אסון המעבורת בבלגיה (1987)

המעבורת בנמל דובר שבבריטניה, 1984

אסון המעבורת בבלגיה התרחש ב-6 במרץ 1987. מעבורת רכב ונוסעים שיצאה מנמל זבריחה (Zeebrugge) שבבלגיה התהפכה על צידה ושקעה חלקית בים הצפוני לאחר שהוצפה במים שחדרו דרך פתח סיפון הרכב הראשי שלה, שדלתותיו הושארו פתוחות. באסון נספו 193 מבין 539 האנשים שהיו על סיפונה.

המעבורת הרלד אוף פרי אנטרפרייז (Herald of Free Enterprise) הייתה אוניית גל-נוע שהושקה בשנת 1980 לשם שירות בקווי הספנות בין בריטניה לבין יבשת אירופה. היא נמצאה בבעלות חברת הספנות טאונסנד ת'ורסן (Townsend Thoresen). המעבורת הייתה במעמס של 13,600 טון ובעלת קיבולת של עד 1,400 נפש. אורכה היה 132 מטרים, רוחבה המקסימלי - 23 מטרים והשוקע - 5.72 מטרים.

באונייה היו שמונה סיפונים, מהם שלושה סיפונים לכלי רכב. סיפון הרכב הראשי היה מצויד בדלתות אטומות למים בחרטום האונייה ובירכתיה, שאיפשרו כניסה ויציאה מהירה של כלי רכב ממנו.

המעבורת שירתה בקו שבין זבריחה לבין נמל דובר שבבריטניה. היא יצאה מנמל זבריחה ב-6 במרץ 1987 בפיקודו של הקברניט דייוויד לאורי (David Lewry). על סיפונה היו 459 נוסעים, 80 אנשי צוות ו-131 כלי רכב. הדלתות הקדמיות של סיפון הרכב הראשי במעבורת לא נסגרו לפני ההפלגה.

המעבורת עברה את המבוא החיצוני של הנמל בשעה 18:24. כאשר האיצה את מהירותה ל-19 קשר החלו מים רבים לחדור לסיפון הרכב הראשי דרך הפתח הפתוח בחרטום האונייה. המים ערערו במהירות את יציבותה. היא נטתה בזווית של 30 מעלות לשמאל, התיישרה שוב ובשעה 18:28 נטתה שוב לצד שמאל והתהפכה. היא נחה לבסוף על צידה על גבי שרטון חול במרחק של כקילומטר מהחוף, כשמחצית מגופה בתוך המים ומחצית מחוץ להם. רק פנייה של הרגע האחרון מנעה מהאונייה להתהפך באזור של מים עמוקים, שבהם הייתה עשויה לצלול כולה מתחת לפני המים. אורות האונייה כבו לאחר שמתקניה נשטפו במים והיא הייתה שרויה בחשכה.

צוות של אוניית מחפר שנמצאה בסמוך ראה את אורות המעבורת כבים והודיע על כך לנמל. בתוך זמן קצר הגיעו למקום מסוקי הצלה ובעקבותיהם כלי שיט של הצי הבלגי, שמשו מן המים ניצולים. גם אזרחים בכלי שיט הצטרפו לפעולות ההצלה. רבים מהמחלצים צוינו לשבח לאחר מכן על ידי ממשלות בריטניה ובלגיה על מאמצי ההצלה שנקטו.

בסך הכל נספו באסון 193 איש. רבים מהם נלכדו באונייה ומתו מתת-חום עקב חשיפה למי הים, שחומם הגיע ל-3 מעלות צלזיוס בלבד. חלק מגופות הנספים חולצו מהמעבורת רק לאחר ימים.

לאחר התאונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאונה נחקרה על ידי בית דין חוקר בריטי. בית הדין קבע כי עוזר רב המלחים של האונייה לא מילא את תפקידו לסגור את דלתות סיפון הרכב לפני היציאה מהנמל; הוא הלך לישון והחמיץ את ההכרזה על הפלגת האונייה. גם הקצין הראשון, שהיה עליו לוודא את סגירת הדלתות, לא מילא את חובתו. עקב מבנה האונייה לא ניתן היה לראות מגשר הפיקוד שהדלתות אינן סגורות, ולא היה בו מחוון אזהרה שיצביע על כך. השופט החוקר הראשי גם הצביע על ליקויים בנוהלי העבודה של חברת טאונסנד ת'ורסן ועל אווירה כללית של רשלנות בתפקוד עובדיה, אשר תרמו להתרחשות התאונה. גם מבנה האונייה נמצא לוקה בחסר, שכן היא לא הייתה מחולקת לתאים אטומים למים, שהיו יכולים להגביל את זרימת המים מדלתות החרטום הפתוחות אל מדורים אחרים בה. בית הדין השעה זמנית את רישיונות הימאות של קברניט האונייה ושל הקצין הראשון שלה.

בשלהי 1987 הועמדו לדין פלילי חברת טאונסנד ת'ורסן ושבעה מעובדיה באישום של גרימת מוות ברשלנות, אך איש מהם לא הורשע לבסוף.

התאונה הביאה להכנסת מספר שיפורים ואמצעי בטיחות בעיצוב של אוניות גל-נוע, על מנת להבטיח את סגירת דלתותיהן לפני הפלגה ולאפשר ניקוז של מים מסיפוני הרכב במקרה של הצפה. התאונה גם הביאה לשינוי בהוראות האמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים ובהוראות ארגון הימאות הבינלאומי במטרה להגביר את בטיחות האוניות מדגם זה.

כחודשיים לאחר האסון נמשתה המעבורת מהים בכוונה לשקמה ולהחזירה לשירות, אך בסופו של דבר היא נמכרה לגרוטאות ופורקה.

התאונה גררה פרסומת שלילית לחברת טאונסנד ת'ורסן, וחברת האם שלה החליטה במהרה לשנות את שמה ל-P&O European Ferries ולשנות את סכמת הצביעה של כלי השיט שלה.

פרק בסדרת הטלוויזיה שניות מאסון הוקדש לתאונה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]