ג'יימס גריי

ג'יימס גריי
James Gray
לידה 14 באפריל 1969 (בן 55)
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1994
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי
מקום לימודים
מספר צאצאים 3
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יימס גריי (באנגלית: James Gray, נולד ב-14 באפריל 1969)[1] הוא במאי ותסריטאי קולנוע אמריקאי ממוצא יהודי. גריי נודע בעיקר בזכות סרטו הראשון "אודסה הקטנה" מ-1994 וסרטו "שתי אהבות" מ-2008. חמישה מסרטיו התחרו בתחרות הרשמית של פסטיבל הקולנוע בקאן והיו מועמדים לפרס דקל הזהב.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריי נולד בניו יורק וגדל בפלאשינג, קווינס. הוא ממוצא יהודי-רוסי, סבו וסבתו במקור ממערב אוקראינה, שבאותה תקופה הייתה חלק מברית המועצות.[2] אימו של גריי נפטרה ממחלת הסרטן כשהיה בן 19[3].

גריי למד בבית הספר לאמנויות קולנוע של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שם סרט הסטודנטים שלו, "בוקרים ומלאכים", משנת 1991 עזר לו להשיג סוכן ותשומת לב של מפיקים.[4]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994, בגיל 25, גריי ביים את סרטו העלילתי הראשון "אודסה הקטנה" בכיכובו של טים רות' כרוצח שכיר שמתעמת עם אחיו הצעיר עם שובו לעיר הולדתו.[5] הסרט זכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל הסרטים של ונציה.

בשנת 1998, גריי החל לצלם את סרטו השני, "רחובות מושחתים", דרמת פשע המתרחשת בחצרות רכבות הנוסעים בניו יורק. הסרט יצא להפצה על ידי חברת מירמקס שנתיים מאוחר יותר ב-12 באוקטובר 2000.

במרץ 2006, גריי החל להפיק את סרטו השלישי, "הלילה שייך לנו" אותו רצה לצלם מאז תחילת שנות ה-2000. הוא מתרחש ב-1988, ומככבים בו חואקין פיניקס ומארק וולברג כשני אחים, האחד מנהל מועדון לילה והשני בלש משטרה שמנהל מלחמה בעסקי הסמים בעיר. הסרט הוקרן פסטיבל הקולנוע בקאן 2007. בסרט זה משחק גם השחקן הישראלי מוני מושונוב בתור בעל מועדון הלילה.

לאחר הצלחת הסרט השלישי, גריי קיבל חופש יצירתי עבור סרטו הרביעי "שתי אהבות" שהתבסס באופן רופף על "לילות לבנים", סיפור קצר של פיודור דוסטויבסקי.[6] הסרט הוקרן בבכורה פסטיבל הקולנוע בקאן 2008. גם בסרט זה שיחק מוני מושונוב, הפעם בתור אביו של הדמות הראשית המגולמת בידי חואקין פיניקס.

בשנת 2013 גריי היה שותף בכתיבת התסריט לסרטו של גיום קאנה "קשרי דם".[7] שיתוף הפעולה הזה הוביל את גריי לפגוש את השחקנית מריון קוטיאר, אותה ליהק בסרטו הבא "המהגרת"[8] הוא מספר את סיפורה של אישה פולניה שמגיעה לאמריקה, כמעט מגורשת ממנה ו"ניצלת" על ידי סרסור יהודי בגילומו של חואקין פיניקס, שיתוף הפעולה הרביעי שלהם. הסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן 2013.

באוקטובר 2016, סרטו של גריי "העיר האבודה Z" הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בניו יורק. הסרט, המבוסס על ספרו של דייוויד גרן, מתאר את חייו של החוקר פרסי פוסט, בגילומו של השחקן צ'ארלי האנם.[9]

באוגוסט 2019 הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים של ונציה סרטו השביעי של גריי, "אד אסטרה", סרט מדע בדיוני בכיכוב בראד פיט.[10]

ב-ביוני 2020, אושר רשמית שסרטו הבא, "ימים של תום", יהיה דרמת התבגרות המבוססת באופן רופף על זיכרונות הילדות של גריי, בכיכובם של אן האת'ווי, אנתוני הופקינס וג'רמי סטרונג.[11] הסרט הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן ב-19 במאי 2022 ויצא לאקרנים בארצות הברית ב-28 באוקטובר 2022.

סגנון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון הקולנועי של ג'יימס גריי מתאפיין בסרטי דרמה קלאסיים, המתרכזים בעיקר בדרמה אנושית מורכבת, בחקירת דינמיקות משפחתיות ובדמויות שנדחקו לשולי החברה.[12] רבים מסרטים משלבים זכרונות משפחתיים וחוויות ילדותו בניו יורק וסרטיו משדרים לעיתים קרובות תחושת נוסטלגיה ואובדן מלנכולי.[13]

בשנת 2022 השתתף גריי בסקר של הירחון הבריטי Sight & Sound ובחר כמה מהסרטים האהובים עליו כמו "2001: אודיסיאה בחלל", "האזרח קיין, ״Playtime״, "סיפור טוקיו", "ורטיגו" ועוד.[14]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריי התחתן בשנת 2005 עם אלכסנדרה דיקסון, במאית סרטים דוקומנטרית. לבני הזוג שלושה ילדים.[15] גריי שומר גם על קשרי ידידות קרובים עם במאים בני דורו - דייוויד פינצ'ר ופול תומאס אנדרסון[16][17].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס גריי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Tatiana Siegel,The Associated Press, Tatiana Siegel, The Associated Press, Dialogue: James Gray, The Hollywood Reporter, ‏2007-05-20
  2. ^ James Gray Interview For ‘The Immigrant’ | Flicks and Bits, web.archive.org, ‏2013-06-19
  3. ^ Tatiana Siegel,The Associated Press, Tatiana Siegel, The Associated Press, Dialogue: James Gray, The Hollywood Reporter, ‏2007-05-20 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Peter Hanson, The Cinema of Generation X: A Critical Study of Films and Directors, McFarland, 2010-06-28, ISBN 978-0-7864-8078-4
  5. ^ James, Caryn (1995-05-19). "FILM REVIEW; Russian Emigre Family With a Son in the Mob". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-08-12.
  6. ^ "Two Lovers: James Gray Interview". At the Movies. 3 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-23 באוגוסט 2009. נבדק ב-10 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Fionnuala Halligan2013-05-20T09:27:00+01:00, Blood Ties, Screen
  8. ^ Jessica Kiang, Marrakech ’12: James Gray Still Hoping To Visit ‘Lost City of Z,’ Talks ‘Blood Ties’ & Jeremy Renner’s Steve McQueen Biopic, IndieWire, ‏2012-12-10
  9. ^ Brody, Richard (2017-04-13). ""The Lost City of Z" Resuscitates Cinema's Classic Adventure Tale". The New Yorker. ISSN 0028-792X. נבדק ב-2024-08-12.
  10. ^ Frank Pallotta, ‘Ad Astra’ could be the hit that 20th Century Fox desperately needs | CNN Business, CNN, ‏2019-09-20
  11. ^ Brian Welk, Anthony Hopkins and Jeremy Strong Join James Gray's 'Armageddon Time' With Anne Hathaway, TheWrap, ‏2021-10-12
  12. ^ אבנר שביט‏, "זה מהותי ללהק לא יהודים לגלם יהודים. לכן קוראים לזה 'משחק'", באתר וואלה, 25 בינואר 2023
  13. ^ אבנר שביט‏, מה איבדנו באירופה? ריאיון עם הבמאי ג'יימס גריי, באתר וואלה, 31 ביולי 2014
  14. ^ Jordan Ruimy, Sight and Sound Poll: Directors Individual Lists Released, World of Reel, ‏2 March 2023
  15. ^ Gregg Kilday, Cannes: James Gray on ‘The Immigrant,’ Marion Cotillard and Returning to the Fest (Q&A), The Hollywood Reporter, ‏2013-05-21
  16. ^ Scott Foundas, ‘Inherent Vice’: Paul Thomas Anderson on His Trip Through Thomas Pynchon’s L.A., Variety, ‏2014-12-17 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Zack Sharf, James Gray Called David Fincher for Advice on Directing Brad Pitt in ‘Ad Astra’, IndieWire, ‏2019-08-29 (באנגלית אמריקאית)