רומן, סיפור קצר |
יצירות בולטות | לס (ספר) |
תקופת הפעילות | מ-2001 |
פרסים והוקרה |
|
andrewgreer | |
אנדרו שון גריר (נולד בנובמבר 1970) הוא סופר אמריקאי, הכותב בעיקר רומנים וסיפורים קצרים[1] זוכה פרס פוליצר לספרות.
גריר הוא המחבר של הספר סיפור נישואים (ראה אור בעברית בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר) אותו כינה הניו יורק טיימס "רומן פיוטי ומלא השראה".
ספרו: "הוידויים של מקס טיבולי" נבחר על ידי הסן פרנסיסקו כרוניקל כאחד הספרים הטובים ביותר של שנת 2004[2] וקיבל את פרס הספר הטוב של קליפורניה[3]. בשנת 2018 זכה גריר זכה בפרס פוליצר לספרות פרוזה עבור ספרו האחרון לס .
אנדרו שון גריר נולד בנובמבר 1970, אח לתאום זהה, בוושינגטון די.סי. בן לשני הורים מדענים[4]. הוא גדל ברוקוויל, מרילנד, שם למד בבית הספר היסודי ג'ורג'טאון, ולאחר מכן היה סטודנט באוניברסיטת בראון ושימש שם כמתמחה בתפקיד הדובר. בין מוריו בבראון היו הסופרים רוברט קובר ואדמונד וייט[5]. גריר חי זמן מה באיטליה[6].
גריר לימד באוניברסיטה החופשית של ברלין[7] וכן בתוכנית האקדמית לכתיבה יצירתית, ה-Iowa Writers' Workshop[8] של אוניברסיטת איווה.
הוא היה אחד המועמדים הסופיים לקבלת פרס בפסטיבל הספרותי של פרמיו פון רזורי על יצירה מתורגמת לאיטלקית[9] הופיע בתוכניות טלוויזיה רבות, בין היתר Today Show[10].
הוא עמית מרכז קולמן ספריית העיר ניו יורק[11], עמית NEA[12] ושופט בפרס הספר הלאומי[13].
גריר הוא מחברם של שישה ספרי פרוזה[14] (מהם שניים ראו אור בעברית), סיפורים קצרים ועוד. מתגורר בסן פרנסיסקו ובטוסקנה עם בן זוגו[15].
סיפורים של גריר ראו אור בדפוס בעיתונים גדולים, בין היתר במגזין אסקווייר, פריז ריוויו, הניו יורקר ופרסומים לאומיים אחרים.
ספרו השלישי, הווידויים של מקס טיבולי, ראה אור בשנת 2004; מאמר מאת ג'ון אפדייק בניו יורקר הגדיר את הספר "קסום, בסגנון המבושם, הגנדרני והמפוקפק של אותה ההתפכחות שהביאה לגדולות את פרוסט ונבוקוב"[16]. לאחר מכן הסופר מיץ' אלבום בחר בספר הווידויים של מקס טיבולי למועדון הספר של התוכנית "Today Show" והספר במהרה הפך לרב מכר[17]. עלילת הספר עוסקת בסיפורו של גבר המזדקן לאחור, בהשראת שירו של בוב דילן: "My Back Pages". למרות הדמיון בנושא הכללי, אין לעלילת הספר קשר לסיפור הקצר של פרנסיס סקוט פיצג'רלד, ולסרט שפורסם בשנת 2008, הסיפור המופלא של בנג'מין באטן .
בשנת 2008 ראו אור קובץ מסיפוריו באנתולוגיה בשם "הספר של אנשים אחרים".
ספרו הרביעי של גריר סיפור נישואים ראה אור באנגלית בשנת 2008[18]. ה"ניו יורק טיימס" תיאר את הספר:" מר גריר יוצר בצורה חלקה כוריאוגרפיות של נרטיב מסובך העוסק באופן אותנטי בגעגועים וברצונות של הדמויות שלו (...)"[19] ה"וושינגטון פוסט" תיאר את העלילה כ"מלאת מחשבה, מורכבת וכתובה להפליא"[20].
בשנת 2009 זכה גריר בפרס או. הנרי לסיפורים קצרים.
ספרו החיים הבלתי אפשריים של גרטה וולס ראה אור ביוני 2013[21].
הרומן שלו לס ראה אור באנגלית בשנת 2017[22] וקיבל את פרס פוליצר בשנת 2018. גריר: ""גם כילד לא חלמתי על פוליצר", הוא מודה. "אפילו לא ידעתי מה זה. זה היה שייך מבחינתי לאלי הספרות בלבד. אני חושב שהשופטים רצו להאיר סוג שונה של ספרות (...) החדשות הטובות על הפוליצר הגיעו אלי בדיוק כשהחלפתי חיתול לכלב במהלך שנת שבתון באיטליה. לא חלמתי על זה גם בחלומותיי הוורודים ביותר (...)"[23]
כותרת | שנה | פורסם לראשונה | הודפסה מחדש / נאספה | הערות |
---|---|---|---|---|
זה יום קיץ | 2017 | [28] |
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)