שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי תיאטרון ואופרה, פרופסור לתיאטרון. מנהל הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לדרמה בפריז (2007–2013). פתח וניהל את "תיאטרון די מירואר ("הראי") בפריז; ניהל את התיאטרון "ז'ראר פיליפ" בסן דני ואת התיאטרון "מטאפור" (כיום לאומי) בעיר ליל
מקום לימודים
קונסרבטואר במרסיי לימודי פילוסופיה בסורבון החדשה בית הספר לתיאטרון של פלוראן הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לדרמה בפריז
דניאל מזגיש נולד (ב-1952) וגדל באלג'יר. בהמשך החל מ-1966 למד תיאטרון בקונסרבטואר האזורי במרסיי בכיתתה של אירן למברטון.[1]
הוא המשיך את לימודיו בפריז: במשך שנתיים (1970–1971) למד פילוסופיה באוניברסיטת פריז 3 – סורבון החדשה (בזמנו בבניין סאנסייה) והחל משנת 1970 בקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנויות הבמה, בו היה תלמידם של אנטואן ויטז ושל פייר דבוש.
בהתחלת הקריירה שלו כשחקן גילם מזגיש תפקידים גדולים של צעירים כמו המלט (1977) או מכאיל פלאטונוב (1983).
מיד עם תום לימודיו הקים להקה משלו, "תיאטרון הראי" (Théâtre du Miroir) במסגרתו פתח גם קורס למשחק. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1983 לפי הזמנתו של ז'אן-פייר מיקל, התחיל ללמד בקונסרבטואר כפרופסור הצעיר ביותר בקמפוס.
החל מאוקטובר 2007 ועד 2013 כיהן כמנהל הקונסרבטואר. מתוקף תפקיד זה הנהיג קורס ל"חשיבה תיאטרונית", פתח קורסים לתיאטרון באנגלית והנהיג השתלמויות בבתי ספר לתיאטרון בחו"ל.
התבקש לנהל כיתות אמן ברחבי העולם, באקדמיה לתיאטרון בבייג'ינג, באוניברסיטת פרינסטון, במונטריי (מקסיקו), בבודפשט וכו'. היצרה על הוראת התיאטרון באוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת בוגוטה ובמקומות אחרים.
עם תלמידיו נמנים השחקנים רישאר אנקונינה, ז'רום אנז'ה, גיום גאליאן, דומיניק פרו, סנדרין קיברלן, ונסאן פרז, פיליפ טורטון.
מזגיש ביים כמאה הצגות תיאטרון, ובנוסף כ־15 מופעי אופרה, בצרפת ובחו"ל - בבריסל, פראג, בודפשט, מוסקבה, לייפציג, סיאול, ברזוויל, בולוניה, בייג'ינג (למשל באופרה של בייג'ינג).
הוא ניהל שני מוסדות לאומיים למופעי תיאטרון – את תיאטרון "ז'ראר פיליפ" בסן דני (1988-1986) ואת התיאטרון הלאומי בליל, טורקואן ואזור הצפון/פה דה קאלה, שבזמנו נקרא תיאטרון המטפורה 1988–1995), ו"תיאטרון הצפון". בהמשך ניהל להקה שנקרא "מירואר אה מטאפור" ("ראי ומטאפורה").
ביים בארמון האפיפיורים באביניון בימי פטיבל אביניון בשנת 1981 ועל במות חשובות בצרפת (כמו הקומדי פראנסז, תיאטרון שאיו).
דניאל מזגיש השתתף תכופות כקריין במופעי ספרות, כמו "מרטון המלים" בטולוז, הבנקטים של לגראס, ובמופעי מוזיקה לצדם של בריז'יט אנגרר, סו פארק, ז'אן-אפלאם באווזה, הלן גרימו או תחת שרביטם של מנצחים כמו קורט מזור, ז'אן-קלוד מלגואר, פיליפ בנדר. יחד עם הפסנתרן סיריל יובה הוציא סי.די המוקדש למלודרמה.
אחרי שקנה שם בעולם התיאטרון התחיל מזגיש להופיע גם בסרטי קולנוע, בעידוד השחקנית מרי-פראנס פיזייה. לקח חלק בכמה סרטים של פרנסואה טריפו – למשל התפקיד גזאווייה בסרט "אהבה במנוסה (1978), ובסרטים של מישל דוויל. גילם אחר כך את נפוליאון הראשון בסדרת הטלוויזיה "ז'וזפין".לצידה של רומי שניידר שיחק בסרט "אשת הבנקאי" ויחד עם איזבל אג'אני בסרט "רביעייה" (1981) של הבמאי ג'יימס אייבורי.
בשנות ה-80 פחתה פעילותו הקולנועית. בשנת 1998 בלט בתפקיד החשוב של הלוטננט קודן (Coudein) בדרמה ההיסטורית "רפסודת מדוזה" (1998) ובשנת 2003 בטרגיקומדיה היהודית צרפתית-בלגית "הטנגו של בני רשבסקי" בבימויו של סאם גרברסקי.
בשנת 2001 השתתף בתפקיד המלך לואי השלושה עשר, לצידה של קתרין דנב בסרט ההוליוודי "המוסקטר".
דניאל מזגיש נשוי לדניאל ברטלמי (Danielle Barthélémy), מורה לספרות ואשת תיאטרון, מנהלת ודרמטורגית, הידועה כ"דני" מזגיש.
לזוג ארבעה ילדים, בהם שרה מזגיש (ילידת 1975) והשחקן ויליאם מזגיש (יליד 1972).
פייר דה מאריבו: Le Prince travesti (הנסיך המחופש) (1973 בקונסרבטואר הגבוה לאמנויות הדרמה בפריז; 1974 – ב"ביותיאטר פריז"; 2014–2015 – בפסטיבל "אוף" של אביניון וסיור הופעות); (ההפתעה השנייה של האהבה) La seconde surprise de l'amour (1999, "תיאטר דה ל'אתנה לואי ז'ובה")
מוליירדון ז'ואן (Dom Juan) (2001 – תיאטרון דה ל'אתנה לואי ז'ובה, 2003)
אלפרד דה מיסה – Lorenzaccio לורנזאצ'ו (1985 – תיאטרון "ז'ראר פיליפ")
פדרו קלדרון דה לה ברקה – La Dévotion à la Croix) La Devoción de la Cruz 1983 בחצר הכבוד של ארמון האפיפיורים באוביניון)
פול קלודל – Tête d'or (1980 – ראש זהב - בתיאטרון ז'ראר פיליפ)
היינריך פון קלייסט - הנסיך מהומבורג (2000 – תיאטר קומדי מסנט אטיין, תיאטר דה ל. אתנה לואי ז'ובה)
ז'אן ראסין: בריטניקוס (1975 – תיאטר דה לה פוטינייר, פריז) אנדרומאכה (1975 – תיאטרון "מרי סטוארט" בפריז; 1992 – התיאטרון הלאומי בליל, 1999- בקומדי פראנסז), ברניקה (1994, התיאטרון הלאומי בליל), מיטרידאט (1996, בקומדי פראנסז), אסתר
ויליאם שייקספיר – המלט, לפי שייקספיר (1977 בבית התרבות גרנובל, תיאטר דז אמאנדייה; 1987 – תיאטרון ז'ראר פיליפ; 1996 בתיאטרון הלאומי בליל; 2011 – סיור הופעות – התיאטרון של של, תיאטרון "לה קריה" במרסיי, תיאטרון ז'אן וילאר בסירן); המלך ליר (1981, חצר הכבוד של ארמון האפיפיורים באביניון), רומיאו ויוליה (1985 – תיאטר דה ל'אתנה לואי ז'ובה, טיטוס אנדרוניקוס (1993 - התיאטרון הלאומי בליל), הסערה (1998 - קומדי פראנסז), אנטוניוס וקלאופטרה (2003 - תיאטר דה ל'אתנה לואי ז'ובה)
ז'וליוס אמדה לאו – Folie ordinaire d'une jeune fille de Cham (שגעון שגרתי של אחת מבנות חם, 1992, התיאטרון הלאומי בליל)
גסטון פורטאי – Boulevard du boulevard (שדרות הבולבאר)
הלן סיקסו – L'Histoire qu'on ne connaîtra jamais (הסיפור שלעולם לא יוודע, (1994)
קלריס ניקואידסקי – אן בוליין Le Desespoir tout blanc (1994) Ann Boleyn (היאוש הצחור) (2006) בפסטיבל "אוף" של אביניון
ז'אן-פול סארטר – Le Diable et le Bon Dieu (השטן ואלהים הטוב, 2001, תיאטר דה ל'אתנה לואי ז'ובה)
לפי פרנץ קפקא – הטירה (1972, בקוסרווטוריון הגבוה לאמנויות הבמה ובפסטיבל אביניון)
לפי הרולד פינטר – בגידות – עיבוד, 2014–2016 ,בלהקות מירואר ומטאפור, בפסטיבל "אוף" אביניון)
דניאל מזגיש – Le Boulevard du boulevard du boulevard בתיאטרון דו רון-פואן, 2006; Phasmes (מקלונאים) (2008) – מופע הקראת טקסטים ספרותיים (מתוך כתבי בורחס, קפקא, לואי אראגון, רולאן דיביאר, בודלר, ז'אן-מישל ריבס ואחרים) בתיאטרון רון-פואן
ז'אן-קלוד בריסביל – L'Entretien de M. Descartes avec M. Pascal le jeune – המפגש של האדון דקארט עם האדון פסקל הבן – (2007) בתיאטרון דה ל'אוור
1971 – ב"אנדרומאקה" מאת ז'אן רסין, בבימויו של ז'אן מייר - בתיאטרון דה סלסטן
1971 – ב"לורנצאצ'ו" מאת אלפרד דה מיסה בבימוי ז'אן מייר, בתיאטרון אודאון אנטיק בליון
1972 – ב"טירה" לפי קפקא, בבמוי עצמו – בקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנויות הדרמה
1973 – ב"נסיך המחפש" מאת פייר דה מריבו, בבימוי עצמו, בקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנויות הדרמה; שוב ב-1974; שוב - בסיור הופעות ב-2016.
1973 – ב"Les Catcheuses" (המתאבקות) מאת יהודה (ז'אן-ברנאר) מורלי, בבימוי עצמו, בתיאטר דז אמדנייה, תיאטרון פירמן ז'מייה אנטוני, תיאטרון דניאל סוראנו בוונסן
1974 – ב"קנדיד" מאת וולטר, בבימוי עצמי
1974 – ב"ג'ין הרלו נגד בילי הנער" מאת מייקל מקקלור, בבימוי אנטואן בורסייה ב"לה קריה", התיאטרון הלאומי של מרסיי, בתיאטרון של ניס,
1975 – ב"Des épaules aux pieds" (מהכתפיים עד לרגליים) מאת פול יואה, בבימויו העצמי של מזגיש, בתיאטרון הפתוח (תיאטר אובר), בפסטיבל אביניון
1976 – ב- Remembrances d'amour (זיכרונות אהבה) מאת דניאל מזגיש ו סרז' ואלטי, בבימויו העצמי ושל ז'רווה רובן, בתיאטרון הפתוח, בפסטיבל גאנאחאטו במקסיקו
1979 – ב - דנטון ורובספייר מאת אלן דקו, סטליו לורנצי וז'ורז' סוריה, בבימוי רובר חוסיין, בהיכל הקונגרסים בפריז.
1985 – ב- שיחה בין האדון דקארט לאדון פסקל הבן מאת ז'אן-קלוד בריסוויל, בבימויו של ז'אן-פייר מיקל, בתיאטרון אודאון של אירופה, ושוב ב-2007, בבימוי עצמי יחד עם ויליאם מזגיש, בתיאטרון דה לאוור, וב-2008 ו-2009 בסיורי הופעות, וב-2010 - בתיאטרון הלאומי של ניס
1987 – בהמלט מאת ויליאם שייקספיר, בבימוי עצמי, בתיאטרון ז'ראר פיליפ בסן דני.
1988 – ב"Camille Demoulins, La Liberté ou la mort" (קאמי דמולן, חירות או מוות) אחרי "דנטון ורובספייר" מאת אלן דקו, סטליו לורנצי וז'ורז' סוריה, בבימוי רובר אוסיין, בהיכל הקונגרסים בפריז,
1988 – ב-Meyerhold, Les Apprentis Sorciers (מיירהולד, שוליות הקוסם) מאת לארס קלברג, בבימוי אנטואן ויטז, בפסטיבל אביניון
1991 – ב-Un pli (מעטפה) קטעים מ"ההפתעה השנייה של האהבה" מאת מריבו, "בריטניקוס" ו"אנדרומקה" מאת ז'אן רסין, "אהבה ופסנתר" מאת "המעגל" מאת ז'ורז' פדו, בבימויו העצמי, בפסטיבל אביניון
1991 – "דום ז'ואן" מאת מולייר בבימוי עצמי, בתיאטר ד'אתנה
2008 – "המקלונים" בבימוי עצמי, הקראה של קטעי ספרות, בתיאטרון די רון פואן], שוב ב-2009 בתיאטרון די שן נואר,
2014 – ב"בגידות", עיבוד לפי הרולד פינטר, בבימוי עצמי, הפקה של להקת "מירואר א מטפור" (ראי ומטאפורה) בפסטיבל "אוף" של אביניון