דלאל מוגרבי
 | |
| לידה |
29 בדצמבר 1959 ביירות, לבנון  |
|---|---|
| נהרגה |
11 במרץ 1978 (בגיל 18) כביש 2, ישראל |
| מדינה |
לבנון |
| השתייכות |
 פת"ח |
  | |
דלאל מוגרבי (בערבית: دلال المغربي, תעתיק מדויק: "דלאל אלמע'רבי"; 1958 – 11 במרץ 1978)[1][2] הייתה מחבלת פלסטינית חברת ארגון הטרור פת"ח, שהנהיגה את חוליית המחבלים שביצעה את פיגוע כביש החוף, אחד מפיגועי הטרור הקטלניים בתולדות מדינת ישראל, שבו נרצחו 35 ישראלים, בהם 12 ילדים, ונפצעו 71.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוגרבי נולדה וגדלה במחנה הפליטים סברה בלבנון. מקור משפחתו של אביה בעיר יפו ואמה ילידת לבנון. את לימודי בית הספר היסודי והתיכון למדה בבתי ספר של אונר"א. ב-1975 הצטרפה לפת"ח ועבדה במחלקת התקשורת של הארגון. היא השתתפה בלחימה נגד הצבא הסורי ב-1976 ועברה הכשרה צבאית בת שלושה חודשים שבסופה קיבלה דרגת סגן. בהמשך הוצעה לה עבודה באגף הפוליטי של הפת"ח אך היא העדיפה להישאר בתחום הצבאי.
ב-11 במרץ 1978 יצאה מוגרבי בראש חוליית מחבלים מלבנון וחדרה לישראל דרך הים בסירת גומי. הם רצחו את הצלמת גייל רובין והשתלטו על אוטובוס "אגד" שנסע בכביש החוף. לאחר חילופי יריות בין כוחות המשטרה למחבלים, פוצצו המחבלים את האוטובוס על יושביו וירו לעבר נוסעיו שניסו להימלט. במהלך חילופי היריות היא ושמונה מהמחבלים נהרגו, מלבד שניים שנותרו בחיים.
ב-2008 קיוו בלבנון שגופתה של מוגרבי תוחזר במסגרת עסקת חילופי שבויים של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, אולם לבסוף לא הועברה גופתה יחד עם שאר הגופות, ככל הנראה משום שזרמים תת-קרקעיים סחפו את גופתה מבית העלמין לחללי אויב.[3]
בתגובה לפיגוע זה, ולפיגועים אחרים, יצאה ישראל למבצע ליטני בדרום לבנון.
מורשת והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקרב הפלסטינים נתפסת מוגרבי מאז פיגוע טרור זה כגיבורה לאומית וכ"שהידה" ודמותה זוכה להערכה רבה ולהזדהות. בטקס פתיחת הוועידה השישית של הפת"ח ב-2009 אמר אחמד קריע: "נמצא הגיבור ח'אלד אבו אסבע, גיבור הפעולה של השהידה דלאל מוגרבי! הברכות לו, וברוך הוא בבואו. ולגיבורה השהידה דלאל כל התהילה, כל התהילה, כל התהילה וכל האחיות פה הן אחיותיה של דלאל". הטלוויזיה הפלסטינית מקרינה לכבודה קליפים[4] ודמותה מוצגת בתוכניות הילדים כגיבורה. בתוכנית ששודרה ביום השנה למתקפת הטרור נאמר: "דלאל אל-מוגרבי, השהידה הפלסטינית, הפכה לסמל ולמופת של התנגדות, הקרבה עצמית ובקשת-שהאדה (איסתשהאד)".
אתרים ומוסדות רבים קרויים על שמה, אשר רובם שייכים לרשות הפלסטינית. בין השאר ישנם בתי ספר תיכוניים לבנות בעזה ובחברון שקרויים על שמה, מרכז מחשבים, מחנות קיץ, אליפות כדורגל ואירועים אחרים.[5]
במרץ 2010 התחוללה סערה סביב כוונת הרשות הפלסטינית לקיים טקס ביום השנה לטבח לציון קריאת כיכר על שמה של מוגרבי ברמאללה. בעקבות הלחץ שהפעילו ישראל וארצות הברית נמנעה הרשות הפלסטינית מקיום הטקס. בתגובה הודיע החמאס כי יקרא כיכר על שמה בעזה.[6] ולמרות ביטול הטקס הרשמי נערך טקס עממי של קריאת הכיכר בעזה. בטקס השתתפו גם תאופיק טיראווי ונציגים נוספים של תנועת הפת"ח.
באוקטובר 2017 הממשלה הבלגית עצרה סיוע כלכלי לבתי ספר ברשות הפלסטינית לאחר שגילתה כי בית ספר בחברון, שנבנה בעזרת כספים בלגיים, נקרא על שמה של המחבלת.[7]
במרץ 2024 סוכנות הידיעות הפלסטינית וואפא פרסמה כתבה לזכרה, לרגל 46 שנה למותה.[8]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סוכנות הידיעות הפלסטינית, דלאל אל מוג'רבי, באתר WAFA (בערבית)
- ^ אתר אירגון פת"ח, 40 שנה למותה של דלאל אל מוגרבי, באתר fatehorg.ps, 21 במרץ 2018 (בערבית)
- ^ נדב זאבי, גופת המחבלת דלאל אל מוגרבי נעלמה מקברה, אתר nrg, 15 בספטמבר 2008
- ^ קליפ בטלוויזיה הפלסטינית מאדיר את המחבלת דלאל מוגרבי, שהנהיגה פיגוע בו נרצחו 37 אזרחים ישראלים, מבט לתקשורת הפלסטינית
- ^ איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק, הטעות של הילרי קלינטון, מבט לתקשורת הפלסטינית, 25 במרץ 2010
מקרה מבחן: דלאל מוגרבי, ממחבלת לגיבורה לאומית, מבט לתקשורת הפלסטינית - ^ ברמאללה לא - בעזה כן: כיכר על שמה של המחבלת דלאל מוגרבי, באתר מאקו, 17 במרץ 2010
- ^ אליאור לוי וסוכנויות הידיעות, בלגיה גילתה שהפלסטינים קראו לבית ספר על-שם מחבלת - והקפיאה מימון, באתר ynet, 10 באוקטובר 2017
- ^ דלית הלוי, הרשות הפלסטינית ממשיכה להוקיר מחבלים, באתר ערוץ 7, 11 במרץ 2024