גט - המשפט של ויויאן אמסלם

גט - המשפט של ויויאן אמסלם
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אפרת ביגר
תסריט רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'ואל אלכסיס
שחקנים ראשיים רונית אלקבץ
מנשה נוי
ששון גבאי
סימון אבקריאן
מוזיקה דיקלה, שאול בסר
צילום ז'אן לפוארי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
צרפת
גרמניה
חברה מפיצה קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה צרפתצרפת צרפת: 16 במאי 2014
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט עברית
מרוקאית יהודית
צרפתית
סוגה סרט דרמה, סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו gett
פרסים ראו פסקה הפקה ופרסים
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גט – המשפט של ויויאן אמסלם הוא סרט קולנוע ישראלי בשיתוף עם הפקות מצרפת וגרמניה, בבימויים של שלומי ורונית אלקבץ, שיצא לאקרנים בשנת 2014.

"גט" הוא השלישי והסרט החותם את הטרילוגיה של האחים אלקבץ, כאשר קדמו לו הסרטים: "ולקחת לך אישה" ו"שבעה". הסרט מתאר את תלאותיה של ויויאן אמסלם, גיבורת שני הסרטים הקודמים, הנקלעת למאבק מתיש לקבלת גט מבעלה אליהו בבית הדין הרבני[1].

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט כולו מתרחשת באולם ובמבוא של בית הדין לאורך מספר שנים, כאשר רוב הדמויות (המתדיינים והעדים) ילידות מרוקו.

ויויאן אמסלם (רונית אלקבץ) נשואה לבעלה אלישע (סימון אבקריאן) למעלה מעשרים שנה. היא פונה אתו. בית הדין מורה שיעשו שלום בית. לאחר מספר ניסיונות למלא את הצו, מחלוקת הנישואין כה קשה שויויאן מתעקשת על פרידה ומשפט הגירושין מתחיל.

במשך כמה שנים ויויאן נאבקת להתגרש גם כשבעלה עושה כמיטב יכולתו להאט את התהליך. אף על פי שהוא מנסה להוכיח שהוא בעל טוב ואדם אדוק, עדים מגלים שאלישע נקמן וקטנוני וכי ויויאן למעשה לא מרוצה ממנו במשך שנים. אחרי שאח של אלישע, שמשמש כנציגו, מאשים את עורך דינה של ויויאן, כרמל, בכך שהוא מאוהב בה, מתפתחת בין שני האחים מריבה ואליהו מנסה להימנע מעוד הופעות בבית המשפט. לאחר מכן הוא מוחזק במאסר ולבסוף מסכים להתגרש מאשתו אם ההרכב השיפוטי הרבני יורה עליו. עם זאת, כאשר הם עושים זאת הוא מסרב להעניק את הגט. ויויאן מבקשת עזרה ורחמים מההרכב, אך הם אומרים לה שהם אינם מסוגלים לעזור לה.

זמן מה לאחר מכן ויויאן ואליהו חוזרים לבית המשפט לאחר שהגיעו להסכם גירושין. עדים חותמים על הגט והרבנים מוסרים את המסמך לאליהו למסור לויויאן. עם זאת, במהלך טקס הגירושין אליהו לא מצליח לומר כי ויויאן חופשייה להיות עם גברים אחרים. ויויאן ואליהו מוצאים מחוץ לבית המשפט. אליהו מבקש לדבר עם ויויאן ברגע האחרון, ומסכים להעניק לה את הגט אם היא תבטיח שלעולם לא תהיה עם גבר אחר. ויויאן מבטיחה והשניים חוזרים לאולם כדי לסיים את גירושיהם.

הפקה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק בעזרת קרן הקולנוע הישראלי וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי[2].

ביולי 2014 זכה הסרט בשלושה פרסי וולג'ין במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים: בפרס על הסרט העלילתי הטוב ביותר, על השחקן הטוב ביותר (מנשה נוי) ובפרס חביב הקהל[3].

בספטמבר 2014 זכה הסרט בשני פרסי אופיר: בפרס הסרט הטוב ביותר (אולם לא העפיל למועמדות לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר) ובפרס לשחקן המשנה (ששון גבאי)[4].

כמו כן, היה מועמד בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרס גלובוס הזהב שהתקיים בינואר 2015.

הסרט התקבל למסגרת "שבועיים של מבקרים" ב"פסטיבל קאן" 2014[5][6] והוקרן גם במסגרת "פסטיבל הסרטים בטורונטו" וב"פסטיבל קולנוע דרום" של מכללת ספיר[7].

שחקנים ודמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקנ/ית דמות
רונית אלקבץ ויויאן אמסלם
סימון אבקריאן אלישע אמסלם, בעלה של ויויאן
מנשה נוי כרמל בן-טובים, הטוען של ויויאן
ששון גבאי שמעון אמסלם, אחיו של אלישע והטוען בשמו
רמי דנון הרב שמואל דנינו, חבר בית הדין ומתרגם מצרפתית
רוברטו פולק הרב אברהם אבוטבול, חבר בית הדין
אלי גורנשטיין הרב שלמה, אב בית הדין
זאב רווח סימו אבוקסיס
דליה בגר דונה אבוקסיס
רובי פורת-שובל ראשל אמזלג
אוולין הגואל אוולין בן-שושן
שמיל בן ארי יעקב בן-הרוש
אלברט אילוז אמיל אמזלג
גבי עמרני חיים בוזגלו, שמש בית הדין
אברהם סלקטר שמואל אזולאי

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פבלו אוטין, שיעורים בקולנוע - שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים, הוצאת אסיה, 2017, הפרק "גט: המשפט של ויויאן אמסלם / שיחה עם שלומי אלקבץ", עמ' 48–71.
  • צחי כהן, לְמה דומה קולנוע? קריאות תרבותיות בקולנוע בן־זמננו, הוצאת כרמל, 2021, הפרק "מתירה את עצמה", עמ' 140–144.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עמרי בן-יהודה, טרילוגיית האחים אלקבץ: מערכת של תשוקה וכבוד שנרמס, באתר "שיחה מקומית", 27 בנובמבר 2014
  2. ^ גט - המשפט של ויויאן אמסלם (2013), באתר קרן הקולנוע הישראלי
  3. ^ אמיר בוגן, הזוכים בפסטיבל ירושלים: "גט" ו"פרינסס", באתר ynet, 19 ביולי 2014
  4. ^ ליאה לוין, עכבר העיר, הסרט "גט" של האחים אלקבץ זכה באופיר 2014, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2014
  5. ^ גם האחים אלקבץ ואסף קורמן בפסטיבל קאן, באתר ynet, 22 באפריל 2014
  6. ^ קאן: "גט" – הזעקה הנועזת של האחים אלקבץ, באתר גל"צ
  7. ^ מערכת ערוץ התרבות, ‏הסרטים של פסטיבל דרום שאסור לכם להחמיץ, באתר ‏מאקו‏, 29 במאי 2014


פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר
שנות התשעים של המאה העשרים שורו (1990) • מעבר לים (1991) • החיים על פי אגפא (1992) • נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993) • שחור (1994) • חולה אהבה בשיכון ג' (1995) • קלרה הקדושה (1996) • עפולה אקספרס (1997) • קרקס פלשתינה (1998) • החברים של יאנה (1999)
העשור הראשון של המאה העשרים ואחת ההסדר (2000) • חתונה מאוחרת (2001) • כנפיים שבורות (2002) • האסונות של נינה (2003) • מדורת השבט (2004) • איזה מקום נפלא (2005) • אביבה אהובתי/אדמה משוגעת (2006) • ביקור התזמורת (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • עג'מי (2009)
העשור השני של המאה העשרים ואחת שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (2010) • הערת שוליים (2011) • למלא את החלל (2012) • בית לחם (2013) • גט - המשפט של ויויאן אמסלם (2014) • באבא ג'ון (2015) • סופת חול (2016) • פוקסטרוט (2017) • האופה מברלין (2018) • ימים נוראים (2019)
שנות העשרים של המאה העשרים ואחת אסיה (2020) • ויהי בוקר (2021) • סינמה סבאיא (2022) • שבע ברכות (2023) • קרוב אלי (2024)