לידה |
2 בנובמבר 1887 אוסטרינה, פלך וילנה, בלארוס |
---|---|
פטירה |
20 בספטמבר 1974 (בגיל 86) קיימברידג', ארצות הברית |
מדינה | בלארוס |
השכלה | אוניברסיטת הרווארד |
מעסיק | אוניברסיטת הרווארד |
פרסים והוקרה | |
צבי הירש (הארי אוסטרין) וולפסון (באנגלית: Harry Austryn Wolfson; 2 בנובמבר 1887 – 20 בספטמבר 1974/ ג' בתשרי תשל"ה[1]) היה פילוסוף והיסטוריון יהודי-אמריקאי, פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטת הרווארד וראש החוג הראשון ללימודים אלה בארצות הברית. אפשר ותרומתו החשובה ביותר היא במציאת המכנה המשותף בין הפילוסופיה הנוצרית, היהודית והמוסלמית.[2] בהיותו חוקר היהדות הראשון שבנה קריירה מלאה באקדמיית-יוקרה מערבית, וולפסון מבטא גם את ראשית הגשמתה של תנועת חכמת ישראל.
הארי וולפסון נולד ברוסיה. בצעירותו למד אצל הרב משה מרדכי אפשטיין בישיבת סלבודקה, והשתייך לחבורה עברית ציונית של תלמידי ישיבה בכירים. בשנת 1903 היגר לארצות הברית. בין השנים 1911–1915 קיבל את תאריו האקדמיים מאוניברסיטת הרווארד. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ברבי חסדאי קרשקש והתרכזה בתרגום אור השם. בשנת 1925 התמנה לפרופסור לספרות עברית ולפילוסופיה באוניברסיטה זו, בה לימד לבסוף כיובל שנים. וולפסון קיבל תוארי הוקרה מעשר אוניברסיטאות שונות[3] והיה ממקימי האקדמיה האמריקאית למחקר היהדות.
התמחותו של וולפסון בפילוסופית דתית הקיפה, נוסף על תרגומו ופרשנותו לקרשקש, את הגותם של אבות הכנסייה, השפעת הכלאם המוסלמי על היהדות, וכן מחקר פרטני על פילון, אבן רושד ושפינוזה. מחקרו על פילון עורר תהודה רבה, והעניק זווית חדשה על התפתחות הפילוסופיה של הדת בסוף התקופה ההלניסטית.[4]
בניגוד לגישה שראתה בפילון מטיף דתי בעיקר, מחקרו של וולפסון הראה כי לפילון שיטת ביסוס פילוסופית ברורה. וולפסון מציין כי הנחות היסוד של פילון מהוות "הטיה יסודית מהפילוסופיה היוונית האלילית" וכיוון שפילון השפיע במישרין על הבשורה על-פי יוחנן, הרי שכתביו טומנים בחובם את ייסודה של כול הפילוסופיה של ימי הביניים.[5] ניתוח זה של כתבי פילון נעשה באמצעות מושג הסינתזה והיווה חידוש ממדרגה ראשונה, אשר ממשיך לעורר שאלות בנוגע לחלוקת הזמנים במעבר מהעת העתיקה לחדשה בתחום הפילוסופיה.