הנס קיילסון
 | |
| לידה |
12 בדצמבר 1909 באד פריינוואלדה, גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
31 במאי 2011 (בגיל 101) הילברסום, הולנד |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה, גרמניה |
| לאום | גרמני |
| עיסוק | רופא, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי, סופר |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| שפות היצירה | הולנדית וגרמנית |
| נושאי כתיבה | מלחמת העולם השנייה |
| תקופת הפעילות | 1933–2011 (כ־78 שנים) |
| פרסים והוקרה | Knighthood of the Order of Orange-Nassau |
  | |
הנס אלכס קיילסון (בגרמנית: Hans Keilson; 12 בדצמבר 1909 – 31 במאי 2011)[1] היה סופר, משורר, פסיכואנליטיקאי ופסיכולוג ילדים יהודי-גרמני. הוא ידוע בעיקר בזכות הרומנים שלו המתארים את תקופת מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה היה פעיל במחתרת ההולנדית.
לאחר המלחמה עבד קיילסון עם יתומים נפגעי טראומה, ועיקר כתיבתו היה בנושא זה. הרומן הראשון שלו, פורסם בשנת 1934, אולם מרבית יצירותיו פורסמו לאחר המלחמה והתבסו על אירועי המלחמה. הרעיונות של קיילסון בספריו היו בסיס לתאוריה של "טראומה מתמשכמת" של האיו מאייר.
בשנת 2010 תואר קיילסון על ידי הניו יורק טיימס כ"אחד הסופרים הדגולים ביותר בעולם", תוך ציון יום הולדתו ה-101.[2]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]1928–1940: גלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1928 עד 1934 למד קיילסון פרמקולוגיה בברלין, אך בשל האיסור שהטילו הנאצים על העסקת יהודים, עבד קיילסון כמורה להתעמלות בבתי-ספר יהודיים פרטיים, ומעת לעת התפרנס כמוזיקאי. במהלך תקופה זו גם פגש את אשתו הראשונה, הגרפולוגית גרטרוד מאנץ. בשנת 1936 נמלטו בני הזוג לגלות בהולנד. בתקופת שהותו בארץ זו כתב קיילסון כמה ספרים בשפה ההולנדית, שאותם פרסם תחת השם הבדוי בנג'מין קופר.
1941–1969: לאחר מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1941 נאלץ קיילסון להיפרד מאשתו הלא-יהודייה ההרה ועבר למקום מסתור. כשילדה אשתו באותה שנה את בתם ברברה, היא טענה שאבי הילדה הוא קצין גרמני כדי לא לעמוד לדין. קיילסון עצמו עבר להתגורר בביתו של זוג נשוי בדלפט, כשהוא מאמץ זהות חדשה של רופא ושמו ד"ר ואן-דר לינדן. באותה תקופה הוא נתבקש על ידי המחתרת ההולנדית לבקר ילדים יהודים שהופרדו מהוריהם והועברו למקומות מסתור. חוויות אלו היוו אחר כך את ההשראה העיקרית ליצירותיו של קיילסון.
בתום המלחמה שב קיילסון אל אשתו ובתו. לפני המלחמה לא יכלו הוא וגרטרוד להינשא בגרמניה בגלל מוצאו היהודי, ואילו בהולנד לא יכול קיילסון להינשא בהיותו אזרח גרמני. וכך, בתום המלחמה נישא הזוג בקהילה היהודית הליברלית של אמסטרדם. אחרי המלחמה הסבירה גרטרוד לשכניה ההולנדים שבעלה אמנם היה גרמני, אבל ממוצא יהודי, ובכך נמנעה מפגיעה. על מנת לעבוד בהולנד כרופא נאלץ קיילסון לעבור מחדש את בחינות ההרשאה והתמחה כפסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי. גרטרוד נפטרה בשנת 1969.
הוריו של קיילסון נשלחו במהלך המלחמה לאושוויץ, שם נספו. בראיונות עמו הביע קיילסון צער עמוק על שלא הצליח להציל את הוריו.
1970–2009: נישואים שניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1970 נישא קיילסון להיסטוריונית של הספרות, מריטה לאוריץ (גר'), שהייתה צעירה ממנו ב-25 שנה ואשר ילדה ב-1974 את בלומה, בתו השנייה וגם בתה השנייה. קיילסון פרסם כמה יצירות נוספות אשר זכו לתשומת לב תקשורתית מועטה בלבד. התקשורת ההולנדית קיימה מספר ראיונות איתו רק לרגל ימי הולדת עגולים שלו, כשמלאו לו 70, 80 ו-90 שנה.
2010–2011: הכרה עולמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010 הכתירה פרנסין פרוז את קיילסון בניו יורק טיימס כ"אחד הסופרים הדגולים ביותר בעולם". התקשורת בארצות הברית והולנד הקדישה תשומת לב רבה לעובדה שקיילסון זכה להכרה בגיל 100, וקיילסון הוזמן לתוכניות טלוויזיה רבות וכיכב בראיונות ובמאמרים רבים. ספרו Der Tod des Widersachers ("מותו של היריב") תורגם ל-20 שפות, ובהן עברית. ספר נוסף שלו, קומדיה בסולם מינורי" תורגם גם כן לעברית.
הנס קיילסון נפטר בהילברסום, הולנד, בגיל 101.[3]
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Life Goes On [novel; Das Leben geht weiter], 2012
- Der Tod des Widersachers: Roman. 2010. "מותו של היריב".
- Komödie in Moll. 2010. "קומדיה בסולם מינורי".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנס קיילסון (1909-2011), דף שער בספרייה הלאומית
הנס קיילסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Author Hans Keilson dies at 101". Radio Netherlands Worldwide. 2 ביוני 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-06-03. נבדק ב-2017-03-05.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Francine Prose, "As Darkness Falls," New York Times Sunday Book Review, 5 August 2010.
- ^ William Grimes (2 ביוני 2011). "Hans Keilson, Novelist of Life in Nazi-Run Europe, Dies at 101". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה)