ג'ון ויליאם בראון | |||||||
לידה |
28 בדצמבר 1913 את'נס, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
29 באוקטובר 1993 (בגיל 79) מדינה, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות ספרינג גרוב, מדינה, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'ון ויליאם בראון (באנגלית: John William Brown; 28 בדצמבר 1913 – 29 באוקטובר 1993) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, חבר המפלגה הרפובליקנית, שכיהן למשך 11 יום בינואר 1957 כמושל אוהיו ה-58. הוא גם כיהן כסגן מושל המדינה בשנים 1953–1957 ובשנים 1963–1975, ובין שתי כהונות אלו הוא כיהן שנתיים כחבר בית הנבחרים של אוהיו ושנתיים בסנאט המדינתי.
ג'ון ויליאם בראון נולד באת'נס שבאוהיו. ב-1932 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון לנקסטר ופתח בקריירה עסקית. בין שאר עיסוקיו הוא עבד במכירות, ביטוח, מקרקעין. הוא גם שירת כסייר בכבישי אוהיו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס בראון למשמר החופים של ארצות הברית. לאחר המלחמה הוא שב לעיר מדינה שבאוהיו, לשם הוא עבר כבר ב-1941.
ב-1950 החלה הקריירה הפוליטית של בראון במסגרת המפלגה הרפובליקנית, לאחר שניצח בבחירות למשרת ראש עיריית מדינה. הוא כיהן כראש העיר עד 1952, כאשר נבחר כסגן מושל אוהיו.
מכל סגני מושלי אוהיו לדורותיהם, היה בראון זה שכהונתו הייתה הארוכה ביותר. הוא כיהן תחת שלושה מושלים שונים בשנים 1953–1957 ובשנים 1963–1975. ב-1952 הוא נבחר לתפקיד בפעם הראשונה לאחר שניצח את סגן המושל המכהן, הדמוקרט ג'ורג' ניי. באותה עת התמודדו המושל וסגנו בבחירות בנפרד, לא כעמיתים למרוץ. ב-1954 ניצח בראון את ניי כאשר התמודד לכהונה שנייה.
ב-1956, במקום להתמודד לכהונה נוספת כסגן המושל, התמודד בראון בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית על משרת התובע הכללי של אוהיו מול צ'. ויליאם אוניל, בהן הוא זכה ב-27.5 אחוזים מהקולות מול 72.5 האחוזים מהקולות שקיבל אוניל.
בינואר 1957, כאשר עמד המושל הדמוקרטי פרנק לאושי לסיים את כהונתו, הוא התפטר 11 יום לפני תום הכהונה כדי לאייש את מושבו בסנאט של ארצות הברית, שאליו הוא נבחר בנובמבר הקודם. לפיכך, כסגן המושל, הושבע בראון כמושל אוהיו. יורשו של לאושי כמושל, צ'. ויליאם אוניל, שניצח את בראון בבחירות המקדימות, כבר היה המושל הנבחר באותה עת בה לאושי נבחר כסנאטור. עם זאת, באותה שנה מושב הסנאט החל ב-3 בינואר, ואילו תקופת הכהונה של מושל אוהיו החלה ב-14 בינואר.
לתוך פער זה נכנס בראון מתוקף תפקידו כסגן המושל והושבע כמושל אוהיו ה-58. הוא לקח ברצינות את תקופת כהונתו הקצרה בת 11 הימים. הוא עבר להתגורר במעון המושל, זימן את האספה הכללית של אוהיו כדי לנאום את נאום מצב המדינה, דרש וקיבל את משכורת המושל במשך 11 ימים אלו, והפקיד חמש תיבות של מסמכים שהונפקו במהלך ימים אלו בידי החברה ההיסטורית של אוהיו. בין מסמכים אלו היה מכתב, שנכתב על נייר המכתבים הרשמי של משרד המושל, שנשלח לראש עיריית קולומבוס, ג'ק סנסנברנר, ובו הוא ביקש ממנו לדאוג עבורו לתו חניה. בין שאר המכתבים היה גם מכתב לנשיא דווייט אייזנהאואר בו הוא ביקש ממנו משרה בממשל הפדרלי לאחר תום תקופת כהונתו כמושל.
ב-1958 נבחר בראון לבית הנבחרים של אוהיו, שם הוא כיהן בשנים 1959–1961. לאחר מכן הוא נבחר לסנאט של אוהיו וכיהן בו עד 1963. ב-1962 הוא נבחר פעם נוספת כסגן המושל.[1] באותה עת היו כבר הבחירות למשרות המושל וסגנו לתקופת כהונה של ארבע שנים. בראון נבחר לכהונה נוספות שתי פעמים נוספות, ב-1966 וב-1970 וכיהן עד ינואר 1975 תחת המושלים ג'ים רודס וג'ון ג'יי גיליגן. בבחירות של 1974 הוא נוצח על ידי הדמוקרט דיק סלסט.
לאחר תום כהונתו כסגן המושל, פעל בראון להקמתה מחדש של המיליציה הימית של אוהיו, שפורקה ב-1947, והחל מהקמתה מחדש ב-1977 הוא שימש כמפקדה הראשון.
ג'ון ויליאם בראון נפטר במדינה ב-29 באוקטובר 1993. הוא נטמן בבית הקברות ספרינג גרוב שבעיר. על שמו קרויה הארנה של מרכז הירידים של אוהיו שבקולומבוס.
Usher, Brian (2007), Lamis, Alexander P.; Usher, Brian (eds.), Ohio Politics: Revised and Updated, Kent, Ohio: The Kent State University Press, pp. 65–67.