אפרים סבלה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| לידה |
8 במרץ 1928 בוברויסק, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 2010 (בגיל 82) מוסקבה, רוסיה |
| מקום קבורה |
בית קברות מיטינו |
| שם במה |
Эфраим Севела |
| שם לידה |
Ефим Евелевич Драбкин |
| סוגה מועדפת |
רומן קצר |
| מדינה |
ברית המועצות, ארצות הברית, ישראל, רוסיה |
| תקופת הפעילות |
מ-1957 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מינסק |
| פרסים והוקרה |
מדליית העוז |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אפרים סבלה (ברוסית: Эфра́им Севе́ла; נולד כיפים דרבקין - Ефим Евелевич Драбкин; 8 במרץ 1928 – 18 באוגוסט 2010) היה סופר, עיתונאי, כותב תסריטים ובמאי יהודי-רוסי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם ייפים אבלייביץ' דרבקין, בעיר בוברויסק, מחוז מוהילב (אז בתחומי ברית המועצות וכיום ב מדינת בלארוס), למשפחה של קצינים. משפחתו הספיקה לברוח מבלארוס עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה, אך הוא נפל מהרכבת כתוצאה מהפצצה. לאחר מכן שוטט בדרכים, עד שבשנת 1943 הצטרף לגדוד של הצבא האדום שלחם בחזית, והגיע איתו עד גרמניה. על אומץ ליבו בלחימה עוטר במדליית העוז. לאחר המלחמה השלים את לימודיו בבית הספר, ולמד באוניברסיטה הלאומית של בלארוס. לאחר סיום לימודיו כתב תסריטים עבור סרטים שונים.
בשנת 1971 השתתף בהשתלטות על חדר קבלת פניות הציבור של הסובייט העליון של ברית המועצות, בדרישה לאפשר ליהודים במדינה לעלות לישראל (על אף שהודה לאחר מכן, שכלל לא היה ציוני). לאחר המשפט שנערך לקבוצה, גורש לישראל. לטענתו בגיל 45 אחרי שנתיים בארץ לחם במלחמת יום הכיפורים, ואף הצליח לפגוע בשני טנקים סוריים מסוג T55 בעזרת בזוקה; סבלה נפצע במהלך המלחמה.
בשנת 1977 היגר לארצות הברית. עבד וביקר בערים רבות כמו לונדון, פריז וברלין המערבית.
עוד בהיותו בברית המועצות היה עיתונאי וכתב מספר תסריטי סרטים. לאחר הגירוש בשנת 1971, החל את הקריירה הספרותית שלו, כשכתב בפריז, בדרכו לישראל, את הספר "אגדות רחוב האינוולידים". הספר זכה לציונים גבוהים בביקורות.
בשנת 1990 שב לרוסיה, והפיק שורה של סרטים מצליחים. מאז חזרתו לרוסיה ועד יום מותו התגורר במוסקבה.
סבלה היה נשוי לנכדתו החורגת של השחקן סובייטי-יהודי לאוניד אוטיוסוב, יוליה גנדלשטיין.
נפטר ב-2010 במוסקבה, בגיל 82.
סרטים להם כתב תסריט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1957 - "השכנים שלנו" (ברית המועצות)
- 1959 - "אנושקה" (ברית המועצות)
- 1961 - "צ'ורטובה דיוז'ינה" (ברית המועצות)
- 1965 - "אין חיילים אלמונים" (ברית המועצות)
- 1967 - "אגוז קשה לפיצוח" (ברית המועצות)
- 1968 - "מתאים לשירות עורפי" (ברית המועצות)
- 1986 - "שיר ערש" (פולין, שווייץ)
- 1990 - "תוכי דובר יידיש" (ברית המועצות, גרמניה המערבית)
- 1992 - "תיבת נח" (רוסיה)
- 1992 - "הנוקטורן של שופן" (רוסיה - ארצות הברית)
- 1993 - "נשף התרמה" (רוסיה)
סרטים שביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1990 - "תוכי דובר יידיש" (ברית המועצות, גרמניה המערבית)
- 1992 - "תיבת נח" (רוסיה)
- 1992 - "הנוקטורן של שופן" (רוסיה - ארצות הברית)
- 1993 - "נשף התרמה" (רוסיה)
- 1986 - "שיר ערש" (פולין, שווייץ)
יצירות ספרותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אגדות רחוב האינוולידים
- ויקינג
- לאומן עם אזניים מלוכלכות
- העוויתות האחרונות של שבט שלא נוטה למות (הספר התיעודי היחיד שלו, 1975)
- עצרו את המטוס - אני יורד (1977)
- מוניה צצקס - נושא הדגל
- אמא
- I Love New York
- חתלתולות סיאמיות
- מדוע אין גן-עדן על כדור הארץ
- תוכי דובר יידיש
- טויוטה קורולה
- היי שלום, ישראל (1977)
- שן בינה (רומן, 1980)
- שיחת גברים בסאונה רוסית (רומן, 1980)
- שלא ככל האדם (1984)
- תמכור את אמך
- גילו של ישו (1985 - 1995)
- הדיונות הלבנות (תסריט, 1996)
- "מרצדס" לבנה (תסריט, 1996)
- האדמה כמהה לנס (תסריט)
- אדר שלי, הנושר (תסריט)
- אודסה - אמא (תסריט)
- הזוהר הצפוני (תסריט)
- קן הסנונית (תסריט)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפרים סבלה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אפרים סבלה, באתר AllMovie (באנגלית)
אפרים סבלה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אפרים סבלה, דף שער בספרייה הלאומית
- הסופר היהודי אפרים סבלה הלך לעולמו, באתר ynet, 19 באוגוסט 2010
- אפרים סבלה, אתר אודותיו (ברוסית)
- אפרים סבלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
