לידה |
5 באוגוסט 1623 ארצו, הדוכסות הגדולה של טוסקנה |
---|---|
פטירה |
14 באוקטובר 1669 (בגיל 46) פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה |
זרם | המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
סוגה | אופרה |
סוג קול | טנור |
כלי נגינה | עוגב |
אנטוניו צ'סטי (באיטלקית: Antonio Cesti, הוטבל ב-5 באוגוסט 1623 - 14 באוקטובר 1669), הידוע כיום בעיקר כמלחין איטלקי מתקופת הבארוק, היה גם זמר טנור ונגן עוגב. הוא נחשב למלחין האיטלקי המהולל ביותר בדורו.
צ'סטי נולד בארצו ולמד אצל כמה מוזיקאים מקומיים. ב-1637 הצטרף למסדר הפרנציסקנים. בתקופת שהותו בוולטרה החל לגלות יתר עניין במוזיקה חילונית, כנראה הודות לחסותה של משפחת מדיצ'י רבת העוצמה. כאן גם בא במגע עם סלבטור רוזה, שכתב ליבריות לכמה מן הקנטטות של צ'סטי. בשנת 1650 הביאה ההתנגשות בין ייעודו של צ'סטי כנזיר לבין הצלחתו כזמר ומלחין אופרות לידי נזיפה רשמית. ב-1652 התקבל לחצר הארכידוכס פרידריך קרל מאינסברוק. אחרי שכיהן במשרה אי שם בפירנצה כמאסטרו די קאפלה (מנצח תזמורת), נכנס בשנת 1660 לקאפלה של האפיפיור. בשנת 1666 התמנה לסגן קאפלמייסטר בווינה. צ'סטי מת בוונציה ב-1669.
צ'סטי ידוע בעיקר כמלחין אופרות. החשובות ביותר ביניהן הן "הדון" (ונציה, 1663),Il Pomo d'oro (וינה, 1668) ו"אורונטאה" (1656). "איל פומו ד'אורו" ("תפוח הזהב") בוצעה לכבוד כלולות הקיסר ליאופולד הראשון. היא הייתה משוכללת הרבה יותר מן האופרות הוונציאניות של אותם ימים וכללה תזמורת גדולה, קטעי מקהלות רבים וכל מיני מתקנים מכניים, ששימשו להצגת אלים היורדים מן השמיים ("דאוס אקס מאכינה"), קרבות ימיים וסערות. "אורונטאה" חזרה לבמה שבע-עשרה פעמים בשלושים השנים הבאות והייתה לאחת האופרות המוצגות בתכיפות הרבה ביותר ביבשת אירופה באמצע המאה ה-17. אפילו סמיואל פיפס החזיק בעותק של הפרטיטורה.
צ'סטי חיבר גם קנטטות קאמריות והאופרות שלו נודעות בסגנון הזך והמעודן של האריות, המתאימות יותר לביצוע קאמרי בחדרי ארמון מאשר לבימה. הוא כתב בסגנון בל קאנטו של המאה ה-17 ויצירותיו הושפעו מאוד מן הקריירה שלו כזמר מקצועי. כתיבתו המוזיקלית של צ'סטי חבה רבות לטונאליות, שהחלה להופיע אותו זמן.
.