לידה |
17 באפריל 1743 אחוזת רוזוול, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
11 באוקטובר 1808 (בגיל 65) ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||
מדינה | ארצות הברית | ||||
מקום קבורה | כנסיית סנט ג'ון, ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית | ||||
השכלה | קולג' ויליאם ומרי | ||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||
בן או בת זוג |
מרגרט לאות'ר פייג' (1790–1808) פרנסס בורוול פייג' (1765–1784) | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
ג'ון פייג' (באנגלית: John Page'; 17 באפריל 1743 – 11 באוקטובר 1808) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בתקופות כהונה שונות בשנים 1781–1800, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1789–1793, וכמושל וירג'יניה ה-13 בשנים 1802–1805.
ג'ון פייג' נולד וחי באחוזת המטעים רוזוול שבמחוז גלוסטר שבמושבת וירג'יניה. הוא היה בנם של אליס (לבית גריימס) ומאן פייג'. סב-סבו היה קולונל ג'ון פייג' (אנ'), סוחר אנגלי ממחוז מידלסקס שבאנגליה שהיגר לווירג'יניה באמצע המאה ה-17 עם רעייתו אליס לאקן פייג' והתיישב באחוזת המטעים מידל. אחיו של ג'ון פייג' הצעיר היה מאן פייג' השלישי (אנ') שהיה גם הוא פוליטיקאי.
ג'ון פייג' סיים ב-1763 את לימודיו בקולג' ויליאם ומרי (אנ'), שם הוא היה ידיד קרוב וחבר לספסל הלימודים של תומאס ג'פרסון, שכמהפכנים צעירים הם ניהלו התכתבות ענפה.
לאחר סיום לימודיו שירת פייג תחת ג'ורג' וושינגטון בחיל משלוח במלחמת הצרפתים והאינדיאנים. במלחמת העצמאות של ארצות הברית הוא שירת כקצין במיליציה של מדינת וירג'יניה, הקים רגימנט ממחוז גלוסטר, והשלים את מומונו מכיסו הפרטי. במהלך המלחמה הוא קודם עד לדרגת קולונל.
פייג' ירש ממון רב, כולל את אחוזת רוזוול, אך לא נחל הצלחה בעסקיו, כך שלאחר מותו, כאשר היה צורך לפרוע את חובותיו, נאלצה משפחתו למכור את האחוזה.
ב-1776 היה פייג' נציג לוועידת וירג'יניה החמישית (אנ'), שבה הוחלט על הכרזתה של וירג'יניה כמדינה עצמאית. הוא גם היה פעיל בהחלטה על מינויו של גיסו נתניאל בורוול (אנ') למועצת המושל, ויחד התנגדו השניים לקריאתו של הלורד דאנמור נגד פטריק הנרי. פייג' ובורוול הקימו את המועצה שחבריה היו פטריוטים, שעיצבו את המהפכה האמריקאית נגד בריטניה.
בית המחוקקים המהפכני של וירג'יניה בחר בפייג' כנשיא מועצת המדינה, תפקיד בו הוא שימש בשנים 1776–1779. הוא נבחר מטעם מחוז גלוסטר יחד עם תומאס סמית' כנציג המחוז בבית הנבחרים של וירג'יניה, שירת בתפקיד בשנים 1781 -1783, ושוב בשנים 1785–1786 וב-1788. עם זאת, כאשר נערכו בחירות לוועידת אשרור חוקת ארצות הברית מטעם וירג'יניה, נבחרו כנציגי המחוז וורנר לואיס ותומאס סמית'.
לאחר אשרור חוקת ארצות הברית, התמודד פייג' בהצלחה על תפקיד הנציג הראשון של וירג'יניה בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא נבחר שוב לקונגרסים השני והשלישי, ולקונגרס הרביעי הוא נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לאחר שזו הוקמה על ידי תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון. בסך הכול כיהן פייג' בבית הנבחרים ממרץ 1789 ועד מרץ 1797.
בשנים 1802–1805 כיהן פייג' כמושל וירג'יניה. לאחר תום כהונתו, לאחר שנמנע ממנו להיבחר שוב בשל הגבלת כהונה בחוקת וירג'יניה, קיבל פייג' מינוי פדרלי כנציב ארצות הברית להלוואות בווירג'ינה, תפקיד בו הוא שימש עד מותו.
ב-1765 נשא פייג' לאישה את פרנסס בורוול, בתו של קולונל רוברט "רובין" בורוול. לשניים נולדו 12 ילדים ששבעה מתוכם הגיעו לבגרות. מתוך שבעה אלה, חמישה נישאו לילדיו של המושל תומאס נלסון הבן, ובכך נוצר קשר הדוק בין המשפחות, זאת בנוסף לקשרי נישואים של משפחת בורוול עם שתי המשפחות.
לאחר מות רעייתו ב-1784, נישא פייג' בשנית. הפעם למשוררת מרגרט לאות'ר פייג', שנהגה לארח סלונים ספרותיים באחוזת רוזוול. פייג' עצמו גם עסק בכתיבת שירה אודות סוגיות פוליטיות לאומיות. לו ולמרגרט נולדו שמונה ילדים, אך רק שלושה מתוכם הגיעו לבגרות. אחייניתו של פייג' מנישואים אלו, ג'ודית לומקס (אנ'), הייתה אף היא משוררת.
ג'ון פייג' נפטר בריצ'מונד ב-11 באוקטובר 1808. הוא נטמן בכנסיית סנט ג'ון שבעיר.
ב-1831 נוצר מחוז פייג' שבווירג'יניה. על שמו קרויים גם מעונות הסטודנטים שבקולג' ויליאם ומרי.
בנאום ההשבעה שלו ב-2001, ציטט נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש את פייג', כאשר זה כתב לידידו תומאס ג'פרסון זמן קצר לאחר פרסום הכרזת העצמאות של ארצות הברית, ואמר על ההכרזה ועל המהפכה: "אנו יודעים שהמירוץ לא נועד לזריזים והקרב לא נועד לחזקים. האם אינך סבור שמלאך רוכב במערבולת ומכוון את הסערה הזו".[1]