ולדימיר קונובלוב

ולדימיר קונובלוב

לידה	5 בדצמבר 1911 Nadiine, אוקראינה
פטירה	29 בנובמבר 1967 (בגיל 55) סנקט פטרבורג, ברה"מ
מקום קבורה	Krasnenkoe cemetery
מדינה	ברית המועצות
השכלה	אקדמיית פרונזה
השתייכות	הצי הסובייטי, חיל ים
דרגה	counter admiral
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
עיטורים
גיבור ברית המועצות מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות מדליה על כיבוש קניגסברג מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מסדר אושקוב מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד עיטור מלחמת המולדת מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליה על ההצטיינות בקרב עיטור הדגל האדום עיטור לנין מדליה על הגנת לנינגרד Order of Ushakov, 2nd class עיטור הכוכב האדום עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה תג "מפקד צוללת"

ולדימיר קונסטנטינוביץ' קונובלוב (ברוסית: Влади́мир Константи́нович Конова́лов); (5 בדצמבר 1911 - 29 בנובמבר 1967) היה אדמירל יהודי סובייטי, מפקד הצוללות של הצי הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה, גיבור ברית המועצות.

חייו

נולד בשם וולף בן קלמן ביישוב חקלאי-יהודי בשם "נדיאזנאיה" (מחוז זפוריז'יה, היום אוקראינה), שפירושו "התקווה". נדיאזנאיה היה יישוב בו הצליחו היהודים בתוצרתם החקלאית יותר מכל היישובים האחרים של התושבים המקומיים.

הקרב הראשון בו הוא השתתף כילד היה בהתנגשויות הרחוב בין החקלאים היהודים לבין פורעים גויים, שרצו להתנקם בהם על הצלחתם. הוא ומשפחתו עברו לדונצק. שם הוא התחנך באוניברסיטה הטכנית הלאומית של דונצק. ^[1]

שירותו הצבאי

תחילת שירותו

בגיל 21 הוא החל לשרת בחיל הים הסובייטי, כצוער בבית הספר הימי הגבוה על שם פרונזה. לאחר שסיים את הכשרתו הוא שרת בצוללת שהייתה חלק מצי הים השחור. בשנת 1940 הוא הועבר לצי הבלטי והוא מונה לסגן מפקד צוללת מדגם L-3. שלוש שנים לאחר מכן הוא מונה למפקדה.

מתחילת הקרבות בין גרמניה הנאצית לברית המועצות עד לסוף שנת 1942 צוות הספינה של קונובלוב לקח חלק במספר פעולות בהן הם הטביעו כ-10 ספינות גרמניות. ב-22 במרץ 1943, מפקד הצי הבלטי האדמירל ולדימיר טריבוץ העניק לקונובלוב את הדגל שספינתו קיבלה כאות הערכה על פעולותם במלחמה.

באוקטובר 1944, שטו קונובלוב וספינתו לצד הדרומי של הים הבלטי, שם הם לקחו חלק בשלוש משימות נוספות בין השנים 1944-1945.^[2]

הטבעת הספינה "גויה"

ב 16 באפריל 1945, תפסה הצוללת של קונובלוב את ספינת התובלה הגרמנית "גויה", על הספינה היו בין היתר פליטים, פצועים וחיילים גרמנים. לאחר שירו 2 טילי טורפדו לעבר הספינה היא טבעה תוך 7 דקות. פחות מ-200 אנשים שרדו מתוך 7000 איש שהיו על הסיפון, מרבית ההרוגים היו אזרחים ופליטים גרמנים שפונו מאזורים אליהם פלשו הסובייטים. הספינות שליוו את הספינה "גויה" רדפו אחר הצוללת של קונובלוב במשך שעתיים וחצי ואף פוצצו כ-5 מטענים, אך הצוללת לא נפגעה. כאות הערכה להטבעת הספינה זכה קונובלוב בתואר גיבור ברית המועצות ב-8 ביולי 1945.^[2]

סיכום פעולותיו

על פי המידע של הצבא הסובייטי, התוצאה הכוללת של הפעולות של קונובלוב וצוותו הסתכמה ב-21 ספינות תובלה פגועות ו-7 ספינות מלחמה פגועות. אלו הן תוצאות מרשימות ביחס לצוות אחד שפיקד על צוללת אחת.^[2]

הימים שאחרי המלחמה

לאחר המלחמה המשיך קונובלוב לפקד על הצוללת עד נובמבר 1947. בשנים 1947 - 1950 למד באקדמיה הימית בלנינגרד. בתום הלימודים מונה למדריך בכיר בבית הספר לקציני חיל הים בעיר קלינינגרד. ב-1955–1958 פיקד על שייטת צוללות בצי הים הבלטי. ב-1958 - 1961 שירת באגף ההדרכה של הצי הסובייטי וב-1961 - 1966 - במטה הצי הצפוני. ב-7 במאי 1966 הועלה קונובלוב לדרגת קונטר-אדמירל ומונה לסגן מפקד בית הספר לקציני צוללות בלנינגרד.

ולדימיר קונובלב נפטר מאוטם שריר הלב ב-29 בנובמבר 1967.

במהלך הקריירה שלו עוטר קונובלוב (בנוסף לתואר גיבור ברית המועצות) : בשלושה עיטורי לנין, שני עיטורי הדגל האדום, עיטור אושקוב, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה, עיטור הכוכב האדום ובמדליות שונות.^[2]

בשנת 2012 נקרא על שמו רחוב בסנקט פטרבורג.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולדימיר קונובלוב בוויקישיתוף

• על קונובלוב באתר יד ושם (באנגלית)
• על קונובלוב באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)

הערות שוליים

1. תמר לובושינסקי קטקו, הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה, שריון, 2005
2. Vladimir (Vulf) Konovalov | www.yadvashem.org, vladimir-konovalov.html (באנגלית)