אנטוניו וריאסואש

אנטוניו וריאסואש
António Variações
פרוטומה של האמן מאת הפסל ארלינדו פגונדש, שהוצבה בכפר הולדתו פישקל
פרוטומה של האמן מאת הפסל ארלינדו פגונדש, שהוצבה בכפר הולדתו פישקל
לידה 3 בדצמבר 1944
פישקל, אמארש, מחוז בראגה, פורטוגל ("המדינה החדשה" – הרפובליקה הפורטוגזית השנייה) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביוני 1984 (בגיל 39)
ליסבון, פורטוגל (הרפובליקה הפורטוגלית, הרפובליקה הפורטוגזית השלישית) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה António Joaquim Rodrigues Ribeiro
שם במה António Variações עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1978 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת פורטוגזית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים EMI עריכת הנתון בוויקינתונים
www.antoniovariacoes.pt
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטוניו ז'ואקים רודריגש ריביירו (בפורטוגזית: António Joaquim Rodrigues Ribeiro, נודע בשם הבמה אנטוניו וריאסואש (António Variações;‏ 3 בדצמבר 1944 – 13 ביוני 1984) היה זמר-יוצר פורטוגזי של מוזיקת פופ. על אף הקריירה קצרת השנים שלו בגלל מותו המוקדם בגיל 39, היה אנטוניו וריאסואש אחד מאמני הבמה החשובים בהיסטוריה של התרבות העכשווית בפורטוגל. הוא שר והקליט סוגות של מוזיקת פופ עכשווית (פופ, רוק, הגל החדש וכו') מעורבבות עם מקצבים ומנגינות פורטוגזיות מסורתיות ויצר על ידי כך מוזיקה שנחשבה סמלית לליברליזציה שעברה החברה הפורטוגזית אחרי מהפכת הציפורנים מ-1974. אופיין המקורי והפרובוקטיבי של יצירותיו המוקלטות הביא להכרתו כאחד האמנים החדשניים ביותר בהיסטוריה המודרנית של המוזיקה הפופולרית הפורטוגזית. בחיי היום יום היה מעצב שיער.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטוניו וריאסואש נולד ב-1944 בשם אנטוניו ז'אוקים רודריגש ריביירו בשכונת דו פילאר בפישקל, פרגזיה של העיר אמארש במחוז בראגה בפורטוגל. הוא היה החמישי מבין עשרת ילדיהם של דאולינדה דה ז'זוש ושל ז'יימה ריביירו. בילדותו, האהבה למוזיקה אפשרה לו להימלט מחובותיו היומיומיים בעבודה בשדות כדי להשתתף בחגים העממיים המקומיים. בגיל 11 עזב את בית הספר היסודי וכעבור זמן קצר התחיל לעבוד בכפר השכן (כיום עיר) קלדלש בייצור מזכרות וקישוטים קטנים. רק מאוחר יותר השתתף בכמה שיעורי תיכון ערב. בגיל שתים עשרה עזב את כפרו פישקל ועבר לעיר הבירה, ליסבון ועבד שם במשרד. בשנים 1964–1967 שירת בצבא הפורטוגזי באנגולה במסגרת השירות חובה, בימי המלחמות הקולוניאליות של ארצו. חזר למולדת בריא ושלם אולם החליט לנסוע ללונדון ועבד בה למשך שנה בשטיפת כלים בחדר אוכל של בית ספר. ב-1976 חזר לזמן קצר לפורטוגל שהשתחררה מהדיקטטורה באפריל 1974. נסע אחר כך לאמסטרדם בה גילה את עולם המקצועי של מעצבי השיער, היה לספר ובשובו לליסבון. המשיך לעבוד במקצוע זה. בשנה הבאה פתח את הסלון הראשון לעיצוב שיער יוניסקס בפורטוגל, אחר כך סלון לעיצוב שיער לגברים במרכז ליסבון. עם לקוחותיו נמנו כמה מידועני התעשייה המוזיקלית, בהם ז'וליו איזידרו, שדרן רדיו וטלוויזיה מפורסם, דבר שעזר לו בפריצת הקריירה האמנותית. במקביל לעבודתו היומית, התחיל אנטוניו להופיע על במת מועדון לילה מקומי עם להקת מוזיקאים שנקראה "וריאסואש" ("Variações", כלומר "וריאציות" או Variétés – "שונות", שם שרמז על מגוון של הצלילים, הסגנונות וההשפעות המוזיקליות). הזמר עצמו אימץ את השם אנטוניו וריאסואש כשם במה. הסגנון החריג של משקפיו ותלבושותיו, לא שגרתיים עבור גבר בפורטוגל של אותה תקופה, משכו במהרה את תשומת לב הציבור.

החוזה עם חברת ולנטים דה קרווליו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסקו לכבוד אנטוניו וריאסואש בבית הספר בפלמיירה בעיר בראגה

ב-1978 הוחתם על חוזה עם המותג ולנטים דה קרווליו, אחד המותגים החשובים בפורטוגל. אף על פי כן לא הורשה להקליט דבר במשך ארבע שנים כשהנהלת החברה התלבטה איזו סוגה תתאים לו יותר – פופ או פולקלור. ב-1981 הופיע וריאסואש עם להקתו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "Passeio dos Alegres" בהנחיתו של איזידרו. הוצג כ"וריאסואש ואנטוניו" וביצע שני שירים שלא היו ידועים קודם: "Toma o comprimido" ו-"Não me consumas". בעקבות הופעה זו הוזמן מספר פעמים בתוכנית הרדיו "Febre de Sábado de Manhã", גם כן בהנחיתו של ז'וליו איזידרו.

אנז'ו דה גוארדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1982 הוציא את הסינגל הראשון, הפעם תוחת השם "אנטוניו וריאסואש". בצד אחד שר את הפאדו הידוע "Povo que lavas no rio" הרפרטואר של עמליה רודריגז, ובצד השני – את השיר הלחין בעצמו, "Estou Além". הכיסוי לפאדו של עמליה רודריגז עורר מחלוקות בציבור. אולם עם הזמן התקבל כהוקרה מהדהדת של האמן לזמרת הגדולה. ב-1983 הוא הקדיש לה את האלבום "Anjo da Guarda". במאי 1983 שר כזמר חימום במופע של עמליה רודריגז באולם הגדול "Aula Magna" של אוניברסיטת ליסבון. שניים משירי האלבום הזה – "O Corpo É Que Paga" ו-"E P'ra Amanha", שודרו ברדיו בסדירות. בחגיגות "גברתנו של השלגים" (Nossa Senhora Das Neves) הופיע וריאסואש בכפר אנדופה, על יד כפר הולדתו וכל בני משפחתו באו למחוא לו כפיים.

Dar & Receber

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי סדרת קונצרטים פומביים חזר אנטוניו לאופלן והקליט בפברואר 1984 את האלבום השני והאחרון שלו, בכותרת "Dar & Receber" שהוצא לאור באותה שנה והתקבל בהתלהבות. השיר "Canção de Engate" הפך ללהיט הגדול שלו. כעבוד חודשיים ערך את מופעו האחרון בפרגזיה ויאטודוש (בעיר ברסלוש) בזמן חגיגת Feira Isabelinha (פיירה איזבליניה). הופעתו הפומבית האחרונה התקיימה בתוכנית "A Festa Continua" – "החגיגה נמשכת" בהנחייתו של ז'וליו איזידרו.

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במאי 1984 התאשפז אנטוניו וריאסואש בבית החולים "פולידו ולנטה", בגלל תסמינים של דלקת סמפונות אסתמטית. מאוחר יותר הועבר לבית החולים של הצלב האדום עם חשד לדלקת ריאות. מצבו החמיר והתעורר חשד שלקה באיידס. הוא מת בבוקר ב-13 ביוני ביום מותו של אנטוניוס הקדוש וביום הולדתו של פרננדו פסואה, משורר שיצירתו השפיע אל הזמר מאוד. לווייתו התקיימה ב-15 ביוני בבזיליקת אשטרלה, בנוכחות בני משפחתו, עמיתיו המוזיקאים, מעצבי שיער ומעריצים. הרשויות הורו לנעול את ארון המתים מחשש לבריאות הציבור, מה שחיזק את השמועות שחלה מסיבוכי איידס. האמרגנית שלו לשעבר, תרזה קוטו פינטו, טענה שלפני מותו קיבל וריאסואש תוצאות בדיקות דם מארצות הברית שהצביעו שלקה באיידס. האמן הובא לקבורה בבית הקברות באמארש.

סגנונו המוזיקלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטוניו וריאסואש היה אוטודידקט. את ההשפעה המוזיקלית הראשונה הוא קיבל מאביו, שניגן באקורדיון ובקווקיניו (מיניגיטרה פורטוגזית), אבל לא קיבל חינוך מוזיקלי מוסדר. במסעותיו בחוץ לארץ יצר מגע עם אמנים ועם סוגות שלא היו ידועים בפורטוגל והתחיל למזג סוגות אלה (מוזיקת פופ, רוק, ג'אז, בלוז והגל החדש) עם הפולקלור הפורטוגזי והפאדו. הוא יצר מוזיקה באמצעים שעמדו לרשותו. השתמש הרשמקול, הקליט צלילים ומקצבים שיצר עם קולו או תוך נקישה בחפצים שונים בזמן ששר. הקלטות אלה שימשו את מוזיקאי האולפן שלו לצורך עיבוד שיריו. המוזיקה של אנטוניו וריאסואש התאפיינה בשימוש בכלים מגוונים מאוד, החל מסינתיסייזרים, קווקיניו פורטוגזי וגיטרה קלאסית וכלה באקורדיון ועוד. האמן תיאר בעצמו את המוזיקה שלו כמשהו "בין בראגה לניו יורק", מה שמשקף את צביונו הקוסמופוליטי עם נגיעה כפרית פורטוגזית. התכוון להיות אמן פופולרי במובן הנעלה של המילה, והצליח לגעת בקהלים מגוונים – פועלים בעלי צווארון כחול, גם בעלי צווארון לבן, אנשים ללא השכלה ואקדמאים, צעירים ומבוגרים יותר.

עזבונו והנצחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במותו השאיר אנטוניו וריאסואש ארגז שכלל מעל ארבעים קלטות וסלילי אולפן שנשכחו זמן רב. בהתחלה בבעלות אחיו, העורך דין ז'יימה ריביירו, נשמרו למשך עשור על ידי דוד פריירה בחברת EMI-Valentim de Carvalho עד שהעיתונאי נונו גלופים שמע אותם והעביר אותם לדפוס.

  • ב-2004 קם ההרכב המוזיקלי "הומנוס" (Humanos) שביצע קטעים של אנטוניו וריאסואש.

בהמשך הוציאו לאור אלבום עם השירים הלא ידועים של האמן.

  • ב-2019 הופק סרט הביוגרפי "המלאך השומר" על חיי וריאסואש, בהתחלה בחסות המכון הפורטוגזי לקולנוע והחל מ-2004 נמסר לבמאי ז'ואו מאיה ששיתף פעולה החל מ-2006 עם המפיק Utopia Films. הסרט היה אמור להיות מופק ב-2009, אך התסריט עורר מחלוקת עד שהוצע תסריט חדש על ידי איוון ג'. מלוני. בדצמבר 2011 הסכסוך הגיע לפתרונו, אולם הפקת הסרט התעכבה עוד מספר שנים. בסרט את אנטוניו וריאסואש גילם השחקן סרז'יו פראיה.

הטקסטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף השכלתו הפורמלית המועטה וחוסר החינוך המוזיקלי, היה לוויראסואש חוש עמוק של המקצבים ושליטה חדה בכתיבה. הטקסטים של שיריו הם לעיתים קרובות שילוב של פתגמים, ביטויים של חוכמה עממית ושל ניסיון חיים אישי. הייתה לו יכולת דמיון ושכנוע. לכן קהל מאזיניו הזדהו עם נושאי שיריו שדיברו תכופות על אי שקט, צורך בבריחה ועל טבען המתעתע של האהבות. בכמה משיריו הדהדו יסודות אוטוביוגרפיים כמו ב-"Olhei P'ra Trás" מתאר עזיבה כואבת אך מלאת תקווה, את כפר הולדתו, או "Deolinda de Jésus", שיר המוקדש לאמו.

השפעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטונו וריאסואש היה מעריץ גדול של המשורר פרננדו פסואה, לו הקדיש את התקליטור "Dar & Receber". אחד השירים – Canção – נכתב על מילות שיר של פסואה. השפעה אחרת קיבל מזמרת פאדו ידועה עמליה רודריגז, פרט לאלבום הראשון שהוא הקדיש לה, כתב לה שיר הוקרה "A voz d'Amalia" שכלל את המילים: "בקולנו כולנו ישנה עמליה ובקולה של עמליה מהדהד הקול של כולנו". השניים נפגשו פעם אחת בקונצרט באולם הגדול של אוניברסיטת ליסבון ב-26 במאי 1983. עמליה רודריגז השתתפה בלווייתו. בעת מסעותיו בעולם הושפע מאמנים כמו דייוויד בואי, בריאן פרי, הקינקס, אלביס פרסלי או הביטלס. גם ניסיונות ההלחנה שלו הראשונות היו באנגלית.

שיתופי פעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל חוסר ידע מספיק בתחום, נזקק אנטוניו וריאסואס לשיתוף פעולה עם מוזיקאים אחרים לצורך כתיבה הקלטה והפקה של יצירותיו. באלבום הראשון "Anjo da Guarda", שיתף פעולה עם המוזיקאים ויטור רואה, טולי סזאר משארדו (שניהם ידועים בפורטוגל בחברי להקת GNR) וז'וזה מוז קראפה. בהקלטת האלבום השני "Dar & Receber" הוא שיתף פעולה עם פדרו איירש מגליאש וקרלוש מריה טרינדאדה, שהיו חברים בלהקת "Herois do Mar" ומאוחר יותר במדרדאוש. חמשת חברי להקת "ארואיש דו מאר" היו לקבוצת האולפן של אנטוניו והיו מקורבים אליו, במיוחד פדרו איירש מגליאש, שכתב בחוברת האלבום "אני מודה לך אנטוניו, על ההתלהבות ועל האמון, הייתי רוצה לציין כאן שזכיתי בידיד".

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1982 – Povo Que Lavas No Rio/Estou Além
  • 1983 – É P'ra Amanhã.../Quando Fala Um Português...

אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1983 – Anjo da Guarda
  • 1984 – Dar & Receber

יצירות שפורסמו אחרי המוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סינגלים
  • 1997 – Canção de Engate
  • 1997 – O Corpo É Que Paga / É P'ra Amanha... (רמיקס על ידי נונו מיגל)
  • 1998 – Minha Cara sem fronteiras – Entre Braga e Nova Iorque
אלבומים:
  • 1997 – O Melhor de António Variações (המיטב)
  • 1998 – Anjo da Guarda (אלבום האולפן השלישי, הכולל את רצועת הבונוס Povo que lavas no rio)
  • 2000 – Dar & Receber (אלבום האולפן הרביעי, הכולל שלוש גרסאות של Minha Cara sem fronteiras, שתיים מהן רמיקסים)
  • 2006 – Une historia de António Variações – Entre Braga e Nova Iorque כולל הדגמות לא ידועות

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2006 Manuela Gonzaga,; Variações António: Entre Braga e Nova Iorque ; Âncora Editora, ISBN 972-780-174-9
  • António Variações, ; Muda de Vida ; Relógio de Água Editores, 2006; ISBN 972-708-873-2

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטוניו וריאסואש בוויקישיתוף