ארנולד בישר
 | |
| לידה |
16 בדצמבר 1899 באד הויינהאוזן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
2 באוגוסט 1949 (בגיל 49) רפובליקת פולין |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
אס אס |
| דרגה |
אובר-שטורמפיהרר |
  | |
ארנולד בישר (בגרמנית: Arnold Büscher; באד אינהאוזן, 16 בדצמבר 1899 – פולין, 2 באוגוסט 1949) היה קצין אס אס גרמני, פושע מלחמה, האופטשטורמפיהרר (סרן). כיורשו של אמון גת, הוא היה המפקד השני והאחרון של מחנה הריכוז קרקוב-פלאשוב מספטמבר 1944 עד ינואר 1945.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוריו של ארנולד בישר ניהלו מאפייה ברהמה (Rehme) שכיום נקראת באד אינהאוזן. בסיום בית הספר היסודי, החל להתלמד כסוחר בהמבורג ב-1915. בשנים 1917 עד 1919 במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא, ולאחר מכן עבד בחברת ביטוח. ב-1926 התחתן בהמבורג. בשנות ה-20 הורשע שוב ושוב (נכלא בחלקו) בגין גניבה, קבלת סחורה גנובה, הונאה וזיוף.
באס אס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1931 הפך בישר לחבר באס אס. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עבד במספר מחנות ריכוז, ביניהם פלוסנבירג, בוכנוולד, זקסנהאוזן ונוינגמה.
בישר הפך למפקד מחנה הריכוז פלאשוב לאחר שאמון גת נעצר על ידי הקריפו ב-13 בספטמבר 1944. בישר התנגד למאמציו של אוסקר שינדלר לצרף 300 נשים יהודיות לרשימתו של שינדלר (יהודי שינדלר) לעבודה במפעל החדש של שינדלר בברינליץ, במקום לשלוח אותן לאושוויץ יחד עם יהודים אחרים בפלאשוב. עם זאת, שינדלר הצליח לשלם ולשחד את ריכרד בר, מפקד אושוויץ, כדי שישלח את 300 הנשים היהודיות למפעלו.[1]
ב-23 בינואר 1948 נדון בישר למוות בפולין על פשעים בפאלשוב.[2] הוא נתלה ב-2 באוגוסט 1949.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Stefan Hördler, Christoph Kreutzmüller: Ein KZ-Kommandant aus Rehme. Arnold Büscher (1899–1949). In: Beiträge zur Geschichte der Städte Löhne und Bad Oeynhausen. Band 22. Bielefeld 2013, S. 127–133.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Crowe, David M. Oskar Schindler: The Untold Account of His Life, Wartime Activities, and the True Story Behind the List. Westview Press, Cambridge, MA, 2004, 0-465-00253-5, pp. 357–358.
- ^ Benz, Wolfgang. Der Ort des Terrors. Geschichte der nationalsozialistischen Konzentrationslager. (The Place of Terror. History of Nazi Concentration Camps.). C.H. Beck, Munich, 2005, 3-406-57237-1, p. 272.