בד'גלרט
 | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומה |
 ויילס |
| מחוז | גוויניד' |
| על שם |
גלרט (כלב מיתולוגי)  |
| שטח | 85.93 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 477[1] (2020) |
| קואורדינטות | 53°00′43″N 4°06′09″W / 53.011847222222°N 4.1024611111111°W |
| אזור זמן | UTC |
  | |
בד'גלרט (בוולשית: Beddgelert ⓘⒾ; "קברו של גלרט") היא עיירה וקהילה הממוקמת בתחומי סנודוניה במחוז גוויניד' שבצפון-מערב ויילס, הממלכה המאוחדת.
העיירה שוכנת במפגש נהרות הקולווין והגלסלין, היא נמצאת בחלקו הצפון-מערבי של שמורת הטבע סנודוניה ובחיבור חצי האי ל'ין לשאר ויילס. סביב העיירה מספר רב של מוקדי טיול וביקור לתיירים הרבים הפוקדים אותה מדי שנה, כ-1.6 קילומטרים צפון-מזרחית לבד'גלרט נמצא מכרה הנחושת סאגן שהיה מקור תעסוקה אזורי משמעותי וכיום משמש מרכז מבקרים ומוזיאון לתעשיית כריית הנחושת באזור. לא רחוק משם ניצבת טירת דינס אמריס וסמוך לה אגם ל'ין דינס הכרוי על שמה, האזור ההררי והטבעי סביב בד'גלרט נמצא בתחומי הפארק הלאומי סנודוניה ומציע למבקרים מסלולי הליכה ואטרקציות רבות.
בד'גלרט נמצאת כ-10 קילומטרים צפון-מזרחית לשפך נהר הגלסלין בפורת'מדוג, לפני הקמת החומה הימית שם וייבוש שטחי הביצה, נהר הגלסלין היה נתון לגאות ושפל ובעת גאות היה ניתן לשוט לאורכו עד למרכז העיירה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות העיירה הם ביישוב קלטי מהמאה ה-6 שהוקם סביב אתר קדוש, אשר שכן ככל הנראה סמוך לכנסיית סנט מרי של ימינו במפגש נהר הגלסלין (Afon Glaslyn) והקולווין (Afon Colwyn). שמה של העיירה "קברו של גלרט" מתייחס לקדוש, המסיונר והנזיר הקלטי-נוצרי קלרט (Celert) שפעל והטיף באזור, למרות שבמקור הגיע מאזור ל'אנדסיל בדרום קרדיגיון.
במאה ה-13 הוקם במקום מנזר אוגוסטיני ובשנת 1258 צוין שמה של העיירה בתיעוד ראשון בשם 'בקלרט' (Bekelert) וכמה שנים לאחר מכן נקראה במסמך אחר 'בדקלרד' (Bedkelerd). במהלך הפלישה של אדוארד הראשון ב-1283, הועלה המזר באש על אוסף הכתבים שבו, אך בהמשך שוקם ונהנה מפריחה והתרחבות במהלך ימי הביניים. המנזר עצמו נסגר באוקטוב 1535 כחלק מפירוק המנזרים באנגליה בהוראת הנרי השמיני, אך מבנה בית התפילה של המנזר הומר לכנסייה וקיים כיום בתור כנסיית סנט מרי, חלקים מהמבנה הנוכחי מתוארכים למבנה המקורי ואף למאה ה-12.
החל מהמאה ה-18 והתפתחות תעשיית כריית הנחושת באזור, בד'גלרט זכתה לפריחה וגדילה משמעותית. במפקד האוכלוסין של 1841 נמדדה אוכלוסיית שיא של 1,400 תושבים בבד'גלנרט, עלייה התואמת לגדילה המשמעותית של מכרה הנחושת הסמוך. עם סגירת המכרה ב-1903 מספר התושבים החל לצנוח עם הגירה שלילית שנמשכה במחצית הראשונה של המאה ה-20.
במהלך המאה ה-19 החלה בד'גלרט להתפתח גם כיעד תיירותי, נבנו בה מספר בתי הארחה, מסבאות ומלונות כגון "מלון הנסיך ל'ואלין" (על שם ל'ואלין הגדול) ו-"מלון העז" (כיום "מלון העז המלכותי") שניהם נבנו סביב תחילת המאה ה-19. בעלי מלון העז, דייוויד פריצ'רד, חיבר את אגדת כלבו הנאמן של ל'ואלין עם שם המקום כצעד פרסומי (בדומה לשינוי שמה של העיירה ל'אנוויירפול'גוונגיל'). הוא הקים סמוך לעיירה מצבה לזכרו של גלרט (שגם היא מאתרי התיירות הפופולרים באזור) ומאז מזוהה שם המקום עם הכלב גלרט.
מאז המחצית השנייה של המאה ה-20, עיקר הכלכלה של העיירה וסביבתה מתבססת על תיירות. תחנת הרכבת של בד'גרלט נפתחה מחדש ב-2009 כחלק ממסילת רכבת הרמה הוולשית המשוחזרת, אשר מחברת את קרנארבון לפורת'מדוג.
מכרה הנחושת סאגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריית נחושת החלה באזור כבר במהלך תקופת הברזל על ידי כרייה של מרבצים גלויים על פני השטח (כרייה על-קרקעית). בתקופת השלטון הרומאי (המאה ה-1 עד ה-5), החלו להחפר מנהרות לעומק האדמה כדי להגיע למרבצי הנחושת העשירים בבטן ההר, לאחר עזיבת הרומאים הכרייה המשיכה באתר בקנה מידה מצומצם עד לתחילת המהפכה התעשייתית. למרות שלא נותרו עדויות כתובות לפעילות המכרה במהלך המאה ה-18, ידוע כי אחוז ניכר מאוכלוסיית בד'גלרט היו מועסקים בכריית נחושת באזור ואם הגידול בביקוש לנחושת בתקופה, גם המכרה גדל והתרחב.
בשנת 1836 התוצר השנתי שיצא מסאגן היה שווה 2,800 ליש"ט (כ-355 אלף ליש"ט כיום[2]). ב-1839 המכרה נרכש על ידי הנרי מקלר ונותר בבעלותו עד מותו ב-1862, בתקופה זו 2,000 עד 3,000 טונות של נחושת נכרו במכרה. לאחר מכן המכרה עבר בעלות עוד מספר פעמים עד שנסגר לבסוף ב-1903. בשנת 1983 עבודות החלו במכרה לפיתוח הנגישות בו לטובת פתיחתו מחדש ב-1986 כאתר תיירות ומוזיאון, כיום משמש המכרה והמבנה המרכזי סמוך לפתחו כאתר מבקרים בבעלות פרטית.
אתרים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
גשר בד'גלרט -
רציפי תחנת הרכבת -
כנסיית סנט מרי בעיירה -
גשר גלסלין (הולכי רגל) -
מגורי הכורים (בתי סאגן) -
מכרה הנחושת סאגן
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות העיירה בארכיון האתרים הלאומיים של ויילס (Coflein).
- נתוני אוכלוסייה היסטוריים באתר Vision of Britain.
- ההיסטוריה של כנסיית סנט מרי באתר History Points.
- אתר מכרה סאגן.