ז'אק דרוז'י

ז'אק דרוז'י
Jacques Derogy
ז'אק דרוז'י תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
ז'אק דרוז'י
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 24 ביולי 1925
ניי-סיר-סן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוקטובר 1997 (בגיל 72)
ניי-סיר-סן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jacques Julien Weitzmann עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Jacques Derogy עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים lycée du Parc, תיכון הנרי הרביעי, תיכון ז'אנסון-דה-סאי, הפקולטה לאמנויות של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זאק דרוז'י (בצרפתית: Jacques Derogy;‏ 24 ביולי 1925 – 30 באוקטובר 1997, פריז) היה סופר ועיתונאי יהודי-צרפתי, מחלוצי העיתונות החוקרת בצרפת, וראש מחלקת המחקר של שבועון החדשות "ל'אקספרס" (L'Express). ראה בז'אן-פול סארטר את מורו המחשבתי.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1925 בשם ז'אק ויצמן למשפחה יהודית מתבוללת שמוצאה היה מיהודי האפיפיור. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית כמחאה על חקיקת חוקים כנגד יהודים וזרים, על ידי משטר וישי. עם התחלת עבודתו העיתונאית בחר בשם העט "דרוז'י".

ביולי 1947 נשלח דרוז'י מטעם העיתון הפריזאי השמאלני "פראן טירר" אל נמל "פורט דה בוק" שבחופה הדרומי של צרפת, כדי לסקר את גירושם של מעפילי ספינת אקסודוס. המפגש של העיתונאי הצעיר, היהודי המתבולל, עם בני עמו הכלואים באוניות הבריטיות שסיפונן עטור גדרות תיל, גרם לו להפסיק להתנגד לציונות ולכתוב את ספרו "פרשת אקסודוס באור חדש". ספר זה זכה בשנת 1970 בפרס "אוז'ורדואי" הניתן מדי שנה בצרפת, לספר שנושאו מדיני או פובליציסטי.

כתב גם ב"האנושות" ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, ידוע מחקרו הרציני בנושא ההפלות הבלתי חוקיות בצרפת.

בין השנים 1959–1987 עבד דרוז'י כעיתונאי בשבועון הנפוץ ל'אקספרס, שם הוא התפרסם בזכות החקירות העיתונאיות הרבות שלו, שלעיתים קרובות נערכו בצוותא עם העיתונאי ז'אן מארי פונטאו.

דרוז'י נפטר בגיל 72 ממחלת הסרטן ונקבר בפריז בבית הקברות מונפרנאס. השבועון ל'אקספרס, בו עבד 25 שנים הקים קרן על שמו, המעניקה פרסים לעיתונאים חוקרים מצטיינים.

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Les secrets du ballottage: le récit, heure par heure, de la course à l’Elysée (avec Jean-François Kahn), [Paris]: Fayard, [1966].
  • Les deux exodes (avec Edouard Saab), Paris: Denoël, 1968.
  • La loi du retour: la secrète et véritable histoire de l’Exodus, [Paris]: Fayard., 1970, c1969.
  • Israël, la mort en face (avec Jean-Noël Gurgand), Paris: R. Laffont, 1975.
  • Cent mille juifs à la mer, Verviers, r. de Limbourg 65: Marabout, [1976].
  • Histoire secrete d’Israel, 1917-1977 (avec Hesi Carmel), [Paris]: O. Orban, 1978.
  • Israel connection: la première enquête sur la mafia d’Israël, [Paris]: Plon, c1980.
  • Le cas Wallenberg (Enquete de Fred Kupferman et Ariane Misrachi), Paris: Editions Ramsay, 1980.
  • Enquête sur trois secrets d’État (avec Jean-Marie Pontaut; avec la collaboration d’Alain Louyot), Paris: R. Laffont, 1986.
  • Israel ultra-secret (avec Hesi Carmel), Paris: R. Laffont, 1989.
  • Bonaparte en Terre sainte (avec Hesi Carmel), [Paris]: Fayard, 1992.
  • Le siècle d’Israël: les secrets d’une épopée, 1895-1995 (avec Hesi Carmel), [Paris]: Fayard, 1994.
  • Raoul Wallenberg, le juste de Budapest (avec la collaboration de Fred Kupferman et Ariane Misrachi), [Paris]: Stock, 1994.
  • Ils ont tué Rabin: enquête sur une mort annoncée (avec Hesi Carmel; [publié sous la direction de Charles Ronsac]), Paris: R. Laffont, 1996.
  • Une ligne de chance: autobiographie interrompue (postface de Françoise Giroud), Paris: Fayard, 1998.

ספרו שתורגם לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרשת אקסודוס באור חדש (תורגם מצרפתית בידי צבי ארד), תל אביב: עם עובד, תשל"ב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]