לידה |
23 בינואר 1873 אובודה הונגריה |
---|---|
פטירה |
12 באוקטובר 1920 (בגיל 47) וינה |
שם לידה | בלה לייטרסדורפר |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
לאום | הונגרי |
מקום לימודים | האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (1896) |
תחום יצירה | אדריכלות |
הושפע על ידי | Imre Steindl, Alajos Hauszmann |
יצירות ידועות | מכון לעיוורים יהודים |
בּלָה לַייטָה (במקור עד שנת 1907 לַייטֶרְסְדוֹרְפֶר, בהונגרית: Lajta Béla; אובודה, 23 בינואר 1873 – וינה, 12 באוקטובר 1920) היה אדריכל יהודי-הונגרי.
בלה לייטה נולד ב־23 בינואר 1873 באובודה, הרובע הצפוני ביותר בבודה בגדה המערבית של נהר הדנובה בבודפשט. הוא למד באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה קיבל תואר אדריכל בשנת 1896 וכתלמיד המצטיין של המחזור והוענק לו פרס אליוש האוזמן. הוא עבד אצל אלאיוש האוזמן זמן קצר ואז נסע לסיור לימודים ארוך בחו"ל באמצעות מלגה ממלכתית. הוא בילה שנה וחצי באיטליה, בעיקר ברומא. בתקופה זו עסק גם בציור ובפיסול. לאחר מכן עבד אצל מסל בברלין[1] ובשנת 1898 אצל ר. נ. שאו[2] בלונדון. עוד מלונדון שלח לבודפשט את תוכניתו לתחרות עיצוב לבית הכנסת בפשט -באתר מפעל ואלרו לשעבר - וזכה במקום השלישי. הוא זכה בפרס מקום שלישי גם במכרז לבניין משרד החינוך ההונגרי.
הוא שב לארץ מולדתו בשנת 1899. הקישוט הפנימי של חנות המוזיקה בַּארְד (Kossuth Lajos u. 4) היה עבודתו הראשונה בשנת 1900. בין 1902 ל־1904 נבנו הבתים הראשונים של לייטה, הווילה ב-Hövösvölgy, טירת המשק בסירמה (במחוז בורשוד) ומכבי אש בסנטה. עבודותיו המוקדמות הושפעו מאוד על ידי האדריכל אדן לכנר, שלייטה היה בתקופה הראשונה אחד מחסידיו. הקשר האישי שלהם בא לידי ביטוי בכמה תוכניות שהוכנו במשותף. (קבר שמידל בבית העלמין היהודי ברחוב קוזמה[3] או בתכנון הטירה בכפר סירמה (האחרון פוצץ על ידי נסיגת הכוחות הגרמניים בשנת 1944).
הבניינים שעוצבו על ידי לייטה לאחר 1909 מאופיינים בצורות פשוטות, גאומטריות ומונומנטליות. עם זאת, הוא מעולם לא ויתר על השימוש בקישוטים, ומוטיבי הקישוט המופשטים שלו באופן אינדיבידואלי, ברובם, מדגישים את ההיבטים המבניים או הפונקציונליים של החזיתות.
בלה לייטה נפטר בווינה ב־12 באוקטובר 1920 כתוצאה ממחלתו הקשה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה, בבודפשט. הקבר תוכנן על ידי לאיוש קוזמה, סטודנט ועמית לשעבר שעבד במשרדו בין השנים 1910–1913.