ג'ון קרוקר
 | |
| לידה |
4 בינואר 1896 לונדון, בריטניה   |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1963 (בגיל 67) לונדון, בריטניה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות |
1915–1919 1920 – 1953 |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית השריון ה-6 מפקד הקורפוס ה-11 מפקד הקורפוס ה-9 מפקד הקורפוס ה-1 מפקד פיקוד דרום מפקד כוחות היבשה במזרח התיכון מפקד אגף כוח אדם | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מסדר האמבט (אביר הצלב הגדול) מסדר האימפריה הבריטית (אביר מפקד)  אות השירות המצוין הצלב הצבאי | |
  | |
ג'ון טרדיניק קרוקר (באנגלית: John Tredinnick Crocker; 4 בינואר 1896 – 9 במרץ 1963) היה גנרל בצבא הבריטי ומפקד קורפוס במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוקר נולד ב-4 בינואר 1896 בלונדון, והיה בנם של מרי (טרדיניק) ואייזק קרוקר. בגיל 4 מת אביו, ובשל היותו חולני אמו שלחה אותו ללמוד אצל הכומר המקומי.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס קרוקר לרגימנט רובאי האמנים. ב-1917 קיבל דרגת קצונה והועבר לקורפוס המקלעים, שם לחם במערכות העיקריות של החזית המערבית בחודשי המלחה האחרונים, עבור לחימתו הוענק לו אות השירות המצוין ועיטור הצלב הצבאי כששירת בדיוויזיה ה-59 (סטפורדשייר) בצרפת.
בין המלחמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שביתת הנשק, קרוקר עזב את הצבא כדי להיות עורך דין. הוא לא אהב את העבודה החדשה שלו והחליט לחזור לצבא. לאחר תקופה קצרה כקצין חי"ר ברגימנט מידלסקס, התמחה קרוקר בתחום הלוחמה המשוריין והצטרף לרגימנט הטנקים המלכותי בשנת 1923. הוא מילא מספר תפקידי פיקוד ומטה, כראש מטהו של פרסי הוברט וקצין אג"ם של אלן ברוק כשפיקד על הדיוויזיה הממונעת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא היה קצין אג"ם בפיקוד דרום.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1940 מונה למפקד חטיבת השריון ה-3 בדיוויזיית השריון הבריטית הראשונה בצרפת. בשנת 1940, כמו רוב חיל המשלוח הבריטי (BEF), הדיוויזיה הושמדה ברובה במהלך המערכה על צרפת. כאשר פונו שרידי BEF לאנגליה במבצע דינמו לאחר קרב דנקירק, נחתה שוב הדיוויזיה המשוריינת הראשונה בשרבור ותקפה ללא הצלחה את ראשי הגשר הגרמניים מעבר לסום. לאחר מכן נסוגה בחזרה לשרבור, משם פונו הכוחות שנותרו, כולל 13 הטנקים האחרונים שנותרו.
לאחר החזרה לאנגליה קרוקר קיבל בספטמבר 1940 את הפיקוד על דיוויזיית השריון ה-6 שהוקמה אז. במרץ 1942 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-11 במזרח אנגליה, ובספטמבר 1942 על הקורפוס ה-9.
בשנת 1943 הוא נשלח עם יחידותיו לתוניסיה, כחלק מהארמייה הראשונה, שם הוא נפצע בתאונת אימונים ולא חווה באופן אישי את המאבק האחרון על תוניס. לאחר החלמתו, באוגוסט 1943, הוא קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-1, שהיה חלק מהארמייה השנייה בפיקודו של מיילס דמפסי, שהתכוננה למבצע אוברלורד.
במהלך הפלישה לנורמנדי פיקד קרוקר על הכוחות בשני חופי נחיתה; חוף ג'ונו וחוף סורד, ועל הכוחות של הדיוויזיה המוטסת ה-6 (מבצע טונגה). העובדה שהנחיתה התנהלה בצורה טובה יחסית נובעת מזכותו של קרוקר.
העיר קן לא נפלה כמתוכנן ב-6 ביוני 1944, ובשל כך ניטש עליה קרב עקוב מדם במשך חודשיים, שבמסגרתו היה מעורב הקורפוס ה-1 במבצע צ'רנווד, בין היתר. הקורפוס הוצב תחת הארמייה הראשונה תחת הארי קריראר באוגוסט 1944. היא פנתה אל נהר הסן והשתתפה ב"ניקיון" הפחות זוהר פחות לאורך החוף הצרפתי ומאוחר יותר בבלגיה. בסוף המלחמה, ב-8 במאי 1945 עמד הקורפוס על גדות אוד מאס בדרום הולנד מול הארמייה ה-25 הגרמנית.
העובדה שקרוקר לא מילא תפקיד חשוב בחודשי המלחמה האחרונים לא נבעה מהעובדה שמונטגומרי איבד את אמונו בו, אלא מאחר שבנו היחיד (וילפריד קרוקר), קצין טנקים במשמר הדרגונים ה-5 המלכותי אינסקילינג, נהרג בלחימה בהולנד ב-20 באוקטובר 1944.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1945 הפך קרוקר למפקד פיקוד דרום, ובשנת 1947 מונה למפקד כוחות היבשה במזרח התיכון. בשנת 1950 הקריירה שלו הגיעה לשיא עם מינויו למפקד אגף כוח האדם של הצבא הבריטי. מונטגומרי המליץ עליו כיורשו כראש המטה הכללי הקיסרי בשנת 1948, אך ראש הממשלה קלמנט אטלי בחר בויליאם סלים הידוע יותר לתפקיד. ההישג החשוב ביותר של קרוקר לאחר המלחמה היה ניסוח תקנות האימונים שקבעו את תורת השריון של הצבא הבריטי במהלך המלחמה הקרה.
לאחר פרישתו בשנת 1953 הוא הפך לסגן יו"ר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה, וללורד לוטננט של מידלסקס, וב-9 במרץ 1963 הוא מת בביתו בלונדון.
