גרהאם טיילור

גרהאם טיילור
Graham Taylor
	טיילור, 2010
מידע אישי
לידה	15 בספטמבר 1944; וורקסופ שבאנגליה
פטירה	12 בינואר 2017 (בגיל 72); וורקסופ, הממלכה המאוחדת
שם מלא	גרהאם טיילור
עמדה	מגן
מועדונים מקצועיים כשחקן*
קבוצות כמאמן
1972–1977 ; 1977–1987 ; 1987–1990 ; 1990–1993 ; 1994–1995 ; 1996–2001 ; 2002–2003	לינקולן סיטי ; ווטפורד ; אסטון וילה ; נבחרת אנגליה ; וולברהמפטון וונדררס ; ווטפורד ; אסטון וילה
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

גרהאם טיילור (באנגלית: Graham Taylor;‏ 15 בספטמבר 1944 – 12 בינואר 2017) היה כדורגלן ומאמן אנגלי ששיחק בעמדת המגן.

טיילור החל את קריירת האימון בגיל צעיר יחסית, לאחר קריירת משחק בליגות הנמוכות שהסתיימה עקב פציעה. הוא רשם קריירת אימון מוצלחת במיוחד בווטפורד, אותה העלה מהליגה הרביעית לליגה הבכירה תוך חמש שנים, והביא את הקבוצה עד לסגנות אליפות אנגליה וגמר הגביע האנגלי. שני עשורים אחר כך העלה אותה שתי ליגות עד לפרמייר ליג בתוך שנתיים. בנוסף, הוביל את אסטון וילה בשתי קדנציות שונות, כשבראשונה שבהן הביא אותה עד למקום השני בליגה הבכירה.

בתחילת שנות ה-90 כיהן במשך שלוש וחצי שנים כמאמן נבחרת אנגליה, והוא חתום במדיה בעיקר על כישלונות - המקום האחרון בשלב הבתים ביורו 1992 ללא ניצחון, ואי העפלה ממוקדמות מונדיאל 1994, שקטע רצף של שלושה מונדיאלים אליה העפילה הנבחרת. ב-12 בינואר 2017 הלך לעולמו.

קריירת משחק

טיילור החל את קריירת המשחק בקבוצת גרימסבי טאון בעונת 1962/1963. הוא רשם 189 הופעות ליגה במדי הקבוצה, אך בשש העונות בהן שיחק בקבוצה ירד עמה פעמיים עד לליגה הרביעית באנגליה.

בתום עונת 1967/1968 בה ירד עם הקבוצה בפעם השנייה, עבר טיילור ללינקולן סיטי מהליגה הרביעית. ב-1972 נאלץ לפרוש בגיל 28 בלבד עקב פציעה חמורה בירך. בסך הכול במהלך הקריירה שותף טיילור ב-339 משחקי ליגה, וזכה שלוש פעמים בגביע המקומי של מחוז לינקולנשייר, פעם אחת במדי גרימסבי ופעמיים במדי לינקולן סיטי.

קריירת אימון

לינקולן סיטי

בדצמבר 1972, זמן קצר לאחר פרישתו ובגיל 28 בלבד, התמנה טיילור לתפקיד המאמן בקבוצה במדיה פרש מכדורגל, לינקולן סיטי, והיה למאמן הצעיר ביותר באנגליה. בעונת 1974/1975 הוביל את הקבוצה לזכייה בגביע לינקולנשייר, ובעונת 1975/1976 הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות הליגה הרביעית. באותה עונה שבר טיילור עם הקבוצה שיאי ליגה רבים, בהם מספר הניצחונות הרב ביותר (32), מספר ההפסדים הנמוך ביותר (4) ומספר הנקודות הגבוה ביותר (74, בתקופה בה ניתנו שתי נקודות לניצחון ולא שלוש כנהוג היום).

קדנציה ראשונה בווטפורד

ב-1977 התמנה טיילור בן ה-32 לתפקיד מאמן ווטפורד. הקבוצה שיחקה אז בליגה הרביעית, ונרכשה לא מכבר על ידי הזמר אוהד הקבוצה אלטון ג'ון. קודם למינויו, צדו הישגיו של טיילור הצעיר את עיניהן של מספר קבוצות בליגות גבוהות יותר בהן וסט ברומיץ' אלביון, וההחלטה להתמנות למאמן ווטפורד התקבלה בהפתעה רבה.

ההצלחה של טיילור בווטפורד הייתה מהירה. כבר בעונת 1977/1978, העונה הראשונה שלו בקבוצה, הוביל אותה טיילור לזכייה באליפות הליגה הרביעית בפער של 11 נקודות, תוך שהוא צובר חמישה הפסדים בלבד ב-46 מחזורים. עונה אחר כך רשמה הקבוצה העפלת ליגה שנייה ברציפות, לאחר שסיימה כסגנית אלופת הליגה השלישית בפער נקודה בלבד מהמקום הראשון.

עונת 1979/1980 בליגת המשנה, העונה השלישית של טיילור בקבוצה, הייתה קשה יותר מקודמותיה. הקבוצה סיימה במקום ה-18 בלבד, ונחלצה מירידת ליגה על אף שצברה 12 ניצחונות בלבד במהלך העונה. עונה אחר כך הצליח טיילור לייצב את הקבוצה, שסיימה במקום התשיעי בטבלה, הרחק מקרבות ההישרדות. בעונת 1981/1982 המשיכה הקבוצה במגמת השיפור, סיימה במקום השני בטבלה והעפילה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה. טיילור רשם הישג מרשים, כשהביא את הקבוצה מהליגה הרביעית לליגה הבכירה תוך חמש שנים בלבד.

ווטפורד, עם טיילור על הקווים, לא הסתפקה בהעפלה. בעונתה הראשונה אי פעם בליגה הבכירה, עונת 1982/1983, הוביל טיילור את ווטפורד למקום השני בליגה, תוך שהיא רושמת באותה עונה את הניצחון הגבוה בתולדותיה (8:0 על סנדרלנד, ותוצאות מרשימות נוספות שבהן שני ניצחונות על ארסנל, ניצחון חוץ על טוטנהאם הוטספר וניצחונות ביתיים על אברטון ועל ליברפול, היחידה שהקדימה את ווטפורד בטבלה בסיום העונה. עונה אחר כך, במקביל להשתתפות בגביע אופ"א, הוביל טיילור את ווטפורד לגמר גביע ה-FA הראשון (והיחיד, נכון ל-2015) בתולדותיה, בו נוצחה 2:0 על ידי אברטון.

בסיום עונת 1986/1987, לאחר עשר שנים בקבוצה, סיים טיילור את דרכו בווטפורד לטובת אתגר חדש.

קדנציה ראשונה באסטון וילה

לקראת עונת 1987/1988, התמנה טיילור לתפקיד מאמן אסטון וילה, שירדה לליגת המשנה עונה קודם לכן. ירידת הליגה היוותה ירידה תלולה עבור המועדון, שזכה באליפות אנגליה שש שנים קודם לכן ובגביע אירופה לאלופות שנה אחר כך.

כבר בעונתו הראשונה במועדון, החזיר טיילור את אסטון וילה לליגה הבכירה מהמקום השני בליגה. בעונת 1988/1989 הצליח טיילור להשאיר את הקבוצה בליגה בזכות ניצחון במחזור הנעילה. הקדנציה הראשונה של טיילור במועדון הגיעה לשיא בעונת 1989/1990, בה הביא את הקבוצה עד למקום השני בליגה. אסטון וילה הובילה את הטבלה במשך חלקים גדולים של העונה, אך איבדה את הבכורה בשבועות האחרונים של העונה לטובתה של ליברפול.

נבחרת אנגליה

ההצלחה של טיילור בווטפורד ובאסטון וילה הביאה אותו עד לתפקיד מאמן נבחרת אנגליה. הוא החליף בתפקיד את בובי רובסון, שהתפטר מתפקידו לאחר ההפסד לגרמניה המערבית בחצי גמר מונדיאל 1990. עם זאת, המהלך גרר ביקורת רבה, כשצוין כי המאמן מעולם לא זכה בתואר משמעותי, לא שיחק מימיו בליגות הבכירות ולא רשם מעולם הופעה בינלאומית. ביקורות נוספות הועלו לגבי שיטת המשחק של המאמן ומידת התאמתה לסגנון הרצוי בנבחרת.

נבחרת אנגליה הפסידה רק פעם אחת ב-23 המשחקים הראשונים תחת טיילור. עם זאת, התקשתה הנבחרת במוקדמות יורו 1992 על אף שלא הפסידה כלל בששת משחקיה בטורניר. היא נזקקה לשער מאוחר של גארי ליניקר במשחק האחרון שלה בטורניר, בחוץ מול פולין, על מנת להעפיל בהפרש נקודה בלבד מאירלנד.

ההכנות לטורניר יורו 1992 לוו אף הן בביקורות רבות מצד התקשורת המקומית. בין היתר, הואשם טיילור בכך שלא הצליח לגבש סגל אחיד לנבחרת, עקב זימונם של 59 שחקנים שונים לסגל מאז מינויו. כמו כן, אי הכללתם של שחקנים יצירתיים אך שאינם ידועים במוסר עבודה גבוה, כגון כריס וודל ופיטר בירדסלי, לא התקבל בעין יפה. לקראת הטורניר סבל טיילור גם מפציעות מרובות בסגל, בין היתר של שחקני סגל חשובים כמו פול גאסקוין, לי דיקסון, גארי סטיבנס וג'ון בארנס.

בטורניר עצמו הוגרלה אנגליה בשלב הבתים עם שוודיה המארחת, צרפת ודנמרק. לאחר שנפרדה פעמיים בשוויון 0:0 מול דנמרק ומול צרפת, הייתה אנגליה חייבת לנצח את שוודיה על מנת להעפיל. בדקה הרביעית אנגליה עלתה ליתרון ראשון משער של דייוויד פלאט, אך השוודים השיגו את השוויון שש דקות מפתיחת המחצית השנייה. תשע דקות אחר כך, בדקה ה-60 של המשחק, החליף טיילור את גארי ליניקר במשחקו האחרון במדי אנגליה. לליניקר היו עד אז 48 שערים במדי הנבחרת, והחילוף מנע ממנו את האפשרות להשוות, או אף לשבור, את שיא השערים בנבחרת דאז, שעמד על 49 שערים והיה שייך לבובי צ'רלטון. המהלך ספג ביקורות רבות לאחר המשחק, בין היתר סביב העובדה שטיילור בחר להחליף חלוץ כשנבחרתו נזקקה לשער. בדקה ה-81 ספגה אנגליה פעם נוספת, מרגלי תומאס ברולין, וסיימה את הטורניר במקום האחרון בבית, ללא ניצחון ועם שער אחד בלבד. ההפסד וההדחה מהטורניר הובילו ללחץ גובר מצד התקשורת והציבור באנגליה כנגדו של המאמן. הגדיל לעשות עיתון הסאן, שלאחר המשחק הדביק לטיילור את הכינוי "הלפת" (באנגלית: Turnip).

אנגליה הוגרלה במוקדמות מונדיאל 1994 לבית ב' לצידן של הולנד, נורווגיה, פולין, טורקיה וסן מרינו. אנגליה נחשבה לפייבוריטית להעפלה יחד עם הולנד, ופתחה את הטורניר במשחק ביתי מול נורווגיה. האורחת הגיעה לאחר שכבר השיגה שני ניצחונות על סן מרינו וניצחון ביתי מרשים ומפתיע על הולנד, שהציב אותם כבר בשלב מוקדם בצמרת הבית. על אף שליטה אנגלית במשחק, השתיים נפרדו בשוויון 1:1, שהותיר את נורווגיה בראש. אנגליה המשיכה לשלושה ניצחונות רצופים (טורקיה פעמיים, סן מרינו) עם פער שערים כולל של 12:0, ופגשה את הולנד לקרב חשוב באצטדיון ומבלי. על אף שהובילה 2:0 כבר לאחר 23 דקות, איבדה אנגליה את היתרון בדקה ה-85 והמשחק הסתיים בשוויון 2:2, שהעמיד את הקמפיין האנגלי בסכנה.

הקמפיין האנגלי הגיע לצומת מרכזי בסוף מאי 1993 עם שני משחקי חוץ רצופים באותו השבוע, בפולין ובנורווגיה. במשחק הראשון חילצה אנגליה שוויון 1:1 דרמטי במשחק בו שלטו הפולנים לאורך רוב אורכו. טיילור בחר לבצע שינוי נרחב בהרכב הפותח ובטקטיקה לקראת נורווגיה, במהלך שגרר ביקורת נוספת, על העיתוי המסוכן בו בחר לבצע זאת, מספר ימים לפני משחק גורלי בנורווגיה. הנורווגים, שפתחו את משחקי הבית בצורה סוחפת והשתלטו מהר על המקום הראשון, שלטו במשחק ומנעו מאנגליה להגיע למצבים. המשחק הסתיים בניצחון נורווגי בתוצאה 2:0, שבעקבותיו אמר טיילור כי הוא מוכן לספוג את כל הביקורות על משחקה הנרפה של אנגליה. התקשורת והציבור האנגלי השמיע באופן ברור את קולו נגד המאמן, ובעד פיטוריו מהנבחרת. שבוע לאחר ההפסד לנורווגיה התייצבה אנגליה לטורניר ידידות בארצות הברית, בו השתתפו ארצות הברית המארחת, ברזיל וגרמניה. הפסדים למארחת ולגרמניה ושוויון מול ברזיל הביא את אנגליה למקום האחרון בבית, והמשיך באופן ישיר את יכולתה הירודה ממשחקי מוקדמות המונדיאל.

חידושו של הקמפיין בחודש ספטמבר הביא תקווה לאוהדים האנגלים, בזכות ניצחון ביתי מרשים 3:0 על פולין. בזמן שנורווגיה הבטיחה את העפלתה, נותר המשחק בין הולנד לאנגליה ב-13 באוקטובר כמשחק בעל חשיבות עליונה במאבק על הכרטיס השני למונדיאל 1994. המחצית הראשונה של המשחק התנהלה בשליטה הולנדית, ובהתקפות מתפרצות מסוכנות מן העבר השני. המחצית הסתיימה עם שער של פרנק רייקארד ההולנדי, שנפסל בטענת נבדל שגויה. במחצית השנייה שופטי המשחק קיפחו דווקא את האנגלים במספר החלטות מכריעות. מצד אחד לא נשלף כרטיס אדום לרונאלד קומאן על אף שביצע עבירה כשהוא אחרון בדרך אל השער. מן העבר השני, בדקה ה-61 בעט קומאן בעיטה חופשית שנהדפה על ידי החומה, אך השופט סימן על בעיטה חוזרת, עקב התקרבותה של החומה לבועט טרם הבעיטה. מן הבעיטה החוזרת נכבש השער הראשון במשחק. שבע דקות אחר כך כבש דניס ברגקאמפ את השער השני, שלא נפסל על אף שברגקאמפ השתמש בידו במהלך ההשתלטות על הכדור. טיילור תועד כשהוא מאבד את עשתונותיו ומתפרץ בזעם על צוות השיפוט. הולנד שמרה על התוצאה עד לסיום, 2:0 שהעלה אותה למקום השני על חשבון אנגליה, כשנותר מחזור אחד בלבד לסיום.

אנגליה הייתה צריכה ניצחון על סן מרינו והפסד של הולנד בפולין. היא אמנם הביסה את סן מרינו 7:1, אך לא לפני שספגה השפלה נוספת מהיריבה הקטנה, שעלתה ליתרון 1:0 מפתיע 8.3 שניות מפתיחת ההתמודדות, השער המהיר בתולדות הטורניר. הניצחון האנגלי לא הספיק, והולנד שגברה 3:1 על פולין הותירה את האנגלים מחוץ למונדיאל. שבוע אחר כך, ב-24 בנובמבר, הגיש טיילור את התפטרותו מאימון הנבחרת.

וולברהמפטון וונדררס

במרץ 1994, ארבעה חודשים לאחר התפטרותו מהנבחרת, חזר טיילור לאימון מועדונים כשהתמנה לתפקיד מאמן וולברהמפטון וונדררס מליגת המשנה, על אף הפיכתו לדמות לא פופולרית בכדורגל האנגלי בעקבות כישלונו עם הנבחרת. הוא פתח עם הקבוצה את עונת 1994/1995 והוביל אותה למקום הרביעי ולשלב הפלייאוף, מיקום הליגה הגבוה ביותר של הקבוצה מזה 11 שנים, והפסידה בפלייאוף לבולטון וונדררס.

טיילור פתח עם וולברהמפטון את עונת 1995/1996 עם יכולת חלשה מאוד, וקבוצתו רשמה ארבעה ניצחונות בלבד ב-16 מחזורי הפתיחה. הוא פוטר מתפקידו בנובמבר 1995, לאחר לחץ גובר מצד האוהדים, שהתקוממו כנגד המאמן. עד לפיטוריו גבר הקרע בין המאמן לאוהדים, כאשר במקרה אחד אף ניסה טיילור לבצע מעצר אזרחי באחד האוהדים אשר תקף אותו פיזית וירק עליו.

קדנציה שנייה בווטפורד

בפברואר 1996, זמן קצר לאחר שאלטון ג'ון רכש בשנית את ווטפורד, הוא חזר לשתף פעולה עם המאמן שהוביל את קבוצתו להישגים מרשימים כעשור קודם לכן כשמינה את טיילור לתפקיד המנהל המקצועי בקבוצה. עד לסיום אותה עונה ירדה הקבוצה לליגה השלישית, ולאחר שכשלה להעפיל חזרה בעונת 1996/1997, בחר טיילור לעזוב את תפקיד המנהל ולהתמנות בעצמו למאמן הקבוצה במקומו של קני ג'אקט, שקיבל תפקיד בצוות המקצועי.

ההצלחה של טיילור הייתה מיידית, והוא הביא את קבוצתו למקום הראשון בליגה בעונת 1997/1998, תוך שקבוצתו צוברת שישה הפסדים בלבד, ומעפילה בחזרה לליגת המשנה. תוך עונה אחת, בעונת 1998/1999, הצליחה הקבוצה לעלות ליגה פעם נוספת. ווטפורד, עם צמד הישראלים אלון חזן ורוני רוזנטל, סיימה במקום החמישי בליגת המשנה והעפילה לשלב הפלייאוף. לאחר ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על ברמינגהאם סיטי, העפילה הקבוצה לגמר הפלייאוף שם גברה 2:0 על בולטון. בזכות הניצחון, היא זכתה במקום בפרמייר ליג לראשונה מאז הקמת הליגה ב-1992.

ווטפורד לא הצליחה להחזיק מעמד בפרמייר ליג, וירדה תוך עונה אחת בחזרה לליגת המשנה. היא סיימה במקום האחרון בליגה תוך שהיא משיגה שישה ניצחונות בלבד לאורך כל העונה. בעונת 2000/2001 היא ניסתה לחזור לפרמייר ליג ופתחה את העונה בצורה מוצלחת, עם 15 משחקים ללא הפסד, אך אז חלה ירידה תלולה ביכולתה והיא סיימה במקום התשיעי. בסיום העונה הודה טיילור כי איבד את יכולת המוטיבציה שלו, ובחר לפרוש מאימון.

במהלך עונתו האחרונה בווטפורד היה טיילור למאמן השלישי בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי שמגיע לאלף משחקי ליגה כמאמן.

קדנציה שנייה באסטון וילה

טיילור חזר מפרישה בפברואר 2002, כשהתמנה לתפקיד מאמן אסטון וילה בפעם השנייה בקריירה, והחליף בתפקיד את המאמן המתפטר ג'ון גרגורי^[1]. כמו בווטפורד, טיילור זכה להצלחה כמאמן הקבוצה בקדנציה הקודמת. בסיום העונה ניצבו טיילור ואסטון וילה במקום השמיני בפרמייר ליג, ובעונת 2002/2003 הוביל טיילור את הקבוצה למקום ה-16 בלבד, שלוש נקודות מעל לקו האדום. בסיום העונה פרש טיילור מאימון בפעם השנייה.

לאחר הפרישה

עם סיום קריירת האימון ב-2003, התמנה טיילור לתפקיד סגן-נשיא קבוצת סקנת'ורפ יונייטד מהליגה הרביעית, שבה התלמד ככדורגלן בתחילת דרכו. במקביל החל לשמש כפרשן שנה אחר כך. בתקופתו עשה המועדון הצנוע התקדמות גדולה, לאחר שבעונה הראשונה מאז מינויו של טיילור הקבוצה ניצלה מירידה לליגה החמישית העפילה הקבוצה לליגה השלישית שנה בלבד לאחר מכן. בעונת 2006/2007, לאחר שנתיים בלבד בליגה השלישית, העפילה הקבוצה לליגת המשנה לאחר שזכתה באליפות הליגה השלישית.

ב-23 בינואר 2009 חזר טיילור לווטפורד, וקיבל מקום בדירקטוריון הקבוצה. בסוף אותה שנה, ב-16 בדצמבר, התמנה לנשיא הקבוצה, תפקיד בו כיהן עד להתפטרותו ב-30 ביוני 2012. גם לאחר ההתפטרות זכה טיילור בתפקיד נשיא של כבוד במועדון לכל חייו. ב-2014 שינתה ווטפורד את שמו של יציע רוס באצטדיון הבית של הקבוצה, ויקארג' רואד, שנקרא עד אז על שמו של נשיא פיפ"א לשעבר סטנלי רוס, ליציע גרהאם טיילור, כאות הוקרה על הישגיו בשתי הקדנציות שלו כמאמן הקבוצה.

סטטיסטיקות

סטטיסטיקות כמאמן

קבוצה	מ-	עד	מאזן
משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	% ניצחונות
לינקולן סיטי	דצמבר 1972	יוני 1977	211	97	61	53	0.460
ווטפורד	יוני 1977	מאי 1987	466	210	114	142	0.451
אסטון וילה	מאי 1987	יולי 1990	142	65	35	52	0.458
נבחרת אנגליה	יולי 1990	נובמבר 1993	38	18	13	7	0.474
וולברהמפטון וונדררס	מרץ 1994	נובמבר 1995	87	36	27	24	0.414
ווטפורד	פברואר 1996	יוני 2001	275	104	80	91	0.378
אסטון וילה	פברואר 2002	מאי 2003	60	19	14	27	0.317

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרהאם טיילור בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ynet, אנגליה: גרהאם טיילור מונה למנג'ר אסטון וילה, באתר ynet, 5 בפברואר 2002

נבחרת אנגליה – יורו 1992
1 וודס • 2 קרל • 3 פירס • 4 קיאון • 5 ווקר • 6 רייט • 7 פלאט • 8 סטיבן • 9 קלאף • 10 ליניקר • 11 סינטון • 12 פאלמר • 13 מרטין • 14 דוריגו • 15 ווב • 16 מרסון • 17 סמית' • 18 דיילי • 19 באטי • 20 שירר • מאמן: טיילור		אנגליה

[1] ynet, אנגליה: גרהאם טיילור מונה למנג'ר אסטון וילה, באתר ynet, 5 בפברואר 2002

[1]